קהל היה, אווירה הייתה, סיבה למסיבה הייתה אך על כר הדשא דומה היה כי הקבוצות שכחו את עצמן אי שם ביום שלישי. דרבי העמק נגמר ב-0:0 חלש ועם הרבה עצבים. לפחות עמוס אעידן היה מרוצה.

 על הנייר זו הייתה אמורה להיות חגיגה גדולה ולא רק בגלל שמדובר בדרבי. שתי הקבוצות עשו באמצע השבוע העפלה היסטורית לשמינית גמר הגביע ובנוסף היה זה משחק הפרידה בלתי רשמי של החלוץ האגדי, עמוס אעידן.
בפועל ראו 1,000 (150 מהגלבוע) הצופים משחק רווי מתח ועצבים גם מצד שני הספסלים ומשחק זהיר של שני המאמנים שפחדו להפסיד. לא פלא שהאירועים המעניינים במשחק היו לפניו (הטקס לעמוס אעידן) ואחריו (התקרית בין אלירן עקיבא לתומר רחמים).
את ההצגה כאמור, גנב עמוס אעידן. החלוץ הפורה ביותר בליגות הנמוכות (לפחות לדבריו – ויש דברים בגו') קיבל סוף סוף את הכבוד המגיע לו. את הנעלים תלה באופן בלתי רשמי לפני שלוש שנים אך מאז ועד היום איש לא התפנה להגיד לו באופן רשמי, תודה.


                     להגיד לו רשמית, תודה. אעידן בחימום (צילום: מוחמד חאדר אניס)

ממש לפני תום מועד ההעברות חידש אעידן את כרטיס הליגה וזכה להירשם בטופס המשחק בדיוק שלוש שנים אחרי שקיים את המשחק האחרון בקריירה (8/1/2010 במדי מגדל העמק נגד א.א. גאנם/נין).
לכבוד האירוע ויתר אליאור סיידר על חולצה מספר 14 כדי שהחלוץ הוותיק יוכל לקבל את המספר שכל כך אהב בעבר.
הטקס כשלעצמו היה מרגש מאד. אעידן היה מאושר. הוא התחבק והצטלם עם כל מי שזז. את גביע ההוקרה קיבל מראש העיר, אבי אלקבץ. גביע נוסף הוענק לו ע"י קפטן אסי גלבוע, גיא צרפתי.


                     גביע ההוקרה מגלבוע. צרפתי ואעידן (צילום: מוחמד חאדר אניס)

                         ומראש העיר, אלקבץ (צילום: מוחמד חאדר אניס)

פרחים הוענקו גם לאלירן עקיבא וקובי שריקי ששיחקו בעפולה.



       גם הם קיבלו פרחים. טננבאום מעניק את הפרחים לשריקי (למעלה) ועקיבא (צילום: מוחמד חאדר אניס)

האחרון כלל לא התלבש מסיבה לא ברורה. היו כאלה שאמרו בגלל הסכם המעבר שלו לגלבוע. מי שלא שיחק בשל אותה סיבה בדיוק היה דניאל ברק שישב ביציע.
לפני השריקה עמדו שתי הקבוצות לדקת דומיה לזכרו של שחקן העבר של עפולה, איילון לייטנר ז"ל שהלך לעולמו השבוע.


                  בגלל ההסכם ישב ביציע. ברק (משמאל. צילום: מוחמד חאדר אניס)

על המשחק באמת שקשה להרחיב את הדיבור. המחצית הראשונה הייתה חלשה ומשעממת ומה שהעיר את הצופים מידי פעם היו העבירות שבוצעו. גם הספסלים נראו לחוצים ועצבניים.
בדקה ה-40 נאלץ לבצע הוכנבוים חילוף כפוי לאחר שמתן נחמני נפצע. במקומו נכנס בן בן שושן, כובש השער הראשון בגביע נגד עכו.
על סף המחצית נפצע קיקו כהן מגלבוע ובמקומו נכנס סולטן זועבי. 

בהפסקה נמשכה החגיגה של אעידן שהתפנה לתמונה משותפת עם שלושת יושבי הראש ששיחק אצלם: אלי מלול, דני אסולין ויעיש סוויסה.


           עם יושבי ראש עפולה לדורותיהם. מימין: מלול, סוויסה, אעידן ואסולין (צילום: מוחמד חאד אניס)
                   14 בעבר ובהווה. אעידן וסיידר (צילום: מוחמד חאדר אניס)

המחצית השנייה נפתחה דווקא בסערה ובדקה ה-47 נרשם המצב הטוב (בין היחידים במשחק). שלומי מראד שלח כדור רוחב לעקיבא שהגביה לתוך הרחבה. צרפתי נגח והכניע את עידו לוי אך ערן סספורטס הציל מקו השער.
בדקה ה-55 נותרה אסי גלבוע ב-10 שחקנים לאחר שיוני אוחיון ביצע עבירה טיפשית על שלומי חנוכה. השופט, רון שבתאי שלף לעברו את הצהוב השני והאדום.



                         אדום טיפשי. אוחיון מורחק (צילום: מוחמד חאדר אניס)

במהלך הירידה של אוחיון לספסל פנה מנהל גלבוע, אורן דניאל לעברו של ירון הוכנבוים ואמר: "עכשיו אתה מרוצה ?". המאמן העפולאי לא נשאר חייב וסינן קללה שנשמעה בבירור.


                   קללה שנשמעה היטב. דניאל מתריס לעבר ספסל עפולה (צילום: מוחמד חאדר אניס)

מכאן והלאה כדורגל לא היה. גלבוע נסוגה לאחור, עפולה פחדה להיעקץ וה-0:0 פשוט עמד באוויר. בדקה ה-78 התעוררו היציעים המנומנמים כשלמגרש נכנס נדב אברה, כובש שער הניצחון נגד עכו.


                       כדורגל לא היה. שלומי מראד בורח מחנוכה (צילום: מוחמד חאדר אניס)

גם הוא לא הצליח לעורר את המשחק הרדום שהתוצאה נותרה בעינה. רק בזכות התקרית בסיום המשחק הזה היה שווה יותר מכמה מילים..


                אולי בגללו היה שווה לכתוב על המשחק.. רחמים (צילום: מוחמד חאדר אניס)