ביקרו אותם, ירדו עליהם ואפילו קראו להחלפתם אך שחקני מכבי יפו הוכיחו כי במאני טיים הסיפור כנראה יהיה שונה לחלוטין כשהביסו 1:4 בחוץ את בני אילת והעפילו לשלב הבא בגביע המדינה.

בני אילת ומכבי יפו הגיעו למשחק בינהן במגמות שונות לחלוטין. אילת של אילן אטלי, הגיעה מעודדת ומלאת בטחון לאחר סדרת משחקי אימון מאוד מוצלחים. יפו מנגד, הגיעה על סף ייאוש ממשחקי האימון שקיימה עד כה כולל אחד מול אותה אילת (לפני 10 ימים), ובהם הייתה רחוקה מלהרשים. בתום 90 הדקות התהפכו המגמות.

בשמש האילתית, ב-36 מעלות, שהקשו על שתי הקבוצות יצאה ההתמודדות כשגם שתי הפסקות של שתיית מים, לא ממש עזרו לשחקנים לגלות את יכולתם האמיתית.
המחצית הראשונה הייתה חלשה להחריד. אומנם יפו הייתה טובה יותר, מול אילת אנמית ומפוזרת אבל זה לא תורגם לשפת השערים.
מרכז חוליית הקישור של יפו נראה רך ומלבד סולי צמח האנרגטי, היה קל לזהות ששם דרוש שינוי מהיר. לגבי יוסי פליקר בחוד, נראה כי ביפו יש מי שמודאג מתפוקתו של החלוץ שהגיע עם תקוות גדולות.


דווקא ההגנה של ליאור זדה נראתה מצוין עם צמד הבלמים מוחמד מחג'נה וגיל קין וצמד המגנים שוסט והררי. מאור מרציאנו אגב, לא שיחק זכר לכרטיס האדום שספג במבחני הפלייאוף בעונה שעברה.
על שחקן אחד שעלה מהספסל, יאיר כהן צדק, נרחיב בהמשך, כיוון שמגיע לו.

בני אילת מנגד תפסה יום שחור. ההגנה שלה נראתה כמו צל של עצמה. כל כדור שהגיע לרחבתו של ליאב לוי, סיכנה עד מאוד את הקבוצה הדרומית. הבלם דוד קרב שהיה בעונה הקודמת בערד, ערך את הופעת הבכורה, במקום ערן מזרחי שנחתך מהקבוצה. את ההופעה הזו קרב ירצה
לשכוח ביחד עם כל ההגנה שלו.
הקישור האילת בלי דניאל קהא ועידו אליהו (גם הם נופו מהקבוצה ביחד עם הבלם מזרחי) לא יספיק לליגה בצורתו. ההתקפה של אטלי בכלל לא קיימת.

ההזדמנויות במחצית הראשונה היו בעיקר של יפו. רועי הררי ומאיר דרעי באגף השמאלי שייטו פעם אחר פעם באגף הימני החלש של הגנת אילת.
בדקה העשירית הררי עקף את גל אסולין כאילו לא היה, הוציא כדור רוחב ענק שרק חיפש נגיעה קטנה כדי לרשום יתרון, אבל פליקר ואלון רבינוביץ' לא הצליחו להגיע.
גיא שוסט שכפל את המבצע של הררי הפעם מימין, אבל שוב לא נמצאה רגל כדי לדחוף פנימה. בדקה ה-30 כמעט שער עצמי של דוד קרב שניסה להרחיק כדור פשוט ובעט לקורת שערו הוא. אילת סיכנה רק פעם אחת את אסף רז חסר התעסוקה, בבעיטה של אסולין מ-20 מטר.
0:0 בסיומה של המחצית.

אל המחצית השנייה עלתה קבוצה אחת: מכבי יפו. אילת המשיכה להיות הצל של עצמה.
בדקה ה-50 ננעץ המסמר הראשון ברשת של ליאב לוי. קרב הכשיל את פליקר במרחק 25 מטר אלכסונית מימין. אסף לוי הרים לפינה הרחוקה ומאיר דרעי הגיע מאחור ודחק פנימה וקבע, 0:1 די מוצדק ליפו.

זדה רענן את השורות ושלח את משה ביטון ואת יאיר כהן צדק לנסות ולהגדיל את התוצאה ועשר דקות לאחר מכן יפו השיגה את השני לאחר מבצע של מאיר דרעי ששוב טייל באגף ימין של אילת הוציא רוחב ומשה ביטון, המחליף הטרי מצא את הרשת, 0:2 ליפו.


באותן דקות בני אילת פשוט לא הייתה קיימת על המגרש. אפילו צרחותיו של אטלי לא עזרו. ללא דניאל קהא, עידו אליהו, ערן מזרחי ובעיקר השוער, נתו בן דהאן המושעים מזה כחודש אילת אפילו לא חשבה על לחזור למשחק.
מנגד החילוף של משה ביטון, ובעיקר של כהן צדק הפיחו רוח חיים ביפו. כהן צדק בפעולות מדהימות הפך את כל המשחק של יפו לרענן ויצירתי. כל נגיעה שלו בכדור זכתה למחמאות והוא קינח בשער ענק ובבישול של אומן.
בדקה ה-76 הגיע שער נוסף של ביטון. כהן צדק קיבל כדור בצד ימין ובהקשתה נדירה השאיר את החלוץ לבד מול השוער. זה המשיך בהקפצה משלו עמוק לתוך הרשת בדרך לצמד מהיר ול-0:3 קליל.


אילת המשיכה לחפש את עצמה ונראה כי היא תתקשה להבקיע גם אם המשחק היה נמשך שבוע... אלא שדווקא אז טעות איומה של אסף לוי היפואי, עשתה את העבודה. לוי ממחצית המגרש מסר כדור ארוך אחורנית שמצא את שלומי אדרי המחליף האילתי מול אסף רז. החלוץ עבר את
השוער וגלגל פנימה, 3:1.
אקורד הסיום היה שייך למי אם לא יאיר כהן צדק וזה כל כך היה מגיע לו. בעיטת עונשין שהוא ביצע לא רואים כל יום במחוזותינו. בדקה ה-94 בעוד שחקני שתי הקבוצות, מחכים להרמה, חשב כהן צדק אחרת ומזווית קשה שיגר טיל שנעצר בחיבור הנגדי וחתם את תוצאת הסיום, 1:4 לאורחים.

יפו,שעשתה את כל הדרך הלוך וחזור באוטובוס, חזרה עייפה מאוד אבל מרוצה. סוף סוף נראו חיוכים בקרב השחקנים והכי חשוב גם האוהדים היו מרוצים.

באילת מנגד, על אף שורת שחקני הרכש שהחתימו צריכים לעשות בדק בית רציני. לוותר על שחקנים כמו אליהו, קהא ומזרחי זו פריבילגיה גדולה מדי עבור קבוצה עם סגל קצר שכזה. טוב יעשו אטלי ושמעון אבו, אם ישכילו ליישר את ההדורים עם השלושה.