כך אומר הקשר כפיר לייבוביץ' שבגיל 34 פורח מחדש עם קבוצתו, מכבי דליית אל כרמל ומצד שני גם שומר על שתי רגליים על הקרקע: "כמו שעכשיו הכל מתחבר, בהמשך העונה יכול לקרות ההיפך".

 עכשיו כבר אפשר להגיד בקול רם: מכבי דליית אל כרמל היא קבוצת צמרת לכל דבר ועניין. ההתלהבות חלפה ומה שהחליף אותה הוא הביטחון שהשחקנים החלו לצבור.
אלו אינם דברי, אלא דברים שאמר לי היום הקשר הבלתי נגמר (יצא לי חרוז...) של הקבוצה, כפיר לייבוביץ', אחד "מהוותיקים" בקבוצה יחד עם ענאן נאסראלדין וברכאת ואהב.

אז מדברים על עלייה ?
"אנחנו עוסקים בספורט תחרותי וככאלה אנחנו רוצים לשאוף כמה שיותר גבוה וכן, גם לטעום מהקצפת".

ציפיתם לפתיחת עונה כזו ?
"חד משמעי, לא!. אל תשכח שבקיץ החלפנו שלושה מאמנים. התחלנו עם פטריסיו סייג, אחריו הגיע זאהי ארמלי איתו עשינו את רוב ההכנה ואז הגיע אחמד ואהב. כל השינויים האלה יצרו סלט ולכן רף הציפיות ירד באופן טבעי. בכל השיחות שהיו לי עם היו"ר, רושדי נאסראלדין המילה צמרת אפילו לא עלתה".

אז מה התחבר ?
"התשובה נמצאת בגוף השאלה. זה פשוט התחבר. אין לכך הסבר מדעי או מקצועי אבל זה קרה. אפשר להגיד שמכל הסלט שהיה מתחילת העונה נוצר תבשיל. החלקים של הפאזל מצאו את עצמם. זה מקביל למה שקרה בעונה שעברה לקריית שמונה, להבדיל אלף אלפי הבדלות".


                 מהסלט נוצר תבשיל. שחקני דלייה חוגגים בטבריה (צילום: עודד חסין)

מה שונה בינכם לקבוצות האחרות בליגה ?
"אני לא עושה השוואות אבל יכול להגיד לך שיש אצלנו שלושה דברים שלא ראיתי יחד אצל קבוצות חוץ מאשר אולי בעפולה. הראשון הוא מחויבות. השחקנים נותנים את הנשמה האימונים ועל המגרש. הדבר השני זה משמעת טקטית כמה שזו יכולה להיות בליגה א' והשלישי זה האיזון הקבוצתי. בכל רגע נתון יש שחקן אחר שמתעלה על המגרש. שחקני כדורגל וקבוצה זה עניין של ביטחון והיום אני יכול להגיד לך בוודאות שיש לנו מזה. בצור שלום הבנתי שהקבוצה התבגרה. שיחקנו במגרש קשה מול קבוצה מצוינת ובכ"ז הם לא הצליחו להגיע אלינו".

בהנהלה קיבלו תיאבון ? רף הציפיות עלה ?
"תתפלא, אבל לא. בניגוד גמור לעונה שעברה ולמרות המיקום הגבוה ממשיכים לשדר לנו תבואו, תשחקו ותיהנו. על זה מגיע להם שאפו גדול. גם הם מבינים שאנחנו קבוצה אקטיבית שיוזמת כמעט בכל משחק ולא מחכה לראות מה היריבה תעשה".

ברמה האישית, חזרה לך חדוות משחק ?
"היא מעולם לא עזבה. עברתי הרבה בכדורגל וזה בעצם מה שנשאר לי, ליהנות. לנבחרת ישראל כבר לא אגיע, אבל אני מאד נהנה בדלייה. תראה, לפעמים כשעושים דברים בכיף הם יוצאים הרבה יותר טוב. אבל אם נשים את ההנאה בצד, אני מרגיש אחריות גדולה כלפי כל המערכת. אני לא בחוג אלא במסגרת שבה מצפים ממני לתת תפוקה מסוימת. מקווה שאצליח".

לסיכום, בוא תהיה אמיתי עם עצמך. אתם יכולים להתמודד עם עפולה על העלייה ?
"קודם כל אם אני או כל אחד מחברי לקבוצה לא היה מאמין שכן, אז גם לא היה לנו מה לחפש בתחום. 8 ניצחונות ב-11 משחקים וללא הפסד זה לא מאזן של מה בכך. זה לא מקרה – זו דרך. אם היא תימשך ? מי שאני שאתנבא ? כמו שעכשיו הכל מתחבר בהמשך העונה יכול לקרות ההיפך. אנחנו בני אדם וככאלה יש לנו ימים טובים יותר וטובים פחות".