ליגה א' דרום הסתיימה לה עם עלייתה של קטמון לליגה הלאומית. מהי נבחרת העונה? המאמן? התגלית? הכל בסיכום העונה של "דאבל פס".

וואו, איזו עונה עברנו בליגה א' דרום, העולה הוכרעה במחזור האחרון כמו גם היורדת וזו שהלכה למבחנים ואין ספק שאם מישהו עוד פקפק בחשיבות שיטת הפלייאוף, קיבל את התשובה לכך שזו הדרך הנכונה על מנת לפתח עוד יותר את הליגות הנמוכות.

לא מעט מיליונים שפכו הקבוצות השונות בליגה על מנת להגשים חלום ולהעפיל ללאומית. לקטמון זה הצליח, לשאר קצת פחות ולבסוף הייתה זו דווקא בית"ר כפר סבא הצנועה שעשתה את כל הדרך מהפלייאוף והייתה במרחק נגיעה (או יריקה) מהליגה הלאומית.

אז מה היה לנו? דרמה, מתח, שערים של הדקות האחרונות, החמצות משוועות ומה לא?, להלן נבחרת העונה של "דאבל פס" שאיננה הייתה קלה לבחירה ואנו מתנצלים מראש בפני אלו שלא הצליחו להיכנס לשתי הנבחרות שלנו, כמעט כל הבחירות היו ממש על הקשקש כשלעיתים גם ארבעה שחקנים באותה עמדה נלחמו על שני מקומות.

ישנם גם שחקנים (כגון מחאג'נה מכפר סבא) שמגיע להם מקום בנבחרת אך עקב מיעוט משחקים בעונה כולה, לא יכולים להיכנס אליה ואיתם הסליחה, בכל מקרה ניסינו להיות הכי הוגנים ואובייקטיבים שאפשר. לפני הכל קצת סטטיסטיקה:

סה"כ שערים: 653 (3 שערים טכניים)
ממוצע למחזור: 21.77
ממוצע למשחק: 2.72
הכובשת המצטיינת: הפועל קטמון – 64 שערים (2.13 למשחק). לא כבשה רק ב-5 משחקי ליגה. בין המחזור ה-7 ל-17 כבשה בכל משחק לפחות שער אחד.
הכובשת הגרועה: הפועל ערד– 24 שערים (0.80 למשחק). לא כבשה ב-15 (!!) משחקי ליגה.
התוצאה השכיחה: 0:1. הושגה 61 פעמים בליגה הסדירה (יותר מרבע מסך המשחקים). 0:0 הושגה 31 פעמים. שיאנית ה-0:0: הפועל מרמורק עם 9 משחקים ללא שערים.
התוצאה הגבוהה ביותר: לוד – בת ים 10:2 (מחזור 27). פעמיים 1:9 הושגו במחזור 15 (ק. גת – לוד) וב-30 (קטמון – לוד)
המשחק עם הכי הרבה שערים: 12 (לוד – בת ים 10:2).
הקבוצה שספגה הכי מעט: הפועל אזור – 23 שערים (0.77 למשחק). לא ספגה ב-13 משחקים. מחזיקה בשיא 380 דקות ללא הבקעת שער בין המחזור ה-4 ל-8.
הקבוצה שספגה הכי הרבה: האורתודוכסים לוד– 109 שערים (3.76 למשחק וזזאת מבלי להכליל את ההפסד הטכני לשעריים). לא ספגה רק בשני משחקים. מהמחזור השלישי ועד ל-21 ספגה בכל משחק.

רצף הניצחונות הגבוה ביותר: קטמון – 4 (בין המחזור ה-14 ל-17).
רצף ההפסדים הגבוה ביותר: לוד – 8 (בין המחזור ה-23 ל-30).

מלך השערים: אורי קרגולה – 22 כיבושים. עשה זאת ב-28 משחקים.

מלך הכרטיסים: נתי סוויסה (בני אילת) – 15 (!!) צהובים. גמר רק 9 משחקים ללא כרטיס. ספג שישה משחקים ברציפות.

נבחרת העונה:

שוער: דורון רוזנקוביץ'(הפועל אזור)
לא מעט שוערים נלחמו על המקום בנבחרת אך לאחר התלבטות, הפור נפל על רוזנקוביץ' בן ה-32 שספג רק 18 שערים (מתוך 23) והוכיח לליגה מה זה שוער שמביא נקודות במו ידיו.



