אילת הובילה 0:2, לוד חזרה ל-2:2 עד ההפסקה והמחצית השנייה הייתה לפרוטוקול בלבד. מה שבטוח, שתי הקבוצות עדיין מסובכות למטה.

לפעמים אתה מוצא את עצמך אומר לעצמך: למה משחק כדורגל לא נמשך רק 45 דקות?
רגע, זה לא אומר שאני רוצה שיקצרו את המשחק, אבל במשחק בין לוד לאילת ביום שישי קיבלנו את כל מה שצריך כבר במחצית הראשונה.
היו לנו ארבעה שערים, פנדל אחד, קבוצה שהובילה בבטחה 0:2 וקבוצה שחזרה בקאמבק הרואי ל-2:2. המחצית השנייה? כלום ושום דבר.
שתי בקבוצות הגיעו לאחר תבוסה זהה של 1:6 במחזור הקודם. באילת, המאמן החדש-ישן, איברהים אבו רקייק, ניסה להרים את הראש של השחקנים שלו והאמת, עד הדקה ה-39 ראינו בעיקר את הדרומיים על כר הדשא היפהפה בחולון.
מנגד, גם בלוד רצו לשכוח את התבוסה בב"ש וגם הם, במשך דקות לא מבוטלות הציגו כדורגל יפה לעין.
אילת פתחה מצוין, בעיקר בראשותו של הקפטן, אדר זינו, שהיה פעלתן באגף ימין ובדקה התשיעית בעיטה שלו מקרוב נהדפה היטב ע"י מוטי אוחיון, שוער לוד.
אילת המשיכה להיות מסוכנת ובדקה ה-16 אוחיון הצליח למנוע שני מצבים מצויינים, אחד של שלומי אדרי והשני של גל צרויה, שלא הצליחו להכניעו.


                           היה פעיל בדקות הראשונות. אוחיון עוצר את אדרי.

                                       ואת צרויה.

בדקה ה-21 זה כבר נכנס. אבישי אטיאס הגביה כדור חופשי ונתי סויסה נגח פנימה, 0:1 לאילת.


                                בסוף זה נכנס. הכדור של סויסה ברשת.

לוד ניסתה לחזור, אך בעיטה של שרון זוזוט מרחוק חמקה החוצה. מייד אח"כ זוזוט גם הוחלף עקב פציעה ולוד איבדה גם את הברומטר שלה במרכז המגרש.
בדקה ה-31 ניסיון של אסי אסולין בחצי מספרת חלף החוצה.
בינתיים, סוסו מוניר, יו"ר לוד, לא ממש אהב את העיכובים בהוצאות כדורי השוער של אילת והעיר על כך לקוון הקרוב, עמית רון. "יש לו כדור נוסף מאחורי השער אז שייקח אותו, מה הוא רץ להביא את הכדור שעף רחוק", זעק מוניר. רון הפנים ואמר לו שהזמן הזה יוחזר, אבל גם הוסיף בחיוך שאם לוד תוביל אז שגם הם לא יבזבזו זמן.
בהמשך השניים החליפו ביניהם עוד מספר טרש-טוקים מצחיקים, כך שלפחות משעמם לא היה לנו.


                           טרש טוקים מצחיקים. עמית רון וסוסו מוניר.

שמונה דקות חלפו והשני הגיע. זינו הגביה מימין, אדרי נגח פנימה עם כל הלב ואבו רקייק יכול היה להרשות לעצמו לחייך, 0:2 לאילת.


                                אדרי מקדים את אוחיון. יתרון מבטיח לאילת.

אבל מי שחשב שזו הולכת להיות הצגה של קבוצה אחת - טעה ובגדול. שתי דקות בלבד חלפו ומדחת שעאר המקומי הוכשל ברחבה, בעט בעצמו את הפנדל, הכניע את ליאב לוי, וזה רק 1:2 לאילת.


                            הכל פתוח. לוי נכנע לפנדל של שעאר.

לוד ראתה כי טוב, שלחה שחקנים קדימה ושתי דקות בתוך תוספת הזמן באה על שכרה. ירין הלל הגביה מימין, אסי אסולין נגח והכדור עשה את דרכו לרשת, 2:2 מדהים בהפסקה.


                                פתאום שוויון. הכדור של אסולין ברשת.

בהפסקה יצא לי להכיר את מנהל החזקה של האצטדיון בחולון, שמואל קאשי, שבדיוק שמע על ביטול המשחק בין עמישב פ"ת למכבי יפו עקב חוסר דשא בספורטק בסירקין. "תראה מה זה", הוא אמר לי, "שם יש חול ותראה איזה מגרש יש לנו פה. מאז שאני פה מצב הדשא הזה מצוין". האמת, אני מכיר את המגרש בחולון מהיום שהוא נחנך באמצע שנות ה-90 ומעולם הדשא לא נראה טוב יותר. אתם גם יכולים להתרשם בעצמכם מהתמונות בכתבה.


                              מגיעה לו מילה טובה. שמואל קאשי.

המחצית השנייה נפתחה בלחץ קל של המארחים, שראו שהם מסוגלים להוציא יותר מנקודה מהמשחק הזה.
בדקה ה-47 ניסיון הגבהה של קובי קלטמן פגע ברגלו של אושר זיתון וכמעט חדר ]נימה, אבל למזלם של האורחים הכדור יצא החוצה.


                       כמעט מהפך. הכדור שפגע בזיתון חומק החוצה.

ארבע דקות חלפו ורשמנו את ה-החמצה של המשחק. אסולין קיבל כדור בתוך הרחבה מול לוי, אבל במקום לשאול את השוער לאיזו פינה הוא רוצה את הכדור, הוא ניסה לעבור עוד שחקן, הסתבך והפסיד את הכדור.


                           עכשיו תבעט. המצב המצוין של אסולין.

עד לסיום לא נכבשו שערים. למען הגילוי הנאות, יצאתי מהמגרש בדקה ה-78 כדי להספיק להגיע בזמן לאזור. בדיעבד הסתבר לי שלא הפסדתי כלום, אבל שתי הקבוצות דווקא הפסידו, כל אחת מסיבותיה שלה, שתי נקודות יקרות במאבקי התחתית.