עננים אפורים וטיפות גשם המתינו לנו באצטדיון בהרצליה למזלנו במקום סערה קיבלנו גשם של שערים. הרצליה גברה על הקבוצה הסימפטית של הפועל קטמון, 3-2 והמשיכה את פתיחת העונה המוצלחת שלה. לקטמון זהו הפסד שני ברציפות.

את הכותרת למעלה סיפק לי אוהד של קטמון שמלווה את הקבוצה מיום הקמתה. "אנחנו חלק מהקבוצה וחלק מהפרויקט הזה ותמיד נהיה איתם, הוסיף.
אחרי שבשבוע שעבר ראיתי את הקהל של מרמורק וכפר קאסם בליגה א' הגיע תורו של הקהל שדיברו עליו בכל העונה שעברה, זה של הפועל קטמון. מוכרח להודות שהוא לא אכזב.
כ-250 אוהדים אדומים ורועשים עם תופים ודגלים צבעו את היציע שהוקצה להם בהרצליה ולא הפסיקו לעודד. אך נושא אחד צורם היווה את שיחת היום במגרש: מחיר הכרטיסים. 50 ₪ ללא הבדל דת, צבע ומין.
בתקופה בה המגרשים משוועים לקהל במיוחד בליגה השנייה בישראל, ראוי שיוצאו למכירה גם כרטיסי נוער וילדים. הקהל של קטמון ידוע במסירותו לקבוצה ולדעתי במקום לגבות מחיר אחיד ראוי לבוא לקראתם. בלי קשר כדאי ליצור מחיר אטרקטיבי בכדי למשוך עוד ועוד קהל. מחיר מוזל למשפחה יהיה רווחי לכולם ויצור המשכיות של אוהדים. אין בכלל ספק שהורים וילדים יתנו צבע מיוחד ליציע. שיימן ושאר אנשי ההתאחדות אנא קחו זאת לתשומת ליבכם.


המשחק נפתח בשליטה של הרצליה שהשתמשה בעיקר בכורים ארוכים וזכו לשריקות של נבדל פעם אחר פעם. הדקות נקפו והרצליה התחילה להגיע יותר ויותר לרחבה של קטמון אך לא הצליחה לכבוש. בכלל לכדורגל הישראלי יש בעיה קשה שנפרשת לאורך כל הליגות: מחסור חמור בחלוצים. פה ושם יש הבלחות אבל בגדול כמו ששלמה שרף אומר "חסר לנו השפיץ של הנעל".

בדקה ה-14 הזדמנות ראשונה ומצוינת לקטמון. עידן שמש קיבל כדור ארוך, מעט אחרי קו חצי המגרש. בינו לבין השוער נותר שחקן הגנה אחד. בלבול קטן בין רגל ימין לשמאל וכל הגנת הרצליה הספיקה לחזור למקום.
בדקה ה-16 התנהל דניאל רז באגף הימני (לאורך כל המשחק ראינו התקפות מהאגפים של שתי הקבוצות בגלל מרכז שדה צפוף), זיהה ברחבה את ידין זריס ושלח אליו כדור רוחב מדוד. זריס לא נבהל מהמגן שלצדו ושלח בעיטה חדה פנימה, 0-1 להרצליה.


השער העיר מעט את שתי הקבוצות והקצב עלה. העידוד של אוהדי קטמון נשאר אחיד ורועש גם לאחר שקבוצתם ספגה. ככה אוהדים אמיתיים צריכים להתנהג.
שני המאמנים היו מאד פעילים במחצית הזו. תומר קשטן לא הפסיק לסמן ולנווט את שחקניו על המגרש ואילו טסלפפה ביקש מהשחקנים שלו לנצל את האגפים שנתנו יותר מרווח פעולה מאשר האמצע הצפוף.
בדקה ה-26 הוכשל עבד מורג'ן הוכשל ברחבה ע"י אבי מלכה. שי אהרון (מי אם לא הוא?) ניגש בקור רוח אל הנקודה הלבנה, הניח את הכדור ושיחרר בעיטה שחדרה פנימה, 1-1.






השער הראשון של אהרון מאז עזב את הליגה הלאומית לפני שלוש שנים. הקהל הקטמוני באקסטזה ופוצח בשיר אהבה לאהרון שלא נשאר חייב והראה אהבה בחזרה.

בדקה ה-32 שוב התקפה של הרצליה מהאגף, הפעם מהשמאלי. דין אקפי שלח כדור שטוח שחלף על פני כל הגנת קטמון והגיע לאבי חי שמול השוער, עמית שמש לא התבלבל וכבש, 2-1 להרצליה.




בדקה ה- 44 יצאה קטמון למתפרצת שהתחילה מכדור שוער ארוך. שמש השתלט עליו, רץ באגף הימני, העביר למרכז הרחבה, הורחק על ידי המגן המקומי הישר לרגל קטמונית, עוד בעיטה והפעם השוער הדף לרגליו של אהרון וכמו שנאמר "פעם שלישית גלידה. אהרון בעט חזק ושטוח מזווית לא קלה, 2-2.




אהרון פתח מיד בריצה לאורך כל המגרש לעבר היציע של האוהדים, נעמד שם וזכה לחיבוקים מכל הקבוצה ועידוד מסיבי מהקהל. דרך מצוינת לצאת להפסקת המחצית.

במחצית הרמתי טלפון לחבר טוב שמבחינתי הוא האסמכתא בכל הנוגע לקטמון ודיברתי איתו מעט על המשחק. אמרתי לו שהקבוצה שלו מתפקדת היטב בחלק הקדמי אבל נקודת התורפה שלה היא ההגנה. הוא האיר את עיניי וסיפר לי ששחקני הגנה מובילים של קטמון עזבו את הקבוצה ברגע שהיא עלתה ללאומית. הדבר נשמע לי תמוה אך הוא מיד המשיך ופתר לי את התעלומה: בליגה א' שחקן יכול לאחוז בעבודה נוספת ואילו בלאומית עם אינטנסיביות של האימונים זה פשוט לא אפשרי.


המחצית השנייה נפתחה בסערה מבחינתה של קטמון. דומה היה שסופסוף השחקנים התאימו את עצמם לאינטנסיביות של העידוד. לצערם זה לא התבטא בשערים. בדקות הפתיחה קטמון עברה לשחק על כדורים ארוכים ומדויקים שנשלחו לשמש אולם הוא היה לבד בחלק הקדמי.

בדקה ה-68 זכתה קטמון לשתי הזדמנויות מדהימות שהגיעו בשתי התקפות עוקבות בהן היה מעורב שמש. בראשונה רק יכולת אתלטית מצוינת של שוער הרצליה מנעה כיבוש ובשנייה במקום לירות טיל לשער יצאה לחלוץ דרדל'ה, שהתגלגלה לקרן.


בדקה ה- 70 עבירה מרחק 20 מטר משערה של קטמון. עמית שמש הציב חומה מעובה ומהזווית בה עמדתי נראה כאילו במקום לעזור, החומה רק הפריע לו והסתירה את הכדור. כמה שניות אחר כך נראה שצדקתי כי הבעיטה המדויקת של רפי עמוס הלכה לחיבורי השער כששמש אפילו לא זז. 3-2 להרצליה.




מכאן ועד לסיום שחקני קטמון ניסו ורצו אבל כמו שאמרתי כבר בפתיחה הסיומת הייתה חסרה. גם שחקני הרצליה לא טמנו את ידם בצלחת וניסו אבל התוצאה נשארה על כנה עד לסיום.

לשחקני קטמון יש מסורת נפלאה. הם ממתינים שהקבוצה היריבה והשופטים ירדו מהמגרש ורק אז ניגשים אל הקהל שלהם ומוחאים לו כפיים על תצוגה נפלאה.


אישית, נהניתי ממשחק טוב ושוטף עם 5 שערים וכך גם הקהל שהגיע לצפות. הרשו לי להיות נציג האוהדים של כלל הקבוצות ולשלוח מכאן בקשה אל ההתאחדות. מסדו את נושא הכרטיסים תדאגו שבכל משחק יהיו גם כרטיסי נוער וילדים תעזרו לנו האוהדים לרצות לבוא למשחקים ובואו יחד ניצור דור המשך של אוהדים ולא רק של שחקנים.