המשחק שהבטיח המון, קיים מעט. ארז נעמן נסע לטדי וראה שתי קבוצות חזקות, שמרוב שרצו לנצח, שכחו את הכדורגל בבית. מה אמרו בקהל? וגם: סיכום המשחק בתמונות

 בדרכי לאצטדיון טדי שבירושלים התקשרתי לחבר, "איפה אתה?" הוא שאל, "בדרך לטדי" עניתי. הוא התפלא ותהה מדוע, הרי בית"ר קיבלה שני משחקי רדיוס, ואילו הפועל לא משחקת היום. "אני הולך לראות משחק אמיתי" אמרתי, קטמון נגד שעריים.

את האמת, כדורגל גדול לא היה שם. אבל היה אפשר להרגיש באוויר את הרוח, זו שעבורה קיים איצטדיון כל כך מפואר (שעובר כרגע שיפוץ ואף יהיה מפואר יותר) רוחו של משחק הכדורגל.

כ-600 אוהדי שעריים עשו את דרכם מרחובות הרחוקה ובאו לתמוך בקבוצתם, הקהל של קטמון הוא קהל מיוחד, שלא מפסיק לשיר לרגע, אך אוהדי שעריים (לפחות במחצית הראשונה) עמדו איתו בכבוד בכל מה שנודע לשירה ואביזרי עידוד.

                   אוהדי קטמון. חוויה, כרגיל

המשחק נפתח בגישושים ועד השער הראשון של ברק ורד (לא מפסיק לכבוש) קטמון די שלטה בנעשה במגרש יש לציין, אך שעריים הלמה בה על היהירות. כמה דקות חלפו והגיעה התקרית ששינתה את המשחק למעשה: מגנה הנהדר של שעריים, אלירן זרעי הורחק בצהוב שני, כשעוד לא ספרנו מחצית אחת.

                    אוהדי שעריים. נתנו פייט, האדום שבר אותם

כאן כבר היה ברור לכל יושבי האצטדיון שהמשחק הולך לעבור למעמד צד אחד בלבד, וכך היה. קטמון החלה לתקוף את שעריים ללא הרף עד שהשיגה את השיויון מרגליו של יותם פנסