אחרי שנה וחצי של נדודים מאהר ג'ברין מרגיש שמצא בית בדליית אל כרמל. בגיל 27 (בדיוק) מרגיש הקשר המוכשר מרוצה בביתו החדש ושיש לו עדיין הרבה לתת

ישנם רגעים בהם אדם עוצר לרגע וחושב "מה עשיתי עד היום, לאן הגעתי והאם זה מספיק לי". קשה להגיד על מאהר ג'ברין שהוא שם אך ע"פ הראיון שערכתי עמו לרגל יום הולדתו ה-27, הוא די קרוב.לפרקים היה נדמה כאילו שהוא רק חיכה שמישהו ישמע את מה שיש לו להגיד.
"התחלתי את הקריירה במכבי נתניה", הוא פותח את המונולוג, "בנערים ובנוער סיימתי מלך שערים מה שהביא אותי היישר לבוגרים של גילי לנדאו. בדיוק ביום הולדת 16 נכנסתי לשחק בדקה ה-78 נגד מכבי חיפה הגדולה של ג'ובאני רוסו ונאנד פרלייה. ראובן עטר היה עוד שחקן".

איך זה שלא המשכת שם ?
"אחרי לנדאו מונה עטר למאמן. אחרי שבוע לקח אותי לשיחה בה אמר לי שאצלו יהיה קשה לקבל דקות משחק. אז שיחקו בקבוצה אדו ולוברסקי. אמרתי לו אין בעיה, אני יתחרה איתם. לא היה לי הרבה סיכוי מלכתחילה אז רציתי לעבור לסכנין או הפועל חיפה אבל הוא סירב ואמר: "אני מחליט כאן". אחרי חודש שייבש אותי ביציע, נשברתי. הגעתי לטירת הכרמל בארצית בגלל שאח שלו שם, היה ברור מאליו. במשחק הראשון כבשתי ונשארתי עד תום העונה".

הדרך לנתניה כבר הייתה חסומה
"כן. בגיל 18 בקשתי לחזור אך עטר התעלם ממני אז עברתי למכבי כפר קנא של חיים לוי. כבשתי באותה העונה 11 שערים".

ניסית לחזור לליגת העל ?
"בוודאי. בגיל 20 ניסיתי לחזור דרך הפועל חיפה. באימון שלפני החתימה קרעתי את השריר אחורי ברגל. לקח לי שלושה חודשים להחלים. אחרי זה עברתי לאסי גלבוע".

ממש סרט טורקי..
"כן, זה סיפור שלא תמיד אני אוהב לזכור. בגיל 21 הבנתי שזה סימן מלמעלה. נשארתי בליגה א' והלכתי ללמוד חינוך גופני. תוך כדי שיחקתי שלוש שנים בטבריה שעד היום היא כמו בית בשבילי".

בשתי העונות האחרונות אתה לא מצליח להתייצב בקבוצה. למה זה ?
"שיחקתי עונה בליגה הפלסטינאית, אצל סמיר עיסא בג'אבל מוכבר. שיחקתי רק בשביל הכסף. בדיעבד זו הייתה טעות גדולה. עם חדרה למרות שכבשתי שני שערים ובישלתי שלוש לא הסתדר לי בגלל שעות האימונים אז הגעתי לדלייה".

מה ההבדל בין הליגה הפלסטינאית לישראלית ?
"יש כסף כמו בליגת העל הבעיה היא שהאנשים שם רוצים יותר מדי ואין סבלנות. יש שחקנים טובים שם אבל לא מקצוענים. הכסף בא לפני המקצוענות. כאן זה ההיפך למרות כל מה שחושבים".

איך בדלייה ?
"מצאתי עיר שחולה על כדורגל, אנשים מדהימים שחקנים שהתחברתי אליהם וההנהלה מצוינת. הייתה לי ולקבוצה תקופה טובה. 3 ניצחונות רצופים בהם הבקעתי שני שערים ובישלתי עוד 4. נגד כרמיאל/צפת הייתה נפילה קטנה אבל יש לנו קבוצה טובה ואני מאמין שנתאושש".


                                            מצא בית חם. מאמן דלייה, איהאב חלבי

כשאתה מסתכל אחורה היית עושה משהו אחרת ?
"כדורגל זה מזל. אני לא מצטער על כלום. מה שכן, כואב לי על אבא שלי, ראיד שהשקיע חמש שנים איתי דרך נתניה, תל אביב והנבחרת אך לא הצליח לראות אותי מגיע לרמות הגבוהות. אבל היום, ברוך השם, אחרי שגמרתי ללמוד ואני משחק בקבוצה טובה, הוא יכול להיות מרוצה".

מה תרצה לעשות שתהיה גדול ?
"להיות מורה ולאמן ילדים".

לסיום הוא ביקש לומר עוד כמה מילים: "מה שאהבתי בכדורגל עד עכשיו זה שבכל הקבוצות ששיחקתי בהם השארתי דלת פתוחה. עבורי זה הרבה יותר מלכבוש שערים".