מפגש הצמרת בין קריית גת ו מ.ס. כפר קאסם החזיר את לוטפי עיסא לימיו כשחקן ולמפגש הטעון בין הקבוצות שהסתיים אז באופן כמעט זהה לא רק בתוצאה אלא גם באירועים שליוו אותו על כר הדשא וביציעים. למרות זאת יש תקווה. טור מיוחד ל"דאבל פס".

כאחד המלווה את הקבוצות בכפר קאסם שנים רבות התחושה בסיום המשחק בקריית החזירה אותי 25 שנה לאחור, לימי כשחקן צעיר.
עונת 1978/9, ליגה א' דרום, כפר קאסם נאבקת בצמרת במטרה לעשות היסטוריה ולעלות לליגה הלאומית (אז ליגה א' עוד הייתה הליגה השנייה).

בעונת הכדורגל ההיא יצאנו למשחק חוץ נגד אותה קריית גת והאווירה לצערי הייתה דומה. הקהל המקומי קילל ללא הרף את השחקנים שלנו, יצחק זלצר האגדי, איברהים כדורה , סאלח עאמר ועבדאלקאוי סרסור ז"ל. אני זוכר שאפילו השוער הראשון שלנו פחד לעלות ובמקומו עמד שוער הנוער.

בשישי חוויתי דה-ז'ה-וו. חזרתי לאותם ימים אפלים שהגזענות בהם הרימה ראש ולמרבית הצער באשמת שני הצדדים.
מול עיניהם של הבעלים ויושבי הראש שני המועדונים מר חאלד דאוד ומיכה יפרח ובנוכחות חבר הכנסת מר עיסאווי פריג מ-"מרצ", נשמעו קריאות שלא מעולם הכדורגל. קריאת "ערבי מסריח" לעבר מלך שערי הליגה וכוכב קבוצת מ.ס. כפר קאסם רוביל סרסור, הוביל לתגובה לא מקצועית של האחרון שירק, לפחות לדברי השופט לעבר אותו אוהד קריית גת אשר עמד על המעקה במרחק שני מטר מהקו.

ייתכן שזה היה האירוע שליבה את היצרים אולם משום מה הוא לא תפס כותרות בעיתונות הספורט בישראל ורק זריקת האבנים בין שני הקהלים בתום המשחק עניינה את התקשורת.


כולם "חגגו" על חשבון כפר קאסם ואף אחד בעצם לא טרח להביא את התגובה של ההנהלה וחמור מכך, לא להוריד טוקבקים גיזעניים בגנות המגזר הערבי בכלל וכפר קאסם בפרט.

שכחנו כולנו לפתע כי מדובר רק במשחק כדורגל בליגה א' בישראל והתחלנו להתמקד בשולי העניין ולחפש מי התחיל ראשון בזריקת האבנים.
הציגו את אוהדי כפר קאסם כאלה שהתחילו באירוע כי זה הכי קל. לשמחתנו הצלחנו להוכיח בסרטון שגם קהל קריית גת דאג להתגרות ולהשליך אבנים ובקבוקים לעברם.

אני לא שופט ומעולם לא התיימרתי להיות כזה. אבל אותי למדו שלכל אירוע ישנם שני צדדים. אף אחד לא רצה שיקרה מה שקרה. מכאן כולם צריכים להפיק לקחים.
להזכירכם, רק שבועות מספר נשמעה קריאה בודדת מכיוון קהל כפר קאסם כנגד זיו כבדה, שחקנה של בת ים מה שהביא את הנהלת המועדון לעשות חוגים וסדנאות לקהל שלהם.

אך בכל זאת נשאר לנו ניצוץ של תקווה. היה מחמם את הלב לראות את ראשי המועדונים מר דאוד ומר יפרח נפרדים בתום המשחק והמהומה כחברים בחיבוק אחים ועם המילה " להתראות איש יקר"...