מאז ששוחרר מגבעת אולגה, השוער מייק חן יושב בבית. למרות זאת הוא לא כועס על האנשים שם ואומר: "אני לא הייתי הבעיה של אולגה". בינתיים הוא שומר על כושר ומקווה שבעונה הבאה המזל יאיר לו פנים.

מאז ינואר השוער מייק חן יושב בבית. מקצה הספסל של מכבי ת"א הוא התגלגל העונה לגבעת אולגה ובתחילת ינואר, רגע לפני שהסיבוב הראשון הסתיים התחיל, הוחלט לשחררו.

מה לא הסתדר בגבעת אולגה ?
“מבחינתי האישית, אני חושב שהייתה חצי עונה טובה גם כשהמצב של הקבוצה לא היה הכי טוב. דשדשנו בין הקו האדום למקום של הישארות בליגה. אני לא חושב ובטוח שגם אחרים יגידו את אותו הדבר: לא הייתי הבעיה של הקבוצה. הנקודות שנצברו בזמן ששיחקתי שם היו בחלקן גם בזכותי. היום, כמעט שלושה חודשים אחרי השחרור שלי רואים שזה לא היה הדבר הנכון לעשות. אבל אלו היו שיקולים של מאמן".
"מבחינת הקבוצה, הטבלה לפי דעתי, משקרת. יש באולגה קבוצה טובה. 80% מההפסדים היו שהיא שלטה והייתה טובה יותר בכמה רמות מעל הקבוצה היריבה. אבל בלי לכבוש שערים אי אפשר לנצח. כשוער אתה יכול לעצור פעם, פעמיים ושלוש. אבל שאתה לא כובש מצבים מקו השער אתה בסוף סופג את ה-1-0. זה קרה הרבה העונה. אני בטוח שאם השחקנים היו מנצלים 50 אחוז מהמצבים, אולגה מזמן לא הייתה איפה שהיא היום. אתה יודע איך זה, כשלא הולך אז מחפשים אשמים והפעם האצבע הופנתה לכיוון שלי".

נתת לפני שנתיים עונה טובה בכפר שלם, מדוע בחרת את הכיוון של אולגה ?
"אכן הייתה עונה מצוינת בכפר שלם. חזרתי למכבי ת"א בעונה שעברה אך הם בחרו שלא לממש את האופציה עלי, עקב ריבוי השוערים. גם שהייתי שם מבלי אפשרות אפילו לשחק (גם אם שלושת השוערים האחרים היו פצועים) עדיין התאמנתי בשיא הרצינות והיכולת שלי לא הייתה פחות טובה מהאחרים. היו כמה הצעות גם מהליגה הלאומית אבל כשוער שני והכוונה שלי היא רק לשחק. העונה לא היו הצעות משום מה עד הטלפון מאולגה. בהתחלה לא חשבתי ללכת לכיוון אבל זה כבר היסטוריה".


                          מיקום לא משקף. שחקני אולגה (צילום: מוחמד חאדר אניס)

בתור שוער ששיחק בליגה א', אתה חושב שאפשר להתקדם משם ?
"אחרי העונה בכפר, כבר היה לי חוזה בעל פה בבני יהודה כשוער שני וברגע האחרון זה לא יצא לפועל. אני חושב שעם קבוצה שמכוונת לעליה או קבוצה מתוקשרת זה יכול להיות אבל שמדובר בקבוצות בלי הרבה כוונות, יותר קשה למרות שההצלחה עם הכפר הייתה גדולה. פליאוף עליון זה היה הישג מבחינת המועדון בעונה ההיא".

בכדורגל שלנו, כשאתה לא שם – אתה לא קיים. איך אתה מתמודד עם התקופה האחרונה ?
"התקופה הכי קשה בקריירה שלי, אבל אין מה לעשות. צריך להתמודד, להמשיך הלאה ולקוות ולקבל את ההזדמנות בקבוצה עם שאיפות".

איך אתה שומר על כושר ?
"לא קל בכלל אבל משתדלים כמה שיותר. אימוני ריצה וכוח בעיקר. זה יותר מנטאלי מאשר גופני כי בחודש חודש וחצי אפשר לחזור לעניינים. צריך להיות חזק, לחכות לעונה הבאה ולהגיע מוכן".

יש כיוון לעונה הבאה או שעדיין מוקדם ?
"עדיין מוקדם אני חושב, הקבוצות עסוקות במצב שלהם העונה ואף אחד לא מדבר על העונה הבאה".

במבט לאחור הייתה עושה משהו אחרת או לחלופין יש משהו שתיקח איתך כלקח לעתיד ?
"בוא אגיד לך דבר כזה: אם הייתי בגובה 1.84 לא הייתי בליגה א׳ וזה באחריות. אבל זה מה שיצא, רק 1.78 ובעיני אנשי המקצוע זה לא מספיק גם אם לא אמרו לי את זה באופן ישיר. מקצועית אני יכול לשחק גם בליגת העל. במבט לאחור אני לא מצטער על כלום. הכל לטובה וזה מה שהיה צריך להיות. בדיעבד כולם חכמים אבל אם צריך משהו מעבר ליכולת וכישרון זה הרבה מזל".