גל ההחתמות בשבוע האחרון של קביליו יפו, לא מבטיח לה כלום. סדרה של שחקנים שלא הוכיחו את עצמם בשום מקום באים להעלות את יפו ללאומית. האמנם? ארז נעמן על מעשה בחמישה בלונים

 קביליו יפו מתחמשת. אין ספק, הכסף מדבר וקבוצתו של ליאור זדה מביאה מכל הבא ליד, אבל לא בהכרח את מה שהיא צריכה. יתרה מזאת, התחושה בקרב שחקניה, שעד לא מזמן היו על פי אנשי המועדון "חבורה של גברים" ו-"נתנו עונה ענקית" הפכו לכלום ושום דבר בשבוע האחרון, וזאת לאחר בורסת השמות שעולה בהקשר של קביליו יפו.

באצטדיון החדש בחולון איבדו את הצפון. ולמה? נתחיל מהשער, כמו כל התקפה מסודרת. רון למל הוא אחד השוערים הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם. שנתיים הוא היה מצויין ליפו, סיפור סינדרלה מופלא על שוער שחזר מפרישה ונתן עונה וחצי נהדרות. מחובר לקהל, להנהלה, לשחקנים, וגם בעל יכולת נהדרת. במי הוא הוחלף? באסף רז.

שלא תהיינה אי הבנות, איני מטיל דופי ביכולתו של אסף רז כשוער, אני חושב שהוא אחד השוערים הבכירים בליגה, אבל הנה כמה נקודות למחשבה: למה לתקן את מה שלא שבור? זו העמדה שחיפשתם? פה הייתה הבעיה? מאיר דרעי חתך בהגנת יפו כמו חמאה בשער השני בפלייאוף בגלל רון למל? או שאולי, יפו לבשה את מדי מכבי תל אביב בכדורסל, שכל מי שנותן מולה הצגה גדולה ישר מקבל הצעה? לא כך אמור להתנהל מועדון בסדר גודל הזה.

הלאה. מאיר דרעי מתחילת העונה קיבל יחס כמו הבן האובד של יפו, למרות שלבד את מדי בית"ר כפ"ס. הוא אכן בן בית בקבוצה, והוא חזר טוב יותר ומחושל יותר. אבל דרעי עוד צעיר, והוא לא זה שיעלה את יפו לליגה הלאומית. והאם רועי הררי, מלבד היותו מגן נפלא, טוב יותר משוסט, מרציאנו, או כל קשר קדמי? אולי כן, אבל אין פה שדרוג משמעותי.

עלי מחאג'נה הוא שדרוג. בלם משכמו ומעלה, שלא לוקח שבויים. איך אומרים בשכונה? או את הכדור או את הרגל, בדרך כלל אצל מחאג'נה זה הכדור, אבל כמו שיפו מתנהלת, אפשר בהחלט ליחס לה משפטים כאלה.



אם היינו שומעים על מהפכה חסרת שחר ורסן בקבוצה כמו שעריים למשל, איש לא היה מרים גבה. אבל ביפו? מה קרה? החבר'ה כבר לא מספיק טובים? ואם לא, אז למה שלא תיקחו את כל בית"ר כפ"ס? איך נתתם לטל איילה וחן חג'ג' לחמוק מתחת לידיכם? מדהים. מזל שליאור זדה סגר חוזה עוד לפני הפלייאוף, אחרת עוד בטעות גם חיים סירוטקין היה מחמם את מיתרי הקול על הקווים בחולון. כאמור, סימפטום מכבי תל אביב בכדורסל.

אני מסכים עם הטענה הגורפת שיפו הייתה צריכה לעבור שינוי, אבל לא מסכים עם הדרך. רון למל, בשיחה מחו"ל הבוקר, נבהל רק לנוכח השאלה "מה קרה?" כי מה כבר יכול לקרות?

שחקנים לא אומרים את שעל ליבם כשהם עוזבים את יפו. מועדון בכיר בליגות הנמוכות, עם אנשים חמים כמו אלפסי וקליש, שמחבקים את שחקניהם לחיקם, שמישהו יגיד עליהם מילה רעה? למה לסגור דלתות? למה לירוק לבאר ממנה שתית עד לא מזמן? למל טעון, מלא באמוציות אך שומר על פיו סגור. אולי מפחד, אולי מפני שהוא מכבד את בעל הבית, אולי בגלל שהוא עדיין חלק ממכבי קביליו יפו, בחופים.



מכאן אנו ממשיכים בסיפורינו החדש, מעשה בשישה בלונים: השניים הנוספים הם חגי יצחק ותמיר פור. חגי יצחק היה נהדר לאורך כל העונה, ואף כבש עשרה שערים. שחקן מצוין לכל הדעות. אך האם הוא באמת מסוגל לעמוד בלחץ של מועדון כמו קביליו יפו? שכבר מאמנים ושחקנים רבים וטובים ממנו כשלו? האם חגי יצחק הוא הבשורה לאוהדיה המסורים של קביליו? כישרון צעיר שיוביל את המועדון ללאומית? מחורר הרשתות ממכבי ב"ש?

ותמיר פור, השחקן הכי אוברייטד מהלאומית ומטה, שהגיע למכבי יבנה בקול תרועה רמה, ומהר מאוד נשלח לעמישב בשביל לקבל דקות משחק, האם הוא הבשורה ליד סולי צמח?

והנה לכם עוד כושיה: האם המרקם החברתי המופלא שיש בקביליו יפו, לא היה צריך לקבל לחיקו אולי עוד שניים שלושה שחקנים, מהדרג הבכיר, לא כאלה שנתנו חצי עונה טובה, או אלה ששמם עולה בעיתון בכל שני וחמישי, אבל כל קשר בינם לבין קבוצה גדולה הינו מקרי בהחלט, אלא כאלה שהוכיחו עצמם במשך שנים, עם קבלות?



יצא לי לדבר עם מספר שחקנים ביפו לאחרונה, איך לומר בלשון המעטה, הם לא מרוצים ממה שקורה סביבם, אבל לצערם, הם לא הקובעים. "המהפכה" בסגל של יפו היא זריעת חול בעיני הקהל הרואה ולא מאמין איך יקיריו מאבדים בזה אחר זה ממניותיהם, לטובת שכירי החרב מבית"ר כפ"ס שכאמור, מלבד מאיר דרעי שמכיר את הנפשות הפועלות, עדיין לא יודעים איך יעמדו בלחץ הטמון בלהיות חלק מאחד המועדונים הבכירים בליגות הנמוכות.

דוגמאות לא חסר. קבוצות שעושות מהפכות נופלות בעונה לאחר מכן, ואז מנסות לחזור לסורן, להישאר צנועות, לבחון בדקויות כל שחקן, ולא להיכנע ללחץ. כמו שיפו הייתה פעם. הבועה השחצנית שיפו מטפחת במהלך השבוע האחרון עלולה להתפוצץ בפניה עם ההפסד הראשון או עם התקופה הלא טובה (שתגיע) בשלב כלשהו. אתם יודעים, זה סופו של כל בלון.