משחקן סגל בבוגרים של נס ציונה הפך אדיר שהרבני לאופציית חילוף בלבד בשיכון המזרח. בראיון חושפני ל"דאבל פס" הוא מספר על הדרכים הפתלתלות אותן עבר בתחום, על התמיכה שקיבל ממאמנו שמוליק סולומון ז"ל ומסכם: "בכדורגל הישראלי, הכל פוליטיקה".

למרות גילו הצעיר (22.5) הספיק החלוץ הצעיר של שיכון המזרח לעבור הרבה עליות ומורדות. הוא סומן כהבטחה גדולה במחלקת הנוער של נס ציונה, כבש בצרורות בנוער, הגיע לבוגרים אך גילה שהוא לא בתוכניות של המאמן ועזב לקריית מלאכי.
"שחקן צעיר שלא מכיר כלום חוץ מנס ציונה ואוהב את המועדון מוצא את עצמו פתאום אחרי עונה מצוינת בסיטואציה בה אומרים לו ללכת. סוג של שבר", משחזר שהרבני, "היו לי שתי אופציות או להישאר כחריג גיל עונה נוספת הנוער או לעבור לקבוצה אחרת. לא הצלחתי למצוא את עצמי בליגה מקצוענית (לאומית ומעלה) ורפי (כהן, המאמן דאז – ג.ג.) המליץ עלי למאמן שם, דקל מלכה".

גם שם דרכו לא היה סוגה בשושנים. אחרי שקיבל דקות משחק בקושי בשלושה משחקים התגלגל בינואר של אותה העונה לנחלת יהודה. עימה ירד בסופו של דבר לליגה ב'.

קרש ההצלה של שהרבני היה שמוליק סולומון ז"ל: "הוא התקשר אלי ורצה שאבוא לשם. מה שעמד לנגד עיני זה העיקר לשחק, חוץ מזה זה שעות האימונים הסתדרו לי יפה עם הצבא. בתחילת העונה ראיתי שאני לא כל כך בתוכניות שלו. אבל הוא קיים איתי הרבה שיחות אישיות אחרי האימונים וממש דאג שלא אוריד את הראש. הוא היה כמו אבא בשבילי. דיברנו שעות בטלפון. באמצע העונה כבר תקעתי יתד בהרכב הראשון וסיימתי עם 11 שערים כמלך השערים של הקבוצה כששיחקתי רק 16 משחקים".

החזרה אחורה הגיעה אחרי שסולומון הלך לעולמו. "בתחילת העונה הנוכחית עופר בכר מונה למאמן. אישית לא הכרתי אותו אבל שמעתי עליו רק דברים טובים. אחרי שסיימתי כמלך השערים בעונה שעברה ציפיתי מן הסתם שירצו שאמשיך כשחקן הרכב פותח. היה לי מחנה אימונים מצוין אך אז הבנתי שאני לא בתוכניות".

עוד נקודת שבירה ?
"ברור. אמרתי לעצמי איך הגעתי למצב הזה שהייתי כוכב בנוער, השתלבתי וכבשתי בבוגרים בליגה בכירה ופתאום ירדתי ליגה ולא מצאתי מקום בהרכב. הגעתי למצב בו רציתי לפרוש, לעזוב את הכל. כנראה שחוץ משמוליק אף אחד לא ממש האמין בי באמת ונתן לי קרדיט".

אבל לא נשברת
"לא. עברתי לכפר שלם. המליצו לי שזה מקום חם לצעירים ושמחתי לחזור לליגה א'. אבל לצערי גם שם זה לא הסתדר למרות שהרשמתי את המאמן הייתי שם במשך חודש, לא שחקתי. יששכר, היו"ר של שיכון, האדם שאני הכי אוהב שם, התקשר אלי ושכנע אותי לחזור וגם עופר דיבר איתי והבנתי ממנו שהוא באמת רוצה אותי".

והיום אתה רק אופציית חילוף. אתה לא מצטער שנשארת בכפר שלם ?
"ישבתי על הספסל ואז כשהתקשרו אלי מהשיכון חשבתי שבונים עלי להמשך. זה היה טבעי שאחזור ולא, אני לא מצטער".


                    דווקא רצה שיחזור. בכר (צילום: שי מוגילבסקי)

בוא תהיה כנה עם עצמך. אולי אתה פשוט לא מספיק טוב ?
"אני לא מסכים. היו לי אימונים נדירים. השקעתי, התאמצתי, רצתי וכבשתי. אבל מה לעשות שלכל מאמן יש את השחקנים שהוא מאמין בהם. כפי שאני רציתי שמאמן יאמין בי. עם שמוליק ז"ל זה קרה. כאן קצת פחות".

בשורה התחתונה אתה מאמין שהכל פוליטיקה ?
"בטוח שיש פוליטיקה בכדורגל הישראלי ולצערי נתקלתי בה בכמה סיטואציות ושגם פגעו בי. חבל שזה כך יש הרבה שחקנים טובים ומוכשרים שפשוט מאמנים לא מאמינים בהם. אבל לא משנה. אשאר מקצוען ואתעסק בכדורגל נטו כי אני רוצה להצליח".

אתה מאמין שאם תעלו ליגה או תגיעו רחוק בפלייאוף, זה יעזור לך ברמה האישית ?
"מאמין שכן אבל גם חשוב להיות חלק מרכזי מההצלחה הזו. אם תשב בספסל ותכנס מחליף דקה 75-80 כמעט כל העונה, זה יעזור מן הסתם פחות".

שיכון יכולה לעלות ליגה ?
"בהחלט. יש לנו חומר שחקנים מצוין. שילוב של צעירים טובים שרעבים להצלחות ו-וותיקים מנוסים שמכירים היטב את הליגה".

ברמה האישית, יש תחושה שפספסת את הרכבת ?
"חד משמעי, לא! עם עבודה קשה, מוטיבציה ורצון להצליח הכל אפשרי. המוטו שלי הוא גם כשהדרך קשה אסור לוותר. עובדה, אני ממשיך לשחק".

תודות ?
"למשפחה שלי שתמיד לצידי וכמובן תודה ענקית לשמוליק סלומון ז"ל שהאמין בי לאורך כל הדרך. רק חבל שהיא הייתה קצרה יחסית".