השנה נכנס ענף חדש לספורטיאדה- ענף הירי הדינמי. על המתמודדים לפגוע בכמה שיותר מטרות תוך כדי תנועה של היעדים עצמם ושל המתמודדים. מדריך הירי: "אנשים מתמכרים לזה ואין לזה קשר לצבא או לאיזשהו צורך אלים"

ענף הירי המעשי משתתף לראשונה בספורטיאדה. המטרות עומדות במקומן, המתמודדים נעים בין המכשולים וצריכים לפגוע בהן קרוב ככל הניתן למרכז, בשימוש מועט בכדורים. חלק מהמטרות מוסתרות בחלקן עם מטרות לבנות המסמנות בני ערובה וכמובן שפגיעה במטרה לבנה מורידה ניקוד. לכל מתמודד יש הזדמנות אחת. אם נתקל במעצור בנשק - בעיה שלו, כל טעות כאן היא קריטית.

הענף הזה נפוץ מאוד בחו"ל ובישראל הוא עדיין לא תפס תאוצה, אך מי שכבר התחיל, כנראה לא יפסיק לירות לעולם. מספרים על איש בן 70 חולה בפרקינסון שמגיע למטווח עם מקל הליכה. אם לרגע חשבתם שהוא בוודאי רועד בכל ירייה, טעיתם. ברגע שהוא מחזיק את האקדח, הרעד מפסיק והוא יציב לחלוטין. נראה שבסופו של דבר, זה האקדח שמחזיק אותו.


המדריכים והשופטים בתחרות הם אנשי צבא המדריכים ירי ביחידות מובחרות. חלקם איבדו אצבעות במהלך השירות, אחד איבד את עינו ועדיין, מספיקה אצבע אחת בשביל ללחוץ על ההדק ועין אחת בשביל לכוון.
"תגיד לי", אמר אחד המשתתפים למדריך, "אתה אחד הקלעים הטובים בארץ, אז איך זה שהמחסנית שלך מלאה בחלודה?",המדריך הסתכל על המחסנית, חייך וענה: "זו לא חלודה, אלה צבעי הסוואה". אז אולי יש נטייה לחשוב שהאגרסיות שאגרו הישראלים בזמן הצבא מחפשות פורקן, אבל כאן דווקא דואגים להסביר שזה לא נכון.


"אנשים מתמכרים לזה ואין לזה קשר לצבא או לאיזשהו צורך אלים", הסביר אחד המדריכים, "הקשר בין בראש והאצבע היורה הוא בלתי רגיל. בסופו של דבר הכל מסתכם בתנועה אחת קטנה. יש כאן שילוב של כושר, כשרון ואינטיליגנציה וזה מה שישראלים אוהבים".