למרות הניצחון הגדול על קטמון בשבוע שעבר, אוהדי ר"ג לא צבאו על הקופות של וינטר ביום שישי. רק 412 (ספור) הגיעו, 50 עשו רעש וראו את הקבוצה שלהם מפסידה לאקסים מאשקלון, 3:1. גם שלושת הטבריינים שהגיעו לעודד את גבאי יצאו מאוכזבים

גם הניצחון הגדול על הפועל קטמון באמצע השבוע לא הוציא את אוהדי הפועל ר"ג מהבתים. רק כ-400 התייצבו למשחק הבית נגד הפועל אשקלון. את הסיבה לכך הבנתי כשהתיישבתי לידם ביציע.
רובם היו מאוכזבים מאד מההנהלה ומהצוות המקצועי. עיקר הטענות היו על זה שלא משתפים צעירים ממחלקת הנוער. מתי נראהאת רמת גן בליגת העל?, שאלתי. "בעוד 10 שנים שכל השחקנים יהיו תוצרת בית...", ענו לי.

רק כ-50 היו ממש פעילים. רובם ככולם, ילדים. לפחות יש דור עתיד לאוהדי ר"ג. הם שרו ממיטב הרפרטואר של שירי המועדון. אבל איפה הם ואיפה אוהדי שנות ה-70 העליזות. אלה שהיו ממלאים את המכתש ז"ל ומרעידים את האדמה תחתיו.


כמה מחבריו של אביאל גבאי טרחו ובאו מטבריה כדי לתת עידוד לכשרון המקומי. "מפרגנים לו ומקווים שכמו שלומי אזולאי הוא ייצג את העיר שלנו בליגת העל", אמרו לי.

ביציע ראיתי גם שגיא שטראוס שבא לראות את אחיו רם ואת אבא בוזגלו שבא לראות את הבן הצעיר, אלמוג.

בסוף כולם יצאו מאוכזבים אחרי ההפסד של הקבוצה אך לא שכחו את שחקני העבר קרלוס צ'קאנה ועוד יפרח שקיבלו אהבה גדולה למרות שבאו מהצד המנצח. 

"האימפריה האדומה עוד לחזור ובגדול", אמרו האופטימיים, אלה שלא התעמתו עם היו"ר בסיום, "אנחנו מחכים לדרבי במחזור ה-13".