בגיל 44.5 ולאחר שכבר תלה את הנעליים חזר איברהים נוג'ידאת (אבו זהרה) לקבוצת נעוריו, הפועל בני נוג'ידאת במטרה לעזור לה ולעלות לליגה ב' ("מוריס אוזן ביקש ממני"), הספיק לשחק יחד עם בנו ובשבת אף הבקיע מול בני זרזיר שער שאפילו השופט מחה לו כפיים ("הייתי בשמיים")

כשאיברהים נוג'ידאת קיבל את הדקות הראשונות בקבוצה הבוגרים של הפועל ערב נוג'ידאת, חלק מאלה שהוא משחק איתם היום עוד לא נולדו או היו פעוטות.

אחרי שפרש ב-2005 בגלל פציעה בברך, ניסה לעשות קמבק ב-2011 ואף שיחק מספר משחקים במדי בני נוג'ידאת אך הפציעה הכריעה אותו שוב.
אבל חיידק הכדורגל חזק יותר מכל דבר אחר ובתחילת העונה כשנקרא שוב לדגל ע"י חברו הטוב, מוריס אוזן עימו שיתף פעולה במדי הפועל ערב נוג'ידאת ומאמן כיום את קבוצת הייצוג של הכפר, בני נוג'ידאת, לא יכול היה לסרב.

בשבת האחרונה הוא סגר מעגל כשכבש את השער החמישי נגד הפועל זרזיר (0:5) וקיבל מחיאות כפיים אפילו מהשופט. "זה היה רגע נדיר. הייתי בשמיים כאילו זה השער הראשון שכבשתי", שיחזר נוג'ידאת.


אפילו השופט מחה כפיים. אבו זהרה כובש (צילום: דף הפייסבוק "השדים האדומים - נוג'ידאת)

"היום כשאני מפרנס משפחה לא קל לשלב כדורגל ועבודה במיוחד שזה הורס לך את היום החופשי היחיד שיש לך בשבוע", אמר, "אבל מוריס אוזן הוא חבר יקר, הקבוצה חשובה לי והכדורגל זורם לי בדם, כך שלא יכולתי לסרב".

לכל אורך הקריירה שלו שיחק נוג'ידאת כחלוץ. הוא התחיל בהפועל ערב נוג'ידאת (1986 - 1994 כולל עלייה לליגה ב' שם סיים ארבע עונות כמלך השערים). בעונה האחרונה שיתף פעולה עם מוריס אוזן כשחקן.
לאחר מכן, עזב לשתי עונות למכבי טורעאן (1995 – 1996) עימה עלה מליגה ב' לליגה א' עם המאמן סמיר עיסא. עונה לאחר מכן חזר לנוג'ידאת ובעונה לאחר מכן (1998 – 1999) עזב לביר אלמכסור עימה סיים במקום שני בליגה ב'.
משם המשיך להפועל בני מג'אר (1999- 2000) ועלה מליגה ג' לליגה ב' תוך שהוא מסיים כמלך שערים עם 46 כיבושים. בחמש השנים הבאות (עד 2005) התגלגל בהפועל כעביה, הפועל פקיעין ובית"ר איכסל.

כאמור, ב-2005 פרש בגלל פציעה בברך אך ב-2010 חזר ושיחק חודש ימים בהפועל בני נוג'ידאת. אז גם הבקיע שני שערים, אבל הפציעה הטרידה מחדש והוא פרש בשנית. ,באתר ההתאחדות רשום שכבשתי רק שער אחד. את השני השופט נתן לאיברהים נוג'ידאת אחר. לא נורא, לי יש מספיק בקריירה".

בעונה שעברה חזה במפח הנפש הגדול במושבה. "בכיתי כמו ילד. לא יכולתי לצאת לעבודה למחרת היום", הוא משחזר.
כאמור, בקיץ האחרון הוא נקרא לדגל והחליט לעשות קמבק נוסף. "מוריס מכיר בחשיבות שלי לקבוצה. אני מדרבן את השחקנים בתוך המגרש ותורם מניסיוני לקבוצה".

ב-9 משחקים העונה הוא עלה מהספסל (בעיקר ברבע השעה האחרונה) ואף הספיק לשתף פעולה במשחק אחד (נגד בית"ר עפולה) עם בנו שאדי. "הוא בסה"כ בן 17 וכשראיתי שהוא לא יוכל להשתלב אצלנו יעצתי לו לעבור לנוער של טורעאן. נראה מה יהיה איתו בעונה הבאה".

ומה איתך ?
"אחרי שכבשתי שוב אני רוצה להגשים עוד חלום ולעלות עם הקבוצה לליגה ב'. אז אני מקווה שאוכל לפרוש שוב".