המינוי של ויקטור גניש הוא תעודת עניות להפועל מרמורק – אך זה מסתדר עם האנוכיות של יושב הראש. ארז נעמן על עוד מאמן שמבטל את העקרונות שלו בכדי לרצות את בעליו. ואיזה מסכנים האוהדים

 הפועל מרמורק של עונת 13/14 תהיה קבוצה אטרקטיבית. שמענו את ההצהרה הזו כבר עשרות פעמים ואת האמת? אני בטוח שהיא אכן תהיה כזאת. בגלל הקהל המסור, והצבע שהוא מביא לליגה. אבל רק על הנייר. מקצועית, היא תפתח בעמדה נחותה משאר הקבוצות.

מרמורק צריכה ריענון, זועקים האוהדים. מרמורק צריכה מאמן כריזמטי, צעיר, עם שם. ויקטור גניש, המאמן שהוחתם לעונה נוספת, ממתג את מרמורק כקבוצה ברמת תדמיתית, של ליגה ב' או ג', ולא תואם את גודלו ואת המסורת של המועדון.

ציפיתי לליהוק חזק במרמורק, בדיוק כמו בשנה שעברה שהיה 'באז' אדיר עם אופיר חיים, שעדני קטע אותו בגלל יכולת ניהולית חלשה מאוד, שמוכחת בשנים האחרונות (התקרית עם צחי טיאר, פרשת בויטר ועוד). ציפיתי לפחות בתחילת העונה שעדני יתן לאוהדיו סוג של תקווה, עם החתמת מאמן בעל שיעור קומה בכדורגל הישראלי, כיאה למועדון ששואף לעלות ללאומית.

ויקטור גניש זו בשורה שמרמורק תהיה עוד קבוצה אפורה בליגה, ולכן מי שהיו הכי מבסוטים, וחגגו עד הבוקר את המינוי הם אנשי מכבי שעריים.



הגיע הזמן לומר בקול רם את מה שכולם חושבים, אבל לפני כן, אפתח בשני סיפורים קצרים שקרו במהלך העונה, רק בשביל העיניים הרואות ולא מאמינות.

הסיפור הראשון הוא אחד הפוסטים שכתב יו"ר הפועל מרמורק חנן עדני בקבוצת הפייסבוק של אוהדי הפועל מרמורק, לפני כמעט חודשיים. שם הוא טען שחיים כנפו בזמנו היה "השטינקר" של העיתונאים, ושבגלל זה הם כינו אותו סמל, חנן אפילו טרח לספר בדיוק כמה הופעות הופיע השחקן, כמה השתכר ולבסוף הגיע המשפט שלשמו התכנסנו כאן, אך לפני כן - גילוי נאות: אני כותב גם באחד המקומונים ברחובות, ומסקר באופן קבוע את הפועל מרמורק. הפוסט מדבר עליי, ועל עוד כתב ממקומון אחר בעיר. להלן המשפט: "ושני הכתבים "המהוללים" מכתירים לי אותו כסמל. תשפטו אתם מי צריך להכתיר סמל - אדם שמחזיק מועדון ארבעים שנה או שני כתבים שמחזיקים עט?"

לעניות דעתי, שאליה שותפים עוד רבים אשר מכירים את הנפשות הפועלות, חנן עדני רחוק לכאורה מלהיות מודל לחיקוי, רק בעצם הדיבורים, ההתבטאויות וההתלהמות שכל כך אופיינית לו, הרצון העז שלו להיות זה שיכתיר את "הסמל" ככל הנראה מעצים את הטענה שהוא רוצה להיות בעצמו "הסמל", ואם אפשר, אז הבלעדי.

ולפני שנעבור לשלב המסקנות, מעבר חד לסיפור הנוסף: באחד מן הימים במהלך העונה שלחתי לויקטור גניש הודעת SMS, בה שאלתי מי השחקנים שלא צפויים לשחק במשחק הקרוב. שאלה לגיטימית, אותה אני שואל בכל שבוע עשרות מאמנים. לא חלפה דקה, הטלפון מצלצל ועל הצג אני רואה את השם: ויקטור גניש.

עניתי לשיחה, ומהעבר השני של הקו – ניחשתם נכון, חנן עדני. לא גניש ולא יער. "מה אתה רוצה מהמאמן שלי? אסור לו לדבר" ומכאן אפשר להגיע למסקנה הבלתי נמעת, שנוח לחנן עדני, שעל אהבתו העזה למרמורק אין עוררין, ועל אהבתו העצמית גם כן אין עוררין, שמאמן כמו ויקטור גניש יאמן אצלו. 



מאז השיקמה רמת חן, לא חווה ויקטור גניש מאבקי צמרת ראויים. מרמורק היא תמיד קבוצה שמוזכרת כקבוצת צמרת, לכן יתכן שמרמורק מתחילה את העונה עם נקודת תורפה בעמדת המאמן, בטח כשהמועדון צריך לתקן את התדמית הקלוקלת שדבקה בו במהלך השנה, בעקבות המשפט מול עדי בויטר, לאחר עזיבתו מרצון של צחי טיאר, ושל אופיר חיים, שהיו דעתנים וחזקים, גם אם בסופו של דבר שילמו בפיטורים. ויקטור גניש בליגה א' נחשב למאמן שקודם כל מחפש לרצות את מעסיקיו. מי שבתחילת דרכו נחשב כפונטנציאל, האכזבות ממנו רבות, והכישלונות שלו צורמים. ניצל מירידה עם כפר שלם, עזב את טייבה, כמעט ירד ליגה עם מרמורק. הצלחה כבירה.

ואיזה מסכנים האוהדים. ויקטור גניש הצהיר על גבי אתר זה שהוא בא לעלות ליגה עם מרמורק, והיה יותר קרוב לליגה ב'. עדני יושב במשך חודש שלם עם מאמנים, בודק את כל האופציות, רק לא גניש, ובסוף מי חותם? ברירת המחדל - גניש. מאמן שהוא ברירת מחדל, צריך להסיק את המסקנות. איך זה מצטייר אצל האוהדים? שאוהבים את מרמורק בכל ליבם, וככל הנראה יפרדו בשנה הבאה מהאיצטוני המיתולוגי?

האוהדים בלית ברירה זורמים עם ההחלטה, ראש חוג האוהדים מצהיר בדף הפייסבוק שמעכשיו צריכים להיות מאוחדים סביב הקבוצה, אך לא לעולם חוסן. הקהל לא יקבל עוד עונה סתמית כזו. גניש יצטרך לספק תוצאות ומהר, ואם לא, הוא ימצא את עצמו כבר בנובמבר בבית. אצל עדני אין חוכמות.

אני מודע לכך שישנו סיכוי קטן שאתבדה, ו-ויקטור גניש יוביל את הפועל מרמורק לעונת שיא, כשבסיומה כולם יהיו מרוצים. אם תשאלו אותי, עד המחזור העשירי מרמורק תמנה מאמן אחר. אבל בכדורגל כמו בכדורגל, לפעמים יש הפתעות.