זהו המשפט ששינה את הכיוון המקצועי של אריאל אנקורי. במחזור ה-7 של עונת 2003/4 הוסט מעמדת הבלם לחלוץ וסיים עם 49 שערים. מאז הספיק לפרוש ולהתייצב מאחורי הקלעים של הקבוצה. "אעזור בכל מה שאתבקש", אמר

אם אריאל אנקורי (46) היה מתחיל את הקריירה שלו כפי שכל כדורגל עושה כן, אין ספק שהיה פורש עם רזומה עשיר הרבה יותר. למעשה רבים אולי לא יודעים אך הוא הראשון שהבקיע 9 שערים במשחק אחד, בעונת 2002/3 בניצחון רמת ישראל 0:18 על אליצור יפו. אז לא היו אתרי אינטרנט שעקבו אחרי הליגות הנמוכות ולא אתר התאחדות.

את הקריירה על הדשא החל רק בגיל הנוער כשהלך בעקבות אחיו הגדול יוסי, להכח ר"ג. "הייתי עד אז שחקן של שכונה. אבי התרכז באחי הגדול ואותי לא היה מי שיכוון".

אל הליגות הנמוכות הגיע אנקורי כשהתחתן ועבר להתגורר באריאל. הוא הצטרף לבית"ר המקומית שהתמודדה על הכרטיס לעלייה לליגה ב' עם... הפועל רעננה. כן, אותה רעננה שמשחק היום בליגת העל.
הוא תופקד כבלם ימני אך כשהמאמן, גדי צלניקר הבין שזה לא זה, עבר אנקורי לעמדת הבלם האחורי שם החל לפרוח. "סיימנו את אותה העונה עם הפסד ותיקו כשכל היתר היו ניצחונות", משחזר אנקורי, "רעננה סיימה עם הפסד אחד – לנו, ועלתה לליגה ב'. השאר כבר היסטוריה".
באותה עונה הכיר את אבי טלבי לימים ברמת ישראל.

בהמשך הצטרף לאליצור בר אילן, הקבוצה הדתית הראשונה בישראל והיחידה ששיחקה בימי שישי. בהמשך הופעלה עליו מסכת של לחצים מצד טלבי לבוא ולשחק ברמת ישראל. אנקורי נשבר, הציץ ונפגע.
מאז הפך לסוג של סמל במועדון התל אביבי הקטן וחלק בלתי נפרד ממנו. "המועדון הזה הוא משהו נדיר באווירה שבו ובסוג האנשים יוצאי הדופן שנמצאים שם כמו יניב נוח ובני שמואל", אמר, "זה משהו שתופס אותך, לא מרפה ודוחף אותך לתרום ולעזור".

בעונת 2002/3 שוכנע ע"י יורם אלפיטל היו"ר דאז, לעבור למכבי מונטיפיורי שעלתה אז לליגה ב'. אחרי עונה הוא חזר הביתה, לרמת ישראל אז החל המפנה המקצועי שלו.

את אותה עונה פתחה רמת ישראל בטירוף. היא רצה בליגה ואף זכתה בגביע המחוז מה שהעניק לה כרטיס לסיבוב ו'. היריבה הייתה בית"ר נהריה בליגה ב' שהוגרלה כמארחת.
לפני אותו משחק ניגש אנקורי למאמן דאז, בני שמואל ואמר לו את המשפט שבכותרת הכתבה: "אם אני לא משחק חלוץ – אני בחוץ".


מהמחזור השביעי הבלם הפך לחלוץ והיה שותף לאחת העונות הגדולות של הקבוצה. את העונה סיימה עם 25 ניצחונות מ-26 משחקים, אנקורי סיים עם 49 שערים בהם אותה תשיעייה מול אליצור יפו. "היו"ר, חיים סלמה ז"ל היה מחלק כל שבוע 200 שקל לשחקן המצטיין", נזכר אנקורי, "הגעתי למצב שלא היה נעים לי לקבל את הצ'קים וביקשתי ממנו לתת לשחקנים אחרים...".

לימים, היה אחד האחראים להשוואת אותו השיא (אחרי עמוס אעידן מעפולה) ע"י חברו לקבוצה, ליאור מיכאלוב שהרשית תשיעייה לרשתה של ספורט מעוף (1:19 ב-3/2/12). "בישלתי ארבעה או חמישה מהשערים של ליאור. ממש השארתי אותו מול שער ריק".

אנקורי המשיך עם רמת ישראל לליגה ב'. הוא אמנם שיחק פחות ופחות "בגלל הגיל" אבל המשיך להיות הלב והנשמה. סיפורים רבים נשזרו סביבו. אחד מהם שאגב גם נבדק, היה בהכנות לקראות עונת 2008/9. אז נכנס כמחליף במשחק האימון מול אליצור יפו, כבש שלושער ברבע שעה ויצא. נגמר 2:10. היה גם שער נדיר שכבש מול כפר קאסם שהשווה ל-3:3.

הפרישה הסופית של אנקורי הייתה לפני שנתיים, בגיל 44. המשחק האחרון שלו היה מול בית"ר עזרא, (שבוע לאחר שמיכאלוב השווה את השיא שלו..).

על תקן מה אתה משמש היום ברמת ישראל ?
"כל מה שמבקשים ממני. בעבר עזרתי לשחקנים להשתחרר מהצבא למשחקים, היום אני מארח לפעמים ערבי קבוצה ועוד הרבה דברים קטנים. אהיה שם תמיד בשביל הקבוצה".

לא מדגדג לך לחזור ?
"לא. נכון שיש לי עוד כוח לשחק, עשר דקות פה, רבע שעה שם אך החוכמה היא לפרוש בשיא, כשזוכרים אותך במיטבך. כשהייתי כדורגלן הקפדתי לשמור על אורך חיים ספורטיבי, היום אני נהנה מכל מה שמנעתי מעצמי אז וטוב לי עם זה".

יש משהו שהיית עושה אחרת בקריירה ?
"לא חושב. עשיתי את מה שאהבתי ונהניתי מכל רגע ובעיקר מעונת העלייה. מי שחווה עליית ליגה ולא משנה מאיזו ליגה יכול להעיד שזו החוויה האולטימטיבית בתחום. אתה אלוף של משהו. הרגשה עילאית".

כשאתה רואה את הכדורגל של היום, היית יכול להשתלב אם היית צעיר יותר ?
"בתור בלם כן אבל בתור חלוץ כנראה שלא. הכדורגל של פעם היה יותר מלחמה היום הוא יותר טכני".

איך אתה רואה את רמת ישראל ביחס לליגה ?
"הקבוצה התחזקה לעומת העונה שעברה. לא אגזים אם אומר שהיא שווה היום מקומות 2-8. תרשום את זה ותבוא אלי בסוף העונה...".