לפעמים משחקים שנגמרים ב 0-0 הם משחקים מרתקים עם שתי קבוצות שמנטרלות אחת את השנייה בצורה מושלמת לצערי המפגש בין שעריים וכפר סבא לא היה כזה. משחק חלש של שתי הקבוצות הסתיים בתוצאה מאופסת ו-700 האוהדים שהגיעו למגרש יצאו מאוכזבים ומעט כועסים.

"לאיזה עיתון אתה כותב?" פנה אלי האדון שעמד לידי. הבטתי שמאלה, ג'ינס כחול, חולצה שחורה ופנים שראו הרבה נגלו מולי. "שהיינו ילדים אספו אותנו מכל השכונה כדי שנעזור לבנות את ספסלי העץ שעליהם ישבו פעם ישבו השחקנים במגרש", כך הוא סיפר לי והבנתי שלידי נמצא מישהו שראה את שעריים בימיה הגדולים. הבטנו על הקהל הרב שמילא את היציע והוא נזכר בנוסטלגיה איך פעם 1,000 איש היו מלווים את הקבוצה גם למשחקי החוץ שלה. בזמן שחיכינו לשריקת הפתיחה שמעתי סיפורים על שעריים של פעם ובקולו היה געגוע . האנשים, הדמויות, השחקנים והאווירה. ממש יכולתי לדמיין מולי את מה שהוא סיפר לי אך אז השופט שרק וחזרנו למציאות בה החזיק האיש 45 דקות. במחצית הוא אמר "לי זה הספיק ". נראה שהעדיף לשמור את הזיכרונות של פעם איתו.

כ-700 אוהדים הגיעו למגרש בשעריים, כולם לבושים בכחול עם הכיתוב "צבא של אוהדים" על גבם. הקוונים בדקו את הרשתות השופט הרים את המשרוקית לפה והמשחק יצא לדרך.


בדקה ה-2 קובי בדש היה חתום על ההזדמנות הראשונה כשבעט מ-25 מטר אך שוער כפר סבא שאול סמדג'ה התעופף והציל לקרן. זו הייתה אחת הפעולות החיוביות היחידות של בדש לכל אורך המשחק.

בדקה ה-6 בעיטה חופשית לשעריים בחצי המגרש של כפר סבא. כל שחקני ההגנה שלה עלו לעבר הרחבה אך החלטה תמוהה ביותר גורמת לשחקן לשחרר כדור קצר שמיד נחטף על שחקני היריבה שיצאו למתפרצת משלהם מול העורף הדליל. יתרון של שניים על שלושה לא הספיק לכפר סבאים שהצליחו לסחוט הצלה גדולה של יותם זיגדון (מצוין לאורך כל המשחק והנקודה ללא ספק רשומה על שמו).


מכאן ועד לדקה ה 70 בערך שעריים נעלמה מהמגרש. היא נסוגה לאחור. כל כדור שהגיע לחצי המגרש של כפר סבא מיד נמסר אחורה, משחק האגפים לא היה קיים ועל הזדמנויות בכלל אין מה לדבר.

בדקה ה-18 בעיטה חופשית לכפר סבא ושוב זיגדון הציל לקרן. הקהל התחיל לאבד את שלוותו. משחק המסירות של שעריים פשוט הרתיח אותם. "לא יכול להיות שבבית נשחק בצורה כזו", "תכניס עוד חלוצים", החלו לקרוא לעובד לוי מאמנה של קבוצתם. האבחנה הכי נכונה הייתה של האדון שהוזכר בפתיחה: "כפר סבא ראו שהשד לא כל כך נורא, והחלו לשלוט במגרש".


האורחים ניצלו את החולשה הזו, שמרו על קו הגנה גבוה והגיעו שוב ושוב לרחבה אך לא יצרו הזדמנות ממשית אחת ואילו שעריים ניסתה שוב ושוב לתקוף מהאמצע. האגפים נותרו מיותמים ולפעמים זה הרגיש כאילו שעריים שיחקה אנטי כדורגל.

האירוע הכי משמח במחצית הייתה השריקה של השופט לסיום 45 הדקות ואיתה התקווה שבמחצית השנייה נראה כדורגל שונה לגמרי.

במחצית יש מסורת יפה מאד שיצרה שעריים. בכל משחק עולה אחד משחקני העבר של המועדון לדשא וזוכה בהכרת הקהל על פועלו ובגביע יפה. לפני כשבוע נערכו הבחירות העירוניות וראש העיר הנבחר לא פספס את ההזדמנות והגיע לדבר אל הקהל שליווה אותו בשירת "מה עם האצטדיון החדש". מלול הבטיח קבל עם ועדה לאוהדים שמגרש חדש יוקם. עכשיו מעניין לראות מתי זה יקרה, אם בכלל.


שעריים פתחה את המחצית השנייה בכמה דקות של התלהבות ואז חזרה לסורה עם אותו משחק המסירות לאחור, דבר שהמשיך להרגיז מאד את הקהל שדרש חילוף והתלונן על משחק פחדני.

על קו המגרש שהיה צמוד לקהל רצה קוונית צעירה. לצערי לאורך כל המשחק היה אפשר לשמוע קריאות לא נעימות לעברה וזה אף הגיע למצב בו ביקש השופט מהאבטחה להרחיק את הקהל מהגדר או לפחות להשתלט עליו. להגיד לכם שזה עזר? לא וחבל.


בדקה ה-61 סוף סוף ראינו את שלט החילוף מונף ומי שיצא הוא בדש שנתן משחק חלש. יכול להבין את החילוף אבל מצד שני זה משחק ביתי של שעריים ובמקום להוסיף עוד שחקן התקפה למערך בחר המאמן להוציא חלוץ. בדיוק באותו אופן חשב כל הקהל הגדול מאחורי.

החילוף דווקא עורר את שעריים. בדקה ה-77 בוצע עוד חילוף בו נכנס נעם תרועה. אז המשחק קיבל קצב אחר. פתאום ראינו את שעריים הולכת קדימה ומשתמשת באגפים.
בדקה ה-80 עומר הלוי חלף על פני שלושה שחקנים, השתהה קצת עם הכדור ומסר לתרועה שמזווית קשה בעט לידיים של סמדג'ה ומשם לקרן.


שעריים התחילה לשלוח את כל שחקניה למעלה ובדקה ה-82 טל קורקוס מכפר סבא מצא את עצמו מול זיגדון באחד על אחד אך שוב ידו של השוער הייתה על העליונה. דקה חולפת וגם קאסם מחמיד לא הצליח להכניע את זיגדון המצוין.

מאמן כפ"ס, פיני עייש עבר לשחק במערך שבמהותו כלל שלושה חלוצים שניסו לנצל את הדלילות בעורף של שעריים בכדי לכבוש אך ללא הצלחה.


בדקה ה-92, ממש לפני השריקה לסיום קיבל עוז ברנדווין כדור ברחבה ובנגיעה אחת שלח אותו למרכז השער שם חיכה סמדג'ה שקלט את בקלות.

עם השריקה לסיום קומץ מאוהדי שעריים נצמד לגדר ואמר ללוי בדיוק מה הם חושבים על המשחק. טענות על משחק פחדני, על העובדה שבמשחק ביתי הוא מחליט לשחק ללא חלוצים ועוד כמה פנינים. שאר הקהל הגדול התרכז בעידוד השחקנים שבאו ולחצו ידיים.

נתתי למגרש להתרוקן מעט ודמיינתי את ילדי השכונה של פעם עמלים על המגרש פה, מחברים קרש שם ומסלקים אבן. לפעמים נוסטלגיה היא לא מילה גסה.