בעונת 2003/4 ירדה בת ים מליגה א' ל-ב' מה שהוביל לפירוק, אתמול (שישי) חזרה הקבוצה המחודשת לליגה ב'. גם שמעון בנדי סגר מעגל כשהיה בין מצטייני הניצחון 0:1 על צעירי טייבה. ליאב פרנקו כבש את שער היקר בדקה ה-51.

היה לי את הכבוד להיות באחד ממשחקי האימון של הפועל אבירי בת ים בפגרת הקיץ. היא שיחקה אז מול גדנ"ע וניצחה 0:2. הכוונות היו ברורות: לעלות לליגה ב' בסיום העונה.
משה סנדרוביץ', אייל בן עמי, גל הרשליקוביץ', אורן דיין, אשר בן דוד, תומר אליהו, דודי ביטרן, השוער, יוסי קונפינו וכמובן מיודענו, פליקס חלפון היו השמות שפיארו את ההרכב הראשון של הקבוצה במשחק פתיחה נגד רו"ח ת"א.

מאז עברו שבעה וחצי חודשים, שישה מבין התשעה שהוזכרו לא נשארו בקבוצה מסיבות כאלה או אחרות, ביטרן נפצע וגמר את העונה ומי שנותרו סחבו את הקבוצה על הגב גם בתקופה הלא טובה בה אבד פער מבטיח של חמש נקודות שהביא בדיעבד למשחק המכריע עם רמת ישראל ולהפסד בו.

כל מאמן יודע כמה קשה להביא את שחקנים לדריכות מקסימאלית רק כמה ימים לאחר הפסד במשחק כה חשוב ולא רק זאת, להביא אותם למוכנות פיזית לאחר 120 דקות מתישות באותו משחק ועד על אחת כמה וכמה שממול מתייצבת יריבה רעננה וצעירה.

אבל אסור לשכוח שמהצד של בת ים היה את דוד קרמו, שוער ותיק בליגות האלה שעשה דבר או שניים (שמונה עליות מ-ג' ל-ב') ולצדו פליקס חלפון שגם בגיל 41 מתלהב כמו ילד.



עם כל הכבוד לשניים הללו לבת ים היו במשחק עוד שני ג'וקרים: השוער, יוסי קונפינו (35) שהיא נפלא במחצית הראשונה והבלם, שמעון בנדי (38). הניצחון במשחק הזה חתום על שניהם.
אגב, עבורו של בנדי היה זה סוג של סגירת מעגל. הוא ירד עם הפועל בת ים בגלגולה הקודם מ-א' ל-ב' מה שהביא לפירוקה הסופי.

כמות הצופים בהחלט אכזבה. כ-300 מטייבה ועוד כ-100 בצד של בת ים ואני בכוונה אומר בצד של בת ים כי מי שישב שם היו ברובם אנשי הליגה כמו ניסים גיני מגבעת שמואל (ישב ליד ליאור בן שושן ... רמז למשהו?), יעקב לוי מנווה גולן ואנשי בני ג'לג'וליה, לירן דיין והמנהל, נאיל גראבה.





כל זה הקל על מנהל האירוע, ניסן מורד (האיש בכל מקום) לשלוט חזק בעניינים.



צעירי טייבה פתחה את המשחק עם הרבה התלהבות והניעה כדור בעיקר דרך האגפים. בת ים נראתה באותן הדקות איטית כשהעדיפה ללכת על מתפרצות בעיקר של אדיר דהן.
כאן המקום לומר שאפו גדול לבלם הקבוצה, יעקב פלח שעלה לשחק למרות שסבו נפטר יום קודם לכן. משתתפים בצערך.

כבר בדקה ה-3 קרן לטייבה, איברהים עאמר סובב כדור קשתי שפגע במשקוף חזר למגרש, הגנת בת ים ניסתה להרחיק, הסתבכה והכדור הגיע ליוסף אנקר שהכניס את עאמר לרחבה אך הבעיטה שלו נעצרה בידיו הבטוחות של קונפינו.


                          צפו בטייבה לוחצת בפתיחה

בדקה ה-15 ההזדמנות הראשונה של בת ים. דהן לקח כדור חופשי מרחק 20 מטר מהשער, בעט היטב אך שוער טייבה, שלומי יפרח הדף מצוין.


                      צפו ביפרח מציל שער בטוח

בדקה ה-23 שלח עלא רביע כדור מסוכן לתוך הרחבה, קונפינו, בטעות היחידה שלו במשחק התבלבל והדף אך לא הייתה רגל מסיימת של טייבה שתגיע אל הריבאונד.

בדקה ה-27 שגה פלח כשניסה להציל קרן ובמקום לנגוח הצידה, נגח למרכז הרחבה. מוחמד ראיק השתלט על הכדור, מסר לעאמר שבעט שטוח, אך קונפינו שוב היה במקום והדף.

בדקה ה-35 נרשם אירוע שהרגיז את אוהדי טייבה. שמעון ועקנין הוכשל ותוך כדי שהוא קם הוא עשה תנועה לעברם. הרוחות התלהטו אך השופט משה בוחבוט (מצוין) הרגיע את הרוחות בלי שום כרטיס.




בדקה ה-38 החל מטווח על שערה של בת ים. בתחילה היה זה אבו ג'עפר שניסה בעיטה מרחוק ששרקה ליד הקורה, דקה אחריו היה זה ראיק שנגח מקרוב וקונפינו הדף ומתוך הערבוביה שנותרה בעט אבו ג'עפר אך שוב קונפינו היה במקום. שוערות במיטבה.




עד למחצית ניסו שתי הקבוצות להשיג יתרון מוראלי בדמותו של שער אך ללא הצלחה.

פתיחת המחצית השנייה הייתה די דומה לסיומה של הראשונה. גישושים. אפילו הסדרנים נראו משועממים משהו...



בדקה ה-51 הגיע השער דווקא מהצד הפחות צפוי. משה דיין הבלתי נגמר השתלט על כדור באגף ימין, העביר כדור לצד השני לליאב פרנקו שנהנה גם מטעות של בלם טייבה, אחמד מסארווה ומול שלומי יפרח בעט פנימה, 0:1 לבת ים.



בניסיון לעורר את החלק הקדמי שלו הכניס מאמן טייבה את עודאי בדראן שחזר לקבוצה אחרי שחודשיים לא התאמן איתה. זה לא ממש עזר למרות שטייבה ניסתה לפרוץ את המערך ההגנתי של בת ים בראשותו של שמעון בנדי הנפלא.



מי שהיה אמור להיות איש המפתח בדקות הללו היה אורי לומניץ שמכיר היטב את המגרש עקב העובדה ששיחק במחלקת הנוער של רמת השרון אך זה הרבה להסתבך עם הכדור.



בדקה ה-70 הוכיח בוחבוט מדוע הוא שופט ליגת העל. עימות בין סאמר עאזם מטייבה ויוסי דיין מבת ים הצריך לפחות צהוב לשניהם אך בוחבוט שלא רצה לחמם את האווירה, קרא בסמכותיות לשניים והעביר להם סדרת חינוך קצרה.




רק בדקה ה-78 (!!)ביצע קרמו את החילוף הראשון שלו כשהוריד את חלפון, או יותר נכון חלפון הוריד את עצמו. במקומו נכנס דניאל דוס סנטוס הצעיר.



טייבה המשיכה ללחוץ אך היה זה לחץ עקר מאד ובכל פעם שהכדור נשלח לרחבה או שהוא נבלם או ששחקן טייבה שהחזיק בו היה מאבד. למעשה מכאן ועד לסיום לא נרשמה ולו בעיטה אחת לשער מצידה של טייבה.

ככל שנקפו הדקות גבר הלחץ בספסל הבת ימי. אפילו האוהדים ירדו מהיציע ועמדו ליד הגדר. חלפון המשיך להשתולל (במובן החיובי של המילה) על הקווים ואוהדי טייבה ניסו לדרבן את שחקניהם האנמיים.




בני מזיג הוותיק נשלח להתחמם אך הוא כבר לא הספיק להיכנס כי השופט לא שמע את קראותיו של הספסל הבת ימי לחילוף. 5 דקות של תוספת זמן הסתיימו, עוד חצי דקה של מתח עברה ושריקת הסיום שלחה את הבת ימים לחגוג.






כולם הורמו על כפיים כולל היו"ר, ויקטור טל לו שרו השחקנים "רוצים אירופה". מישהו הבטיח צ'ופר? אפילו שמפניה נשפכה.





החגיגות המשיכו כמובן גם בחדר ההלבשה וגם אם האוטובוס של בת ים נתקע בפקקים של כביש 4, אין ספק שזו הייתה הנסיעה השמחה ביותר של כולם.


                        צפו בחגיגות בחדר ההלבשה