למרות הנצחון של המוליכה על נס ציונה, הסיפורים המרכזים של המחזור באו בכלל מכיוונים אחרים, חלקם לא צפויים וכל זאת עוד לפני שישי הקרוב שכנראה יכריע הרבה דברים, גם בצמרת ובעיקר בתחתית.
 

זהו ללא ספק הסיפור העצוב של העונה. בני אילת אמנם עוד לא נפרדה רשמית ומעשית מליגה א' אך היא תעשה זאת כנראה במחזור הקרוב שיסגור מבחינתה 4 שנים בהן שהתה עמנו בדרך חזרה לליגה ב'.

כל הסיפור באילת לא ברור וכנראה כי מראש הכתובת הייתה על הקיר כשבקיץ היא מינתה את אילן אטלי למאמן אך לא סיפקה לו שחקני רכש מחוסר תקציב שנבע מאי אמון של ראש העיר בקבוצה.

אם הסגל הקצר לא הספיק, הגיעה גם המריבה בין אטלי לשחקנים המרכזיים של הקבוצה כגון השוער בן דהאן, הקשר הותיק עידו אליהו, דניאל קהא ולי זלייט, אותם אלו שהחזיקו על גבם את אילת בשנים הקודמות.

את חותמת הירידה קיבלה הקבוצה בינואר כשבעוד שאר קבוצות התחתית מתחזקות ברכש, אילת היא היחידה שלא העבירה ולו שחקן אחד לשורותיה למעט יקיר צרויה שהוא שחקן משלים לא רע אך בטח איננו כזה שיסחוב את אילת על כתפיו.

אילת עומדת שימו לב על 14 נקודות מתוך 75 אפשריות, מאזן שלא ניתן לקרוא לו אפילו עלוב של 18 אחוזי "הצלחה" והיא ללא ספק החלשה ביותר שראתה ליגה א' בשנים האחרונות.


סתם לצורך ההשוואה, אורתודוכסים לוד האומללה שהתפרקה באמצע העונה אשתקד וחטפה תבוסות על ימין ושמאל, צברה בעונה שחלפה 14 נקודות, עונה לפני כן השקמה שהייתה יורדת בודדה בעקבות התפרקותה של ג'ת אלאהלי, נשרה לליגה ב' עם 30 נקודות!.

לאילת של היום על אף הסימפטיה הרבה, אין מקום בליגה א', עם איומי שביתות כל ראשון וחמישי, שחקנים שמואשמים במכירת משחק ונוטשים, חדר הלבשה לא שמח, אי תמיכה עירונית מינימלית והתנהלות כללית של שוק הכרמל, בלתי ניתן לייצג בכבוד את אילת ורצוי כי תתבסס בליגה ב' ללא מטרות מיוחדות.
 

אין ספק כי ההפתעה הכי נעימה של העונה היא מחנה יהודה, מקבוצה שלא מזמן חטפה שביעייה משפילה מהפועל אזור היא התאוששה, החליפה מאמן, יצאה לדרך חדשה וברחה מקרבות התחתית להן הייתה מיועדת בפתיחת העונה.

עם אחד התקציבים הדלים בליגה, הצליח שרון מרציאנו להביא את מחנה עד מרחק 4 נקודות בלבד מפלייאוף עליון, פשוט לראות ולא להאמין, שאפו!.

במבט ראשון על הסגל של הקבוצה, אפשר לראות המון פליטים מהפועל ומכבי פ"ת. דורי אלברמן, ננו ועקנין, דרור דגו, גיא לוי וירדן חתוכה הם רק חלק מהדוגמאות שמצאו בית חם ויצרו תלכיד חברתי נהדר שאת תוצאותיו רואים על המגרש.

אליהם אפשר להוסיף את השוער המוכשר גל אנגלשטיין בוגר מחלקת מ.ס אשדוד שבניגוד לחברו אופיר מרציאנו, לא קיבל את הבמה בקבוצה הבוגרת ויש לו את הפוטנציאל לעלות לפחות לליגה הלאומית, את תומר שפט הותיק שהוסב מעמדת החלוץ לקשר 50-50 ואי אפשר לשכוח את הבלם רן אלבגלי שלא קיבל את ההזדמנות האמיתית בבני לוד, חזר הביתה וייצב משמעותית את מרכז ההגנה של הקבוצה.

סביר להניח שמחנה תסיים במקום 7-8 ולא תיאבק ממשית על הפלייאוף העליון אך מיקום שכזה לפני קבוצות בעלות תקציב גדול משלה כגון שעריים, נס ציונה ובית"ר כפר סבא, תיחשב הצלחה מסחררת, לא פחות מכך.


3. איגוד השופטים, יש דור עתיד?

רבות נרשם בשנים האחרונות על רמת השיפוט בליגה א' ולא בכדי, עובדתית לא מספיק שופטים התקדמו מליגה א' כלפי מעלה ולרוב נעצרו בליגה הלאומית או פרשו. דוגמאות כגון נתי דותן, סהר ארבלי שהוקפץ מהר מדי לליגת העל והתרסק, עידן ברנשטיין(שופט מצויין שאיכשהו לא הגיע לרמה הגבוהה ביותר) ואדהם ג'בארין הם רק חלק קטן מאלו שצפו להם עתיד מזהיר ולא הצליחו להגיע לכך.

אך השנה חל שינוי משמעותי לחיוב, רמת השיפוט שודרגה וישנם מספר שופטים לא קטן שמעביר את המשחקים הגדולים בליגה א' בקלילות ואף זכה כבר לפסוק מספר פעמים ובהצלחה בליגה הלאומית.

יגאל פריד, ניר כוכב, עידן אלמלם, טל קפלן, רון שבתאי, טל זטלמן, אלירן בן סימון, נאיף טרודי ואחרים(סליחה מאלו שלא הוזכרו) עושים עונה מצויינת בליגה שהיא קשה מאוד לשיפוט וכבר איננה שונה ברמתה כל כך מהליגה הלאומית, אז נכון, טעויות קורות ויקרו, הם בסך הכל בני אדם אך הרשימה הזו היא אחת הטובות שהנפיקה ליגה א' בעשור האחרון.


חלק גדול מהשמות הללו יעלה בתום העונה לליגה השנייה בארץ וינסה להוכיח סופית שיש לאיגוד השופטים דור עתיד, אם אחד או שניים מתוכם יהיה אלון יפת או לירן ליאני הבאים, הרווח יהיה כל כולו של הצופה שרק מבקש לרוב דבר אחד, שיפוט הוגן ולא משפיע לרעה על קבוצתו, ימים יגידו אם כך יקרה.