כתושב העיר בילדותי ואוהד הקבוצה בשנות ה-80 מכבי יבנה מזכירה לי את הקסם של אותה תקופה. המשחקים בצהרי שבת, השחקנים האגדתיים וכמובן האוהדים הצבעוניים. העונה הם אכלו מרורים אך השבוע חזרו לחיים עם הניצחון הגדול על אחי נצרת.

אוהדיה הוותיקים של מכבי יבנה בוודאי זוכרים את העבר המפואר של הקבוצה ששיחקה בזמנו בליגה הלאומית שהייתה הליגה הראשונה. עם שחקנים גדולים כמו ציון יעקב (פוגל), האחים פרץ, מנשה עלוואה, פרדי לסנר, בוני גינזבורג, אשר סלומון, ניסים גיטר, חיים אזולאי (היום היו"ר), דדה בר כליפה (מאמן הנוער) ולימים גם מודענו מאור מליקסון, הייתה הקבוצה אימתן יריבותיה בעיקר במגרש הביתי סוחט הנקודות.

העלייה לליגה הלאומית לפני שנתיים הייתה סוג של החזרת העטרה ליושנה אולם העובדה כי המגרש המקומי עדיין לא מאושר לקיום משחקי ליגה מקשה על החזרה האוהדים.

בינתיים הקבוצה משחקת בנס ציונה הסמוכה אך לי דווקא יצא להגיע לאשדוד, שם אירחה יבנה את אחי נצרת.

רק הגרעין הקשה (כ-100) אוהדים הגיע למשחק. רובם היו דווקא מרוצים מהצוות המקצועי ולראייה הם אלה שבעצם החזירו את המאמן, יוסי זוזוט לתפקיד אחרי שהתפטר לפני שבועיים.

מה שכן הפריע להם היא העבודה שלמרות שבמועדון יש מחלקת נוער ענפה, השחקנים המקומיים מתקשים למצוא את מקומם בהרכב. אחד בשם ניסים ממן אמר שצריך עוד חלוץ וקשר.

במשחק עצמו היו אוהדי יבנה פאסיביים משהו. כששנבו מזרחי העלה את יבנה ל-0-1 הקהל חזר לשיר ולעודד. השוויון של אחי נצרת הרגיע אותם אך שער היתרון של אורן ניסים החזיר את החיוך.

עד לסיום זה החזיק וכולם חגגו את הניצחון הראשון אחרי ארבעה הפסדים רצופים. השבוע מחכה להם הפועל פ"ת במושבה. קל זה לא יהיה.