מגן ימני: גיא שוסט (מכבי יפו)
שלושה נלחמו בעקשנות על המקום כאן בנבחרת (שוסט,זקן והררי) אבל לבסוף הבחירה נפלה על גיא שוסט שהפגין יציבות לאורך כל העונה. הנחישות, העקשנות והלחימה הבלתי מתפשרת נתנה לו מקום של כבוד בנבחרת העונה.

בלם: חיים פונטרמולי (הפועל אזור)
שיחק לא מעט העונה כמגן שמאלי אך ברגע שעבר למרכז ההגנה, הפועל אזור הרוויחה ובגדול. ירד לראשונה בקריירה לליגה א' והוכיח שעדיין יש לו מקום בליגה בכירה יותר, מנוסה ומקרין שקט על ההגנה. אזור חייבת לשמור עליו גם בעונה הבאה.

בלם: איתן בר (הפועל מרמורק)
אז נכון, מרמורק סיימה רק במקום התשיעי אבל היא בעלת ההגנה השנייה בטיבה בליגה וזה רק מעצים את ההחלטה לבחור בבר בנבחרת. בלם שקט, מאוד יציב וכזה שהחזיק כמעט לבדו את המערך האחורי של הקבוצה, ראוי לשחק בעונה הבאה במקום עם מטרות עלייה.

מגן שמאלי: מאור מרציאנו (מכבי יפו)
בסיבוב הראשון הוא לא הגיע לנבחרות אבל בחלק השני של העונה או יותר נכון מאז הגעת ליאור זדה כמאמן, מרציאנו פרח, שיפר משמעותית את משחק ההגנה שלו ובהתקפה היה ונשאר פקטור משמעותי. אם ימשיך בקו ההתקדמות גם בעונה הבאה, קביליו תרוויח ובגדול.



קשר אחורי: סמיר עבד אלחי (קטמון)
הבחירה הקלה בנבחרת. אז נכון שבסיבוב השני הוא מעט דעך אך מדובר עדיין בשחקן לגיטימי לליגה הלאומית, שימש לא פעם ולא פעמיים כתחנה אחרונה בגלל קו ההגנה הגבוה של הקבוצה, שחקן שלא מפסיק לעבוד על המגרש. קטמון הייתה חייבת להשאירו גם בעונה הקרובה מה שכנראה כבר לא יקרה.

קשר: טל איילה (בית"ר כפר סבא)
למרות שלטעמי היה חייב להיות פקטור משמעותי יותר ליד השער (5 כיבושים כל העונה), הוא עדיין זה שהחזיק את הקבוצה על גבו, במיוחד לאחר עזיבת אלעד כהן והוא מהבודדים בקבוצה שכן מחפש את משחק העומק. קפץ מדרגה מאשתקד ואחד הפקטורים הראשיים לכך שכפר סבא הגיעה לאן שהגיעה העונה.

קשר: עוז צבאג (קטמון)
לאחר התחלת עונה חלשה, חזר צבאג לפרוח ולמעשה מהמחזור העשירי לערך, החזיק במשחקים רבים כמעט לבדו את הקבוצה. עם 15 שערים ולא מעט בישולים, לא רק שצבאג נכנס ובגדול לנבחרת, הוא גם שחקן העונה של "דאבל פס", לטריילר מספר אחד בליגה מגיע גם מקום של כבוד בליגה הלאומית ויהיה מרתק לראות האם גם שם הוא יצליח להביא את יכולותיו לעזרת הקבוצה.



חלוץ: יוסי פליקר (בת ים)
אמנם בת ים סיימה במקום השלישי אך היא כמובן בין אכזבות העונה ועדיין אם למישהו מתוכה מגיע להיות בנבחרת העונה זה לפליקר שכבש 18 שערים וזאת למרות שסחב פציעה טורדנית בחלק מהעונה. חלוץ מטרה מצויין שהשאיר מאחוריו עונה רעה בכפר שלם והיווה פקטור משמעותי בהגעת בת ים לפלייאוף העליון.



חלוץ: אורי קרגולה (עמישב)
22 שערים, המספר מדבר בעד עצמו, במיוחד לאור העובדה שעמישב קרסה בסיבוב השני ועדיין גם אז, קרגולה היה שם כדי לכבוש ולהשאיר את הקבוצה במרחק יריקה מהפלייאוף העליון. גם בגיל 34 וחצי הוא נותן את התפוקה ולא מעט קבוצות יחזרו אחריו בקיץ הקרוב.

חלוץ: עידן שמש (קטמון)
16 שערים ועונה מצוינת לשמש שחזר מפציעה ארוכה והוכיח שמקומו הוא מעל ליגה א'. זריז, חד מאוד ליד השער ובעל הסיבוב הטוב בליגה. אמור להוביל את החוד גם בליגה הלאומית ולהמשיך במגמת השיפור בדרך להיות שחקן לגיטימי בליגת העל, גם זה יגיע בקרוב.



נבחרת המחליפים:

שוער: עמית שמש (קטמון)
מגן ימני: ציון זקן (קטמון)
בלם: אלעד שיק (בית"ר כפר סבא)
בלם: יניב סבג (יפו)
מגן שמאלי: דרור ניר (בית"ר כפר סבא)
קשר: שרון ברנשטיין (הפועל אזור)
קשר: ליאל זגורי (מכבי ב"ש)
קשר: רפי סגל (הפועל אזור)
חלוץ: יוני רביבו (בית"ר כפר סבא)
חלוץ: שלומי משה (קריית גת)
חלוץ: שי אהרון (קטמון)



מאמן העונה: חיים סירוטקין (בית"ר כפר סבא)
לפני שלושה שבועות הבחירה נעה בין טסלפפה (עלה ליגה) לזדה (סטטיסטית הטוב בליגה) אך בפוטו פיניש מטורף הצליח סירוטקין להגיח מאחור ולקחת בכבוד את התואר. עם התקציב הנמוך מבין שלושת הקבוצות ולמעשה הנמוך ביותר מבין מועדוני הצמרת, הצליח סירוטקין לבנות קבוצה בדמותו ובצלמו, ללא כוכבים או שמות גדולים אך עם חלוקה ברורה של תפקידים וזה הצעיד אותו עד מרחק נגיעה מהלאומית. אז סירוטקין, למרות טענותייך על כך שכפר סבא מקופחת ע"י התקשורת, קבל באהבה את הבחירה.



שחקן העונה: עוז צבאג (קטמון)
כאמור צבאג נבחר ובגדול לשחקן העונה, הוא סחב את האדומים על כתפיו במשך כל הסיבוב השני, כבש או בישל כמעט בכל משחק וכמובן היווה מטרד אין סופי עבור הגנת היריב. חייב להנהיג את הקישור הירושלמי גם בעונה הקרובה.

תגלית העונה: דרור ניר (בית"ר כפר סבא)
לא מעט שחקנים נלחמו על התואר הזה. דרור ניר, משה סולימנוב, ציון אזולאי, בן בריגע וירין הלל מלוד התחרו עד קו הסיום אך לבסוף מגנה של כפר סבא הקדים את כולם, בעיקר בעקבות הישג קבוצתו העונה. המגן השמאלי תוצרת מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, תפס מקום של קבע בהרכב של סירוטקין והוכיח שעם ליטושים קלים, הוא יהיה מגן מספיק טוב גם לליגה הלאומית ומעלה מכך.



פלופ העונה: זיו קבדה (בת ים)
את האמת שהיו הרבה מתחרים על "התואר" המפוקפק הזה אבל קבדה נבחר בעיקר בעקבות העובדה שירד לראשונה בחייו לליגה א' ולא הצליח להוות פקטור מרכזי בקבוצה שנבנתה במטרה אחת והיא לחזור לליגה הלאומית. עם שער בודד בכל העונה הוא "ראוי" לתואר הזה ויצטרך לשוב בשיאו בשנה הבאה ולהראות שהוא עדיין רעב לכדורגל.



אכזבת העונה: הפועל מרמורק
גם כאן נלחמה בת ים קשות אך נוצחה ע"י מרמורק שנבנתה כביכול להיאבק על עלייה אך הסתבכה בתחתית וניצלה מירידה רק במחזורי הסיום. הניהול הכושל של עדני, החלפת המאמנים שלא צלחה וסקאוטינג רע מאוד במספר עמדות על המגרש, גרמו למרמורק לסיים במקום העשירי בלבד ולקבל את התואר המפוקפק הזה. בקיץ יצטרך עדני להפסיק להקשיב ליועצי אחיתופל שלא מבינים דבר בכדורגל, למנות מאמן ראוי ולפגוע בסקאוטינג, זה המינימום שמגיע לקהל הנפלא של קבוצתו.

אנו מודים לכל הגולשים שייעצו, פרסמו את הנבחרת שלהם והיו בחלקם קרובים מאוד ל 11 שלנו, כאמור היו המון שחקנים שכמעט ונכנסו לנבחרות אך בכל בחירה היו מספר שיקולים מרכזיים שאיתם הלכנו עד הסוף.

נתראה בעונה הבאה שמסתמנת כאף מרתקת יותר מזו שעברנו כעת.