קביליו יפו מתעוררת. הציפיות היו בשמיים, הפתיחה הייתה רעה, מאמן שהוא אגדה בולגרית הלך הביתה. יפו עברה זעזועים בשביל עונה שלמה. כעת, הקבוצות לוקחות אותה ברצינות, אם כי לא כמו בעבר. זה הדבר הכי טוב שקרה ליפו העונה, ואולי מה שיהפוך אותה מכישלון חרוץ, להצלחה מסחררת

 יפו הלכה בקיץ על כל הקופה. בזה אחר זה הוחתמו שחקני הסגל מהשנה שעברה (שהייתה די מוצלחת, בסוף) והוסיפה מספר שחקנים שפיזרו אבק כוכבים סביב הסגל של משה אוננה. סוהיב פריג', משה ביטון ובני שרקט באו והצטרפו לסגל שגם ככה היה חזק מאוד.

הפתיחה הייתה לא מרשימה (בלשון המעטה) כשיפו מתקשה למצוא את הרשת ומפסידה בחמישה מתוך שבעת המשחקים הראשונים (!) במילה אחת: קטסטרופה.

כבר לאחר ההפסד הרביעי (לקריית גת) קיבלה הנהלת יפו ומאמנה משה אוננה החלטה (הטובה ביותר עד היום) על פרידה. בדיעבד, זה עשה ליפו רק טוב.

אוננה הוא אגדה חיה, מה שהוא היה אומר היה קדוש, המערך שהיה מעלה היה בלתי ניתן לערעור וכל צעד שלו זכה לכבוד מכלל האנשים במועדון. הטעות של הנהלת יפו היא שהיא נוטה לעיתים להיות אמוציונלית מדי. לערב רגשות. קחו כמודל את יעקב שחר נשיא מכבי חיפה, הוא יכול לצחוק, לחבק, לחייך, אבל כולם יודעים שהוא הבוס, וכשהוא לא מרוצה, הוא דואג להבהיר זאת לעובדיו.

הבעיה עם אוננה הייתה, שאי אפשר היה לדרוש ממנו הסברים. "הוא יישאר כל עוד ירצה" אמרו ביפו, ונתנו למיזם הנפלא להיקבר אט אט בליגה א'. הגיע הזמן שמכבי יפו תשוב למקומה הטבעי, בליגות הגבוהות בישראל. עם אוננה, זה פשוט לא היה קורה.

ליאור זדה הגיע למועדון בקול תרועה רמה. המאמן שהוביל את הפועל קטמון לשתי עליות רצופות (וכשל בעונה החולפת) בא כדי להוציא את העגלה מהבוץ. במשחקו הראשון פגש את קטמון, רק חוסר מזל עמד בינו לבין ניצחון ענק בטדי. שני ניצחונות הירואים שבאו לאחר מכן, חתמו סופית: רוח הלחימה חזרה, יפו חזרה לליגה.

                 יפו חוגגת בבאר שבע. חזרה לעניינים (צילום: שי מוגילבסקי)      

אני יכול להבטיח לכם כאן על דפי האתר שיפו עוד תפסיד העונה, אך לא תתבזה. ה-3:0 לעמישב היה ביזוי של כל מה שיפו מייצגת מיום היווסדה, ולמי שלא הבין, מדובר בווינריות.

זדה קירב אליו את השחקנים, בשערים הם רצים אליו, השמחה חזרה אליהם, מספרים ביפו על אימונים מגוונים, על מרקם חברתי נדיר ועל רצון עז להוכיח לכולם שאת יפו לא מספידים מוקדם.

הרבה אנשים כבר קברו את יפו, לא נתנו לה סיכוי והנה היא כאן, מרחק 5 נקודות בלבד מהמקום הראשון, יפו בחיים.
החתמתו של סולי צמח הוסיפה ליפו בדיוק את מה שהיא הייתה צריכה: כוח וביטחון במרכז המגרש. צמח מתקל, מוסר, כובש רבותיי, כובש! בדיוק השחקן לו יפו הייתה זקוקה בכדי לחזור לעניינים.

ואולי הדבר הכי טוב שקרה ליפו, שפשוט הפסיקו לספור אותה. כולם מדברים על היעילות של בת ים, הרומנטיקה של עמישב, ועל הכוח של קטמון. יפו נהנת מהמצב שנוצר, הלחץ השתחרר, המערכת נרגעה ואפשר להתחיל להתרכז בכדורגל נטו וביום גשום, אפשר אפילו לפזול לליגה הלאומית.