ארז נעמן בטור דעה: סירוטקין ישנה כתובת ככל הנראה, דרעי והררי כבר כמעט סגורים ביפו, איילה יעבור ללאומית, חג'ג' ואסף רז ככל הנראה יעזבו. החבילה מתפרקת, רק נס יגרום לכפ"ס לשחזר את ההצלחה.

 לאדם הפשוט, שלא בקיא בכל מה שקרה העונה בקבוצה הכדורגל של בית"ר כפ"ס, נראה שהמועדון הוא מקום בריא, שמח, מלא בכדורגל, עם אנשים שמכוונים, בתוספת כאלה עם לב ענק.

בפועל, רק המשפט האחרון הוא נכון במאה אחוז. דני סוויסה והדובר אלברט זנפט הם אנשים שאוהבים בכל ליבם את המועדון, גם מקסים סוסן, שכנראה אוהב את המועדון יותר מדי, עד שהצליח במו ידיו לפרק את החבילה בעונה שעברה עם אלמוג ספיר.

איש לא יקח מבית"ר כפ"ס את מה שהם עשו העונה, ללא ספק הצלחה כבירה, אבל אי אפשר לרמות את כולם. מתחת לפני השטח ישנם המון תככים, מזימות, והשחקנים של כפ"ס הם הפקר, בכל מה שקשור לקבוצות אחרות. הם כבר דואגים לחוזים שלהם לעונה הבאה, והם עדיין בפלייאוף. כך לא מתנהגים שחקנים שאוהבים באמת את המקום שבו הם נמצאים, ואלף הצהרות לא ישכנעו אותי אחרת.

המרקם החברתי בכפ"ס הוא משהו נפלא, השחקנים באמת חברים. גם שחקני הספסל מעודדים את חבריהם. סביר להניח שאם הסגל הזה היה נמצא במועדון אחר, הם היו מעפילים ללאומית, מהמקום הראשון. לא בהכרח בגלל הכישרון, (שקיים) אלא דווקא בזכות חדר ההלבשה, והכבוד ההדדי בין השחקנים.



מה לא עבר על בית"ר כפ"ס השנה? הרבה עליות, הרבה ירידות, על מאמנה פורסמה כתבה לא מחמיאה בלשון המעטה, ועל הכל החבר'ה התגברו, והגיעו עד למשחקי המבחן. אבל שם, כבר לא היה על מי לעבוד יותר.

מסעה של בית"ר כפ"ס נמשל למשחק פוקר שקול. כשאתה לא טוב, אתה לא מהמר, וכשיש לך אס, אתה עוקץ וגורף את הקופה. כך היה מול יפו, כך היה מול אזור, מול מגדל בכלל לא היה כדורגל, ומול בית"ר ת"א, לא היה כלום, אבל ליגה לאומית זו ליגה לאומית וכפ"ס לא מתאימה לשם, וגם לא תהיה שם לעולם.

מקורבים למועדון מספרים שמאיר דרעי ורועי הררי כבר כמעט סגורים ביפו, סירוטקין כבר סגור ככל הנראה בכפר קאסם מינואר, איילה יקבל הצעה משודרגת ויעזוב, הוא כבר לא השחקן עם התדמית הבעייתית מלפני שנה. חג'ג' ואסף רז ירצו להמשיך הלאה לאתגר חדש, והטלפון של גל פורת לא מפסיק לצלצל. גם שוקרון השייך להפועל כפ"ס אמור לעזוב ולחזור לאחות הגדולה. וכך חולפת לה תהילה של שתי עונות.



כפ"ס מגיעה במשך שתי עונות ברצף למשחק מכריע, ומקבלת פיק ברכיים. סירוטקין נכנס ללחץ לפני משחקים כאלה, ולעיתים מאבד את הדרך.

בשביל מה היה טוב הטלפון התחנוני לאלעד כהן, שעל יכולתו אין עוררין, בבקשה לבוא ולשחק במשחק האחרון? החבר'ה האלה הוכיחו שהם יכולים להסתדר, והטלפון הזה היה הבעת אי אמון בשחקנים שנמצאים על המגרש. משפטים כמו "אני צריך אותך" גורמים לשחקנים להרגיש שלא סומכים עליהם, וכל שיחת מוטיבציה עמם לא תעזור, כשהם יודעים שבליבו, מאמנם לא באמת מחזיק מהם, וכל הצלחה הוא זוקף לעצמו. נכון, הם חברים של אלעד והיו שמחים לראות אותו שוב איתם על הדשא, אבל זה לא נראה טוב.

אחזור ואומר, כפ"ס עשו הישג נפלא, שסביר להניח שלא יחזור על עצמו בשנים הקרובות. כשאתה מגיע לבאר שנתיים ברציפות, ולא שותה ממנה, הלחץ הופך לגדול יותר, תשאלו את מכבי יפו.

למעשה, בית"ר כפ"ס קיבלה הזדמנות חד פעמית להפוך לקבוצה הבכירה בעיר הפועלים, ופספסה אותה. עכשיו, אחרי שכבר חגגו עלייה מוקדמת, אפשר לבקש מאייל גולן שישיר בחגיגות ההישארות: "אולי בזמן אחר, אולי במציאות אחרת".