התקרית במשחק של קריית גת נגד אזור רק חיזקה את העובדה שהעדפה של המאמן, שרון אביטן ברורה. לכן זה הזמן של שלומי משה לקום, להגיד תודה רבה ולעזוב. הרבה קבוצות יקפצו על המציאה.

בליגה א' דרום הכסף מדבר. כך זה היה השבוע בקריית מלאכי וכך וגם זה נמשך בבאר יעקב.
זה לא סוד שבקריית גת הושקעו סכומי עתק. ע"פ ההערכות רק שכר השחקנים עובר את המליון וחצי. לא פלא ששחקני הבית נדחקו הצידה.

המאמן שרון אביטן רואה לנגד עיניו את רק ההצלחה המקצועית שלו, כמובן באמצעות הצלחתה של הקבוצה. שחקני הבית לא כלולים בה. הוא המאמן, אלה שיקוליו ויש לו גיבוי מוחלט מצד ההנהלה. טוב או לא, זה כבר בעיניי המתבונן.

פבל קומרקוב הבין את הרמז ועזב בעצמו. הוא לא ישב בבית יותר מידי ומייד נקלט במרמורק.
שלומי משה שעד העונה שעברה היה הלב והנשמה של האוהדים העדיף לחכות. יכול להיות שמסיבות של נוחות. הוא הרי שומר שבת וקבע את מרכז חייו הכלכלי בעיר. כל יציאה לקבוצה אחרת תכריח אותו לבצע מהלכים לוגיסטיים.

אחרי התקרית ביציע בשישי, הדברים כבר לא יהיו אותו הדבר. משה תרם במשהו לליבוי היצרים. הירידה ההפגנתית לחדר ההלבשה לא תוכל לעבור לסדר היום ע"י ההנהלה אלא אם זו, חפצה בשקט.


גם אם החלוץ לא ישוחרר בסופו של דבר מהקבוצה אפשר להגיד בוודאות שהרבה כבר אין לו מה לחפש שם. במודע או שלא, הוא מעכשיו יהיה האופציה האחרונה של אביטן בספסל.

ולכן, זה הזמן עבורו לקום, להגיד יפה תודה רבה על שנים יפות בקבוצה ולעזוב. 

בטוחני כי הוא קיבל כבר כמה פניות במהלך יום שישי ובמוצ"ש. הרבה קופצים יהיו על שחקן ברמתו. עיינו ערך אלירן מגול.

ומילה להנהלת קריית גת: תקריות כמו של יום שישי קורות. אך מכאן ועד עזיבה הדרך ארוכה. אלא אם ישנן סיבות אחרות...