ביום שישי הקרוב ייפגשו קביליו יפו וכפר שלם למשחק שעל הנייר נראה כמו עוד משחק ליגה, אך למי שזיכרונו עוד צלול, המשחק הזה הוא הרבה יותר מזה. ארז נעמן נזכר באותו מפגש מהעונה שעברה. טור דעה על המשחק הטעון ביותר של המחזור ה-12.

 אוהדיה של מכבי קביליו יפו לא ישכחו לעולם את ה-28/4/12, אותו יום שבת ארור אי שם בשלהי העונה החולפת, כשהיא בפיגור נקודה בלבד מהמקום הראשון ובדרך אולי לקאמבק הגדול ביותר בכל הזמנים, מהמקום השישי בליגה היישר לפסגה, קביליו יפו הפסידה 1:2 להפועל כפר שלם, המועמדת לירידה. חן מלכה העלה את יפו ליתרון בדקה הרביעית, בדקה ה-62 הורחק מאור מרציאנו לאחר שפגע ללא כדור בשחקן יריב. שמונה דקות מאוחר יותר יכלה הייתה יפו לגמור את המשחק כשצ'יקו דננבאום פרץ מול בויטר, זה הכשילו מחוץ לרחבה כשהיה אחרון והורחק. מכיוון שלכפר לא נותרו חילופים נכנס הבלם, איתן אהרון לשער ובדקות הסיום כפר שלם הפכו את התוצאה בדקות 83 ו-86 משערים של יוסי פליקר ואיתמר בן דוד. השאלה הבאה מכוונת לכל מי שמבין דבר או שניים בכדורגל בכלל, ולחובבי ליגה א' דרום בפרט: האם ייתכן הדבר? בוא נגיד שהסיכוי למהפך של כפר שלם על יפו של העונה החולפת, בשלב כזה של העונה, כשהיא מרחק נקודה מעלייה, ועם הבלם בתור שוער, הוא בערך כמו הסיכוי לזכות בלוטו, האמריקאי.

בימים כתיקונם, אפשר לומר שדבר כזה יכול לקרות, בכל זאת, הקבוצה נלחמת על חייה. אך משהו במשחק הזה היה נראה לא כשורה, היה ריח רע, משהו הסריח, לכאורה.

אני נזכר באותו ערב ומשחזר את הרגעים, ב-23:00 כשהתבשרתי על תוצאת המשחק, שאלתי את אחד מהקולגות שלי: "איך זה יכול להיות שיפו הפסידו בכפר שלם?" התשובה שלו מילאה אותי כעס: "היה שם בלאגן, אילן אלפסי עזב במחצית עם הבן שלו, אומרים משהו על איומים (לכאורה) עזוב, עדיף שלא תשאל ולא תכתוב על זה, תשמור על עצמך"

יצר הסקרנות החבוי בכל עיתונאי גרם לי לנבור ולבדוק מה גרם למפח הנפש הזה. כשהבנתי שהכדור על פי החשד לא נכנס לרשת ביושר, יצאתי למסע חיפושים אחר האמת, שלידיעת קוראי שורות אלה, רבים יודעים אותה, אך חוששים לדבר.

חלק אמרו לי שאיימו על אילן ועל השחקנים, חלק אמרו שלא היה ולא נברא, הרוב מילאו את פיהם מים וכך נקברה לה עונה שלמה של מכבי קביליו יפו, עונה נהדרת יש לציין, בתוך דפי ההיסטוריה הקצרה של המועדון.

                     אביחי יחיא. "השחקנים ניצחו על המגרש" האמנם? (צילום: לירן דורף)


אילן אלפסי כתב בדף הפייסבוק שלו יום למחרת שהוא פורש מכדורגל. והוסיף: "לשחקנים אני מבקש את סליחתכם שלא נישארתי איתכם עד סוף המשחק יושב ולא נירדם דמעות זולגות מעייני שאיך מוגי לב גרמו לי לנטוש את המגרש בעיקר מחשש לילדי הקטן שהיה במגרש ובא לראו את גיבוריו מנצחים והיה נוכח למראות מפחידים. מחבק כל אחד ואחד ממכם" בראיון שערכתי עמו הוא נשמע שבור, לא מאמין שזה קורה לו. כמובן שגם אילן סירב בכל תוקף לדבר על מה קרה, ורק הסכים לומר: "תבין לבד". אביחי יחיא יו"ר כפר שלם אמר שהשחקנים ניצחו על המגרש והדף את גלי הביקורת.

המפגש ביום שישי, גם אם לא יגידו את זה בקול רם, חשוב לשחקני יפו (שרובם היו שותפים לאותו משחק בעונה שעברה) ולאוהדיה שהציפו את הפורום לאחר המשחק באין ספור פוסטים, יותר מכל מפגש אחר העונה, יצר הנקמה התעורר, וקבוצתו של ליאור זדה רעבה לטרף. אוהדי יפו צפויים להגיע בהמוניהם ולדחוף את הקבוצה שלהם בכל הכוח, במטרה אחת: לנקום.

במעמד זה אני חושב שראוי לקרוא לאוהדים בכל אשר הם, להרגיע את האווירה לקראת המשחק. יפו ידוע כמועדון הוגן שמושתת על אהבה למשחק הכדורגל וכל עוד יכנסו לשיקולי המועדון גורמים זרים ועניינים שלא קשורים בענף האהוב, הדרך לאבדון תהיה סלולה ותסריט הבלהות הוא שקביליו יפו תמצא את עצמה באותו מקום כמו מכבי יפו המיתולוגית, בספרי ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי.

הקהל של יפו צריך לשים את יצר הנקמה בצד, להתעסק בלעודד את הקבוצה ולשמור על רוח הספורטיביות, להוכיח לכל מי שחשב שהכדורגל מת, שהוא חי ובועט, ואפשר לנצח על המגרש, שזה הניצחון הכי מתוק, של כולם.

וכפר שלם? באמת שאני לא יכול להצביע בבירור על מה שקרה באותו מוצאי שבת ארור, איני יודע את האמת, אין לי דרך להוכיח שאכן היה משהו לא כשר באותו משחק, אך זה נתון לשיפוטכם, בסופו של יום כל אחד הולך לישון עם האמת שלו, וככל הנראה מה שהיה באותו משחק בשכונת התקווה, ילך עם מי שהיה נוכח לקבר. את האמת? אולי עדיף כך. מה שהיה מת, בואו נתעסק בכדורגל.