ארז נעמן צפה בדרבי החדרתי וחזר עם חוויות. משעת צהריים מוקדמת בעיר החצויה ועד לשריקת הסיום שככל הנראה שלחה את הקבוצה מהשכונה לליגה ב. מה שבטוח, הם עוד יתגעגעו

 במחזור כזה, בו יש כל כך הרבה מגרשים טעונים ומשחק עונה בליגה האהובה עליי ביותר, החלטתי ללכת דווקא לדרבי של חדרה, למשחק שלדעתי לא פחות חם מקטמון מול כפ"ס, לפחות על פי הדיבורים ששמעתי עד כה.
"אתה משוגע" אמר לי אחד ממכריי, "לך למשחק העונה, סתם משחק תחתית בחדרה" הוא לא ויתר. אך אני בשלי, השבוע זה הדרבי של חדרה. אני פשוט חייב להבין במה מדובר.

כפי שהבנתם, לראשונה אני חוזה בדרבי בין מ.ס עדי גבעת אולגה לבין הפועל חדרה. כבר אמרו לי בעבר שהחדרתים מטורפים על הקבוצה ולוקחים קשה כל תוצאה רעה. שהאולגאים קנאים לקבוצתם ומלווים בקהל אוהדים גדול לכל משחק. קראתי את המקומונים שזעקו לאקשן, ובדרבי הזה, יש אקשן. ועוד איך.

הגעתי מוקדם ופגשתי את ידידי מיכאל וייסרמן. נסענו למגרש של גבעת אולגה לחזות במשחק בין בית"ר חדרה למ.ס פרדס חנה בליגה ג. אנשי אולגה החלו להגיע למגרש שהיה גם נקודת המפגש שלהם לפני הנסיעה למתחם של הפועל חדרה. "אתה רואה את כל השחקנים על המגרש?" אמר לי אחד מהצופים הבודדים, "את כולם מעניין הדרבי יותר מהמשחק שהם משחקים עכשיו" לא חשבתי אחרת.

                    יואב קובי. אחת הדמויות הצבעוניות בליגה (צילום: שלומי גבאי)

נראה שאנשי הכדורגל בעיר סובבים כולם את שני המפגשים הטעונים האלה במהלך העונה. אני הרגשתי בתוך סצנה מסרט. למרות שלא חזיתי בדרבי, אני מכיר את הנפשות הפועלות, יודע מי נגד מי, מי אוהב את מי, מי לא יכול לראות את האחר ומי כועס על מי. במתחם של חדרי ההלבשה לקראת המשחק כולם חברים של כולם, קצת לחיצות ידיים, אבל המתח באוויר מורגש היטב.

אנשי אולגה קיבלו מחדרה 25 הזמנות לדרבי. "הם בדרך כלל מקבלים עשר, ואז מבקשים עוד ועוד, אז הפעם אמרתי להם, קחו 25, ואל תשגעו אותי" אמר יואב קובי לפני המשחק, "ומה הם עשו נראה לך? שלחו לי מישהו מפה, מישהו משם, תן לי עוד חמישה כרטיסים, תן לי עוד קצת לפה קצת שם, שישחררו"

המונולוג הזה של יו"ר חדרה הצבעוני, אולי מסביר יותר מכל את האיבה בין שני המועדונים. 40 שקל לכרטיס זה יותר מדי לכל משחק בישראל, בטח שבליגה א'. אבל אם יש הזדמנות לעשות קופה ועל הדרך גם לדפוק את אולגה, אז אהלן וסהלן.

אנשי אולגה לא מכירים אותי, ואולי טוב שכך. אך אני מכיר את קבוצתם, ויודע שהיא לא פחות טובה מהפועל חדרה. אחד מאנשי אולגה ניגש לאנשי חדרה ואמר: "אין לי בעיה עם הקבוצה שלכם, יש לי בעיה שמכרתם את המשחק לכפר קנא בשבוע שעבר" אחד מחברי הנהלת חדרה החזיר: "אתה לא מבין שזה מה שאנחנו שווים השנה? הלוואי שמישהו היה נותן לנו כסף. לפחות היינו מרוויחים משהו" בצחוק כמובן בתגובה על ההאשמות שהוטחו מצד אנשי אולגה.

                     רועי אביטן. פיזר חיוכים, נראה בטוח ביכולת קבוצתו להישאר (צילום: שלומי גבאי)

המשחק עצמו נפתח בעצבים וכבר מן הפתיחה ניתן היה לראות שאין סיכוי שהמשחק הזה יעבור בשלום. אדום לחדרה, יתרון לאולגה, וירידה למחצית שמלווה בקללות הדדיות ואף חילופי מהלומות בין הצדדים. אנשי חדרה טענו לקיפוח מצד השופט ושחקני אולגה הקניטו אותם בירידה לחדרי ההלבשה.

מאמן חדרה אייל עמר החדיר בשחקניו את האמונה שהם מסוגלים להשוות את התוצאה, וכך היה. סבי שאולוב כבש שער מרהיב ביופיו בשארית כוחו ולאחר מכן השריר שלו נתפס כשלחדרה כבר לא נותרו חילופים והוא צלע עד לסיום המשחק.
"סתם רציתי לשחק אותה כאילו אני פצוע" אמר סבי בסיום, "אבל כשנפלתי על הרצפה, באמת מתחתי את השריר" כמה אופייני.

הדרבי הסתיים ב-1:1 וצעקת ה"יש" המאופקת של אנשי חדרה רק העצימה את תחושת הרגשות המעורבים שהיו באצטדיון. כולם ירדו בשקט לחדרי ההלבשה, בלי קללות, בלי מכות, חיוכים, לחיצות ידיים, רועי אביטן מסתודד עם אייל עמר, (אולי מציע לו חוזה לעונה הבאה?) ניסן מורד יושב על ספסל ומורה לאנשי האבטחה להמתין עד שכל הקהל יתפזר והאוטובוס יסע בשלום. אמנם אנחנו לא בצפון קוריאה, עדיין, אבל דרבי זה דרבי.

                        אייל עמר. יזגזג בחזרה לאולגה בעונה הבאה? (צילום: שלומי גבאי)

בשורה התחתונה, שחקני אולגה ושחקני חדרה הם חברים טובים מחוץ למגרש, בשתי הקבוצות יש שחקנים שהם שחקני עבר של הקבוצה היריבה, וזה יהיה עצוב מאוד אם אולגה אכן תרד לליגה ב' ולא נוכל לחזות עוד עונה בשני משחקי דרבי כאלה ומי יודע גם כמה זמן נצטרך לחכות עד שזה שוב יקרה.

אנשי חדרה לא באמת רוצים שאולגה תרד, אולי בשביל ללגלג עליהם קצת, אולי השמחה לאיד, אבל בבוקר שאחרי, אולגה וחדרה יהיו עוד קבוצות בליגות שלהן, בלי דרבי. מה לעשות, גם בלי המריבות האלה, ההשמצות ההדדיות, הצביעות, החיוכים, לחיצות הידיים והרכילות, כל מה שהדרבי הזה מסמל יירד ככל הנראה עם אולגה לליגה ב'. אולי אתבדה ויקרה איזה נס, ואת האמת? זה יעשה רק טוב לחובבי הליגות הנמוכות.

אני לא מצטער שלא הלכתי למשחק העונה בליגה א' דרום. זיו אברג'יל ששידר את המשחק התקשר אליי בסיום ואמר שהיה משחק נהדר ושהוא נהנה מאוד ואני שמח בשבילו ועבור ליגה א' דרום שיש לה שתי קבוצות נפלאות כאלה, ומתח עד לסיום. איך אמר אייל גולן פעם, אולי באחת ההתבטאויות שגרמו לכאורה לגירושיו מאילנית לוי: "אי אפשר לאכול כל הזמן סטייק, צריך מדי פעם גם פרוסה עם שוקולד" וזו הייתה פרוסה טעימה מאוד, עם טעם של עוד.