משה הוא משה ניר מאמנה של בית"ר ב"ש, הסלע הוא הכדורגל הבאר שבעי אותו הוא חולם לקדם. מים בינתיים קצת קשה להוציא ולארץ המובטחת הוא עוד לא הגיע אבל אמונה יש: "אצליח להשאיר את בית"ר בליגה ולקחת אותה קדימה. צריך רק שותפים לדרך ולתהליך"

 אם מחפשים אפשר למצוא הרבה הקבלות בין משה רבנו למשה ניר. שניהם הלכו במדבר 40 שנה (ניר עדיין עושה זאת...), שניהם לא ראו את הארץ המובטחת (לניר יש עוד סיכוי...) ושניהם הוציאו מים מן הסלע.
אך גבר אחד מבדיל בינהם. משה רבנו קיבל זאת בהוראה מגבוה ואילו ניר עושה זאת, לפחות לדבריו "בשביל בכיף, ההנאה והסיפוק שבדבר".
כתבות על ניר כנראה שלא תמצאו יותר מידי כי הוא עיתונאי ולא רק, אלא העורך הראשי של עיתון "זמן כל בי" מרשת מעריב. "אני לא יכול לכתוב על הקבוצה שלי ולכן היא מקבלת הכי פחות סיקור בעיר".

שתי הקריירות שלו רצות במקביל. "אני בכדורגל מאז שאני זוכר את עצמי. החל משחקן במחלקת הנוער של הפועל ב"ש ועד לשחקן בליגות הנמוכות. מגיל 17 אני כותב במקומונים".

בגיל 23 עבר קורס מדריכי כדורגל וב-89 קיבל את הצעת האימון הראשון שלו: "ויקו חדד שאימן את הבוגרים של הפועל ירוחם בליגה א' הציע לי את התפקיד. סירבתי בנימוס כי זה לא השתלם לי. אז לא היו משחקים בשישי ולא משחקי ערב. בתור עיתונאי ואוהד לא יכולתי להרשות לעצמי להפסיד משחקים של הפועל ב"ש".

את האימון הוא לא עזב מעולם אך הסתפק במתנ"סים המקומיים. "לא חיפשתי לאמן בוגרים אך בדיעבד אני מצטער שלא לקחתי את ההצעה של ירוחם. יכול להיות שהיום הייתי מאמן בליגת העל שמרוויח פי 100 ממה שאני מרוויח היום".

לבוגרים הגיע לפני חמש שנים. "סיימתי בדיוק קורס מאמנים בכירים וקיבלתי הצעה מהפועל משוש שהיו אז במקום האחרון בליגה א'. החיידק המקנן התעורר מחדש. כבר במשחק הראשון רשמנו ניצחון היסטורי בליגה א' על בית"ר כפ"ס, 2:4".
עונה לאחר מכן הגיע למחלקת הנוער של מכבי ב"ש, עזר לשקמה וקיבל את האימון של קבוצת ילדים א' עמה זכה באליפות המחוז והעפיל לליגה הבכירה של נערים ג'. עונה לאחר מכן הצליח להשאיר את קבוצתו בליגה תוך שהוא רושם עמה ניצחון היסטורי בדרבי על הפועל.

"החלום שלי היה להמשיך עם הקבוצה הזו עד לבוגרים ומשם לעלות לליגת העל. לצערי הגיע יו"ר חדש, חיים בננו שחשב שלא טוב שאותו מאמן יהיה יותר משנתיים ברציפות באותה הקבוצה. אני התעקשתי והם התעקשו והציעו לי קבוצה אחרת. סירבתי והעדפתי לשבת בבית".

בתחילת העונה הנוכחית קיבל הצעה מגבי ויצמן, מנהל מחלקת הנוער של מ.ס. ב"ש הצעה לאמן את קבוצת הנוער. "לא עניין אותי הכסף, רציתי רק לעזור ויחד בנינו משהו יפה. אני מאמין גדול בילידי סורוקה ולכן העברתי את החזון שלי ממכבי לבית"ר. קרה מה שקרה עם הבוגרים והיום אני עם שתי הקבוצות".

איך באמת אתה מסתדר עם זה ?
"לא קל שיש שני משחקים בשבוע הכוללים גם נסיעות. יש את המתח והלחץ. זה בא על חשבון הבית אך אני מוצא את דרך המלך ומלב את הדברים בהנאה ובכיף גדול".

אתה מאמין שתוכל להישאר בליגה עם בית"ר ?
"מאמין ומשוכנע. לפני שקיבלתי אותה היא ספגה תבוסות והיום אנחנו עומדים בכבוד מול כל קבוצה. יש דברים שצריך להתגבר עליהם כמו חוסר ביטחון וסף שבירה נמוך. עובדים על זה חזק ואם נישאר אני מאמין שבעונה הבאה נבנה קבוצה לעלייה. החלום הכי גדול שלי ואתה יכול להגיד שאני מטורף, הוא לקחת את בית"ר ולהעלות אותה עד לליגת העל, לקחת אליפות ולהגיע לליגת האלופות".


            עומדים בכבוד מול כל קבוצה. ניר ושחקניו (צילום: שי מוגילבסקי)

בתור אחד שמכיר היטב את הכדורגל בב"ש, אתה חושב שיש מקום לשלוש קבוצות בעיר ?
"יש מקום גם ל-12 קבוצות. אם תסתכל על הערים האחרות בסדר גודל שלנו תראה שאנחנו מפגרים אחריהן. בנתניה ובראשל"צ יש 4 קבוצות ברהט יש שלושה, אז למה בעיר ענקית כמו באר שבע שחיה ונושמת כדורגל אין מקום לעוד קבוצות ? לדעתי בכל שכונה חייב להיות מגרש. הבעיה שאין תמיכה גורפת בספורט. נכון שיש כאן דברים שאין בערים אחרות כמו שימוש חינם במתקנים אך עדיין חסר מישהו שיוביל מהלך בתחום. ככל שיש יותר קבוצות יש יותר תחרות שיכולה לקדם את הכדורגל העירוני. במקום שיהיו לנו שתי קבוצות בליגות מקצועניות יש רק אחת ועוד שתיים מדשדשות להן בליגות החובבניות".

לסיכום ?
"הבעיה הגדולה היא שכסף הולך לעשירים. לא מזמן אחד שבנה קניון תרם 50 אלף למחלקת הנוער של הפועל ב"ש. בשביל מה הם צריכים את זה. סכום כזה זה התקציב השנתי של בית"ר. אבל עם התמדה, אורך רוח ואמונה אפשר לעשות הרבה. לבד קשה ולכן אני צריל מישהו שילך איתי יד ביד ויאמין בדרך ובתהליך. אם זה יקרה, עבור הכדורגל העירוני גם השמיים לא יהיו הגבול".