מלך השערים, השחקן הגדול, האס, המלך הבלתי מעורער, הוא בסך הכל עוד שחקן. ארז נעמן מסביר למה בית"ר כפ"ס יכולה להסתדר גם בלי החלוץ וגם: למה עדיף לה בלעדיו

במהלך השבוע האחרון הייתי בחופשה בחו"ל וכשחזרתי לארץ הסתכלתי כמובן בהודעות שקיבלתי. המון הודעות על כך שאלעד כהן עזב את כפ"ס ובעיות ובלאגן וגרעינים ושתייה קרה. חשבתי לעצמי, על מה המהומה? והמחשבה השנייה שחלפה בראשי, היא שטוב לה כך לבית"ר כפ"ס, ללא אלעד כהן. זה שכבש עבורה 42 שערים בכמעט שלוש שנים.

מי שמכיר את הנפשות הפועלות ויודע קצת מה קורה שם מאחורי הקלעים, יודע גם שזה אחד המהלכים הגדולים שעשתה כפ"ס העונה. גורמים מספרים על התנהלות שכונתית של אלעד, שלא היה מסתדר באף קבוצה אחרת אלמלא ההנחות אותן קיבל מחיים סירוטקין.

על יכולתו של אלעד כהן אין עוררין, אך האמת צריכה להיאמר. כהן היה המאמן במגרש ומחוצה לו. הוא צועק, רוטן, מתעצבן מכל שטות, ונכון, יש בזה מן הטוב, אך לאורך זמן, שחקנים כאלה מתחילים לאבד מהאפקטיביות שלהם אל מול חבריהם לקבוצה וכנראה גם מעצבנים את ההנהלה.

נכון שיו"ר לא אמור לקבוע למאמנו את ההרכב, את החילופים, או מה לעשות בכלל בכל מה שקשור לפן המקצועי. אך יעידו על כך כל אוהדי הפועל רמת גן, כשבעל המאה דורש, אין לערער על החלטתו.

חיים סירוטקין יכול היה להשאיר את אלעד כהן במגרש ואז אולי זה היה עולה לו במקום עבודתו. הוא הרגיש שאלעד לא נכנס למשחק, או אולי לא, הוא פחד ממקסים סוסן, אולי לא, זה בכלל לא משנה.

בשורה התחתונה, טוב לכפ"ס שאין יותר אלעד כהן. טוב לאלעד כהן, שאין יותר כפ"ס. רבות דובר על תלכיד חברתי נהדר, על משהו שלא רואים באף מקום. כשהתחילו להגיע ההפסדים, הסדקים נפערו והרעל החל לצוף, כאשר השיא הגיע בשבוע האחרון עם שחרורו של הכוכב הבלתי מעורער.

                כהן וספיר. הילד ישוב לזרועותיו של אביו? (צילום: דניאל עיני)

יהיה מעניין לראות איך בית"ר כפ"ס תסיים את העונה הנוכחית, בלי השחקן הכי משמעותי שלה בשלוש השנים האחרונות. ישנו תסריט שהקבוצה תיקלע למשבר, וישנו תסריט שעכשיו, כשכולם שווים בפני הבורא, זה רק יעשה טוב למועדון שירוץ חזק עד הסוף ואולי אף יעפיל לליגה הלאומית.

כמו כן, עדיין קיים סיכוי שתהיה סולחה והתנצלות והשחקן ישוב לאימונים כרגיל. אתם יודעים, כדורגל.