ההתפטרות של אשרף אלעל מדבוריה לא הפתיע את אלה שמכירים מקרוב את הקבוצה. לטענתו חוסר הרצינות של שחקניו הוא זה ששבר אותו: "לשחקני הבית אין שייכות", אך מפרגן להנהלה ולקהל: "הם תמכו בי ורצו שאשר".

ההצלחה של אשרף אלעל בשתי העונות האחרונות על הקווים של הפועל א.א. פחם דווקא לא עשתה משהו לאנשי הקבוצה שלו. מה שנראה בקיץ כמובן מאליו (עונה נוספת בקבוצה), הפך לעזיבה בטריקת דלת של המאמן. מי שקלטה אותו בכיף גדול היא מ.ס. דבוריה שלהנהלה שלה נמאס לדשדש בליגה ב'.
אך מי שמכיר מקרוב את הליגה ידע שהרומן עשוי שלא להחזיק מעמד יותר מידי זמן. המאמן ניסה להביא את ה"אני מאמין" שלו לתוך הקבוצה אך נתקל בחומה.

"כל הזמן התעסקתי במלחמות", אומר אלעל, "שחקנים לא הגיעו לאימונים ולא עדכנו אתי על כך. חלק מאלה שכבר הגיעו לא התייחס אליהם ברצינות. לא הרגשתי מחויבות לקבוצה משחקני הבית. בתור מקצוען התקשיתי מאד להתמודד עם זה".

אז מה קרה ששבר אותך לגמרי?
"הרגשתי שאני טוחן מים. הייתי בבלון שיכול להתפוצץ בכל רגע. כל שחקן חשב שבלי להתאמן מגיע לו לשחק בהרכב הראשון. היו כאלה מבחוץ שניסו להתערב מקצועית ולצערי זה לא התאים לי. לא באתי לעשות מלחמות עם אף אחד אלא לאמן קבוצת כדורגל".

שחקנים עשו לך סאבוטאז'?
"זו מילה גדולה מידי אבל בהחלט היו כאלה שבעקבות החלטה מקצועית כזו או אחרת חשבו שהם מענישים אותי ובפועל הענישו את עצמם ואת הקבוצה".

ההנהלה לא עמדה לצדך?
"הם היו היחידים שעשו כן. כמה פעמים כבר רציתי להתפטר אבל הם שכנעו אותי לתת לקבוצה עוד הזדמנות ולהישאר. קיבלתי מהם גיבוי מלא ואני מודה להם על כך".

אז מדוע הגעת לשם מלכתחילה?
"חשבתי שזה יהיה אתגר להגיע למקום כזה, להביא את הדרך שלי ולשנות שם את הגישה. ניסיתי, לא הצלחתי אבל לרגע אני לא מצטער על כך".

היו דברים חיוביים חוץ מההנהלה?
"הקהל. אין דברים כאלה בליגה ב'. למעט אלה שקרובי המשפחה שלהם "נפגעו" ממהלכים מקצועיים שלי, הרוב פרגן לי ולקבוצה".


מה עכשיו? חוזרים הביתה, לא.א. פחם?
"בדיעבד אני יודע שהם מצטערים שנתנו לי ללכת. כרגע אין דיבורים על לחזור. לא אכפת לי לשבת בבית קצת ולהקדיש את עצמי למשפחה. לא קרה כלום, אני מאמין בעצמי ויודע שההצעות עוד יגיעו בעתיד".