בעונה בה רוב הקבוצות שינו לחלוטין את הסגלים שלהן, אמורים האנשים על הקווים לתת את הטון לפחות במחזורים הראשונים. מי הרגוע? מי הכריזמתי? מי המקצוען ומי האכפתי?

העונה, יותר מהעונות קודמות, רוב קבוצות ליגה א' עברו מתיחות פנים בסגלי השחקנים שלהן ולכן מי שאמורים לתת את הטון, לפחות במחזורים הראשונים עד "שהכל יחבר" הם האנשים על הקווים. הם יצטרכו להגיב מהר יותר להתפתחויות במגרש, למצוא לכל שחקן את הערך המוסף שלו והכי חשוב אסור להם להיקלע לקיבעון מחשבתי. כשכל כך הרבה כסף על הכף, כל היסוס עשוי להיות משמעותי. לחץ הוא שם המשחק.

גילוי נאות: חלק גדול מנשואי הטור הזה הם חברים טובים שלי ולכן המטרה שלו אינה לבקר אלא לנסות לנתח את ההתאמה של כל אחד לקבוצה בה הוא מאמן ומה צריך לקרות כדי שיצליח.

שרון אביטן (קריית גת)
לא בכדי לקחתי אותו ראשון. אפשר להגיד שהוא בין המאמנים היחידים שקיבל מראשי הקבוצה כמעט כל מה שהוא רצה מבחינת שחקנים שלא לדבר על תנאים מסביב. עכשיו זה המאני טיים שלו. להוכיח שכל מה שנרקח מסביב יכול להוות קבוצת צמרת לכל דבר עם אופציית עלייה.
קל זה לא יהיה. הרבה שמות מקיפים אותו ולכל אחד מהם יש את האגו שלו. גם לאביטן לא חסר. הוא משדר לחץ מסוים כששחרר והחזיר שחקנים (מאיר אלקבץ, מאור זוהר), ייתכן בגלל שרץ הציפיות ממנו גבוה מאד. יש לא את הכריזמה הדרושה, השאלה היא אם השחקנים ילכו אחריו. אם כן, השמיים הם הגבול.


ליאור זדה (מכבי יפו)
על זדה אמרו שמי ששורד את מכבי יפו, יכול לאמן בכל קבוצה. בעונה שעברה הוא הצליח ובגדול. עם סגל שלא הוא בנה הוא לקח קבוצה במקום האחרון וכמעט עלה ליגה. הוא נותן את השקט לשחקנים ("הכל עלי") אך מצד שני צריך להתמודד עם כל היועצים שמסביבו. מבחינת מקצועית הוא לא צריך המלצות. אם יתנו לו לעבוד בשקט, התוצאות יגיעו.

שי מאור (הפועל אזור)
רבים גורסים שלולא שי מאור, הפועל אזור בעונה שעברה לא הייתה מגיעה אפילו לא למקום ה-10. ברגעים הקשים הוא דאג להרגיע את הרוחות והסיט חזרה את תשומת ליבם של השחקנים לכדורגל. ההישגים שלו בעונה שעברה מדברים בעד עצמם. עם קבוצה כמעט חדשה, הצליח להגיע לגמר הפלייאוף ולסיבוב ח' בגביע המדינה. אין סיבה שזה לא יקרה שוב העונה.

ניסו אביטן (מכבי באר שבע)
בן דודו של מאמן קריית גת, עדיין לא הטביע את חותמו אך יודעי דבר אומרים שמדובר במאמן מקצועי. לא בכדי הוא הביא את קבוצת הנוער של הפועל ב"ש שדשדשה בתחתית הליגה אל חצי גמר הגביע. הבעיה שלו העונה תהיה לא סגל השחקנים אלא השקט התעשייתי מסביב. אם באמת, מוטי אבוקסיס יעזוב וישאיר את הניהול אצל אפרים אביגדור, אביטן בהחלט יכול להצעיד את קבוצתו למקום טוב באמצע, רחוק ממאבקי התחתית.

אילן אטלי (בני אילת)
לגבי הכריזמה שלו אין בכלל עוררין. האיש יודע להטריף את השחקנים שלו במגרש ואולי זה מה שיכול להיות הערך המוסף של בני אילת העונה. מי שעבד איתו מעיד שמדובר במקצוען, אחד שמבין כדורגל ויודע להוציא מהשחקנים שלו 120 אחוז. אם באילת יהיה שקט מבחינה אדמיניסטרטיבית, אטלי יכול להצליח ובגדול.

אוהד בוזגלו (קריית מלאכי)
בוזגלו הוא מסוג המאמנים ששחקנים "הולכים" אחריהם. עובדה, חצי קבוצה שלו מורכבת כאלה שאימן בעבר. חיילים נאמנים לפעמים שווים יותר משכירי חרב. החלק החזק שלו: שיעורי הבית. הקבוצות שלו לא היו חזק בצמרת אך תמיד עשו צרות לכאלה שהיו שם, כי הוא הגיע מוכן. 

פיני עייש (בית"ר כפ"ס)
בדרך הנעימה שלו, עייש יודע לרכוש את ליבם של שחקניו. המקצועיות שלו אינה מוטלת בספק. בכפר סבא מאד מרוצים מהעבודה שלו. גם לפניו עומד אתגר לא פשוט – קבוצה חדשה לחלוטין. היתרונות: הוא בנה אותה וכמובן העובדה שאין לחץ מסביבה.

חיים סירוטקין (כפר קאסם)
כריזמה לא חסרה לאיש, בפסיכולוגיה (לפעמים גם בגרוש) הוא אלוף ואולי זה מה שצריך כדי לעבוד בסיר לחץ כמו בכפר קאסם. לגבי המקצועיות שלו, הדעות חלוקות אבל אף אחד לא יכול לקחת ממנו את מה שעשה בעונה שעברה בכפר סבא. מה שהכי טוב אצלו זה שהוא לא משדר לחץ, לפחות לא כלפי חוץ וכמובן, השחקנים הולכים אחריו ומוכנים להתאבד בשבילו במגרש.

עובד לוי (מכבי שעריים)
את ההזדמנות שקיבל בשליש האחרון של העונה שעברה, לקח בשתי ידיו. בהתחלה האוהדים לא רצו אותו, היום הוא חביב הקהל. הוא נעים, אבל תקיף, רגוע אבל עצבני כשצריך. ניחן בביקורת עצמית גבוהה מאד ויודע להעביר זאת לשחקניו. לא נותן ללחץ מסביב לקבוצה להגיע אליו. היתרון: שעריים היא אחת היחידות שלא עשתה שינויים מרחיקי לכת בסגל ובליגה א', המשכיות שווה הרבה.


שוקי סדיס (כפר שלם)
אם יש מישהו שמשלים את היו"ר אביחי יחיא, זה סדיס. אומרים שאם זה לא היה כך, הוא כבר לא היה שם... למרות שהוא רק עונה שנייה בליגה א', יש לו כבר קבלות. השקט שלו מקרין היטב על שחקניו. הוא יודע לעודד כשלא הולך ולא שובר שחקן ע"י חילוף מוקדם, אולי רק במקרים קיצוניים. אם כפר שלם תהיה העונה סוס שחור, זה הרבה בגללו.

ראובן כץ (מחנה יהודה)
האמת, שהוא התעלומה הכי גדולה בליגה. מבחינת ניסיון באימון, הקריירה שלו ארוכה יותר מרבים ממאמני הליגה אך הוא מעולם לא אימן בליגה א'. יחד עם ראובן קטן הם היו הצירוף המושלם שהתאים כמו כפפה למחנה יהודה. איך הוא יהיה כמאמן ראשי, קשה מאד לדעת. המסר שלו לשחקניו: "שחקו בכיף וכמו שאתם יודעים, היתר יבוא לבד". השאלה אם מה שהספיק לליגה ב', יספיק לליגה א'.

ויקטור גניש (הפועל מרמורק)
אמרו עליו שהוא "יס מן" של עדני והעבירו ביקורת על צורת האימון שלו. אז אמרו והעבירו. עובדה: הוא נמצא במרמורק לעוד עונה ומקבל גיבוי מלא מהיו"ר, דבר שבהחלט אינו מובן מאליו. בלי קשר, זו צריכה להיות שעתו היפה כי יש לו קבוצה כמעט חדשה שאין יותר מידי ציפיות ממנה. זו ההזדמנות שלו לעצב את הצעירים שקיבל לידיו, לחשל אותם ולהפוך אותם לשחקני ליגה א' לגיטימיים.


שרון מרציאנו (באר יעקב)
לקבל קבוצה בליגה א' מיד אחרי הפרישה זה אתגר גדול מאד. תשאלו את מוסא בן חיים. את יכולותיו המקצועיות של מרציאנו קשה לאמוד כרגע אך עובדה: הוא קיבל לידיו את המושכות כשסביב "ארבו" מאמנים ותיקים ומנוסים הרבה יותר ממנו. היתרון שלו: שוב, קבוצה שהוא בנה שאין מסביבה לחץ מבחינת ציפיות. אם כל הבעיות הכספיות של באר יעקב יפתרו הוא בהחלט יוכל לקחת את התלכיד שיצר למקום טוב באמצע.

נמרוד קוסטיקה (עירוני בת ים)
המינוי הכי מפתיע של ליגה א' דרום. למרות שמאחוריו עומדת פיגורה כמו פיני בלילי, הוא מקבל חופש מקצועי מוחלט – יתרון גדול למאמן בתחילת הדרך כקוסטיקה. הוא מבית היוצר של ה"מאמנים הצעירים" (מאור, זדה, בוזגלו ועוד) ולכן למד ועדיין לומד. לא מהסס לקחת אחריות שצריך ומקרין זאת על שחקניו. בת ים העונה היא מקום עם מינימום לחץ מה שיכול להיות חממה עבורו של קוסטיקה.

צחי טיאר (נס ציונה)
על יכולותיו המקצועיות אין בכלל עוררין. טקטיקן בזכות. נס ציונה הוא המקום האידיאלי שלו. לבנות קבוצה מאפס ועם נתוני פתיחה לא טובים (הכנה לא מסודרת, מינוס 9 נקודות) זו המומחיות שלו. לזכותו יעמוד תקציב גדול כך שגם אם הפתיחה לא תהיה טובה, יהיה מקום למקצה שיפורים. החיסרון: "אין לו אלוהים", לא עם שחקנים ולא עם יושבי ראש. מצד שני, אולי זה טוב...

מאיר כהן (עמישב פ"ת)
מבחינת ניסיון, שי לו והרבה. אם הוא היה נשאר בנוף של הכדורגל לאורך זמן, יכול להיות שהיה מצליח להגיע גבוה יותר מכפר יונה ועמישב. עומד בפניו אתגר לא קטן. לקחת קבוצה חדשה, עם תקציב מינימום ובין כל האריות שבליגה, להצליח לשרוד. אתגרים לפעמים מצליחים להוציא מאדם את המקסימום. נראה אם זה יתפוס לגבי שחקניו של כהן.