כל מאמן יודע כמה זה קשה לקחת קבוצה שלא אתה בנית ולרוץ איתה קדימה. מי שעושה את זה נפלא הוא טל בניה שקיבל את הסגל של הפועל הרצליה "בירושה", לא עשה כמעט שינויים ועם תקציב מינימום מקדים היום בטבלה את מכבי דלייה והפועל כפ"ס. מקצוען או מזליסט?

החלום של כל מאמן, במיוחד בליגה א' הוא לקחת קבוצה בקיץ, לבנות אותה לפי דרכו, חזונו וסגנון המשחק שלו ולרוץ איתה קדימה.
מצד שני, הסיוט הכי גדול הוא לקחת קבוצה "מוכנה" ושהיו"ר אומר לו שזה התקציב שיש ואין מקום לשינויים ולו הקלים ביותר. על פי רוב, זה קורה בקבוצות תחתית הנאבקות על חייהן ובד"כ בתום מועד ההעברות שכבר אי אפשר לעשות שינויים.

לטל בניה קרה משהו שלא כל מאמן היה מוכן לקבל, לפחות לא בפתיחתה של עונה. הוא לקח את הפועל הרצליה, ימים ספורים לפני פתיחת העונה ולא רק זאת, עם סגל שבנה קודמו בתפקיד, צחי טיאר וללא אפשרות לשנות יותר מידי, פשוט כי אין תקציב לזה.

לכאורה, סיוט של כל מאמן. לך תעבור תקופת הסתגלות עם השחקנים שלך תוך כדי שהליגה מתקדמת והלחץ גובר, מה גם שהסגל שלו בנוי על שחקנים צעירים שלחלקם זו עונה ראשונה בבוגרים.

נכון, הוא הפסיד בגביע למכבי דלייה אך מאז הפועל הרצליה טסה קדימה עם שישה ניצחונות ב-7 משחקים ואל תגידו שהיו לו משחקים קלים. לנצח בבית שאן, את טבריה ואת הפועל חדרה זה לא קל בכלל. תשאלו את הפועל כפ"ס שחשבה שתשייט לה חזרה לליגה הלאומית.

כל מאמן בליגה א' יודע שבכדי להצליח, לפני הכל הוא חייב לרכוש את אמונם של שחקניו. בלי זה יהיה לו מאד קשה, כמה מוכשר שלא יהיה הסגל שלו.
אפשר להגיד שבניה עשה זאת בגדול- עובדה. שחקניו מעידים שכיף להם להגיע לאימונים. הוא יודע להגביר קצב ולדרוש כשצריך ומצד שני להוריד הילוך ולשחרר. בליגות הנמוכות 80 אחוז זה מנטאליות, היתר – יכולת.


עוד נקודה לזכותו של המאמן היא היכולת לאלתר. במגבלות התקציביות שעמדו לרשותו הוא נאלץ למלא את החוסר בבלם בנדב קרופיק הצעיר לו זו עונה ראשונה בבוגרים. באין מגן שמאלי טבעי הוא מאלתר בין עומרי שקל, למוחמד קאסם שהם בכלל ימניים.
בינתיים זה מצליח ויפה מאד ולראייה הקבוצה ספגה רק 5 שערים (מקום שני בליגה). רק בית"ר נהריה ספגה פחות ממנה (3). מזל זה לא.

בניה עובד מאד קשה על שדרוגו מקצועי. הוא לא רוצה להיות ברירת מחדל אלא מאמן מוביל. בדיוק כמו פליקס נעים שאגב, אימן באותם מקומות בהם אימן בניה (גלבוע ומכבי דלייה).

הצלחה או לא, מזל או לא, על עליית ליגה אף אחד בהרצליה לא מעיז לדבר. "לוקחים כל משחק בפני עצמו", אמרו גורמים בקבוצה.
על הנייר, כפר סבא ומכבי דלייה עדיפות בהרבה מבחינת סגל וניסיון ויכול להיות שלאורך זמן הן אלה שישתלטו על הצמרת. בכל אופן הרצליה תמיד הייתה ידועה כמועדון שבונה לטווח רחוק. בניה יושב בול על תפיסת העולם הזו. אם לא העונה, יש גם את העונה הבאה.

עד המפגשים ראש בראש עמן יש להרצליה ובניה את צור שלום, נהריה ומגדל העמק. אם הרצליה תעבור את אלה בשלום ותשמור על המקום הראשון, אין ספק שיהיה אפשר לספור אותה כעוד מועמדת להיאבק על הכרטיס ללאומית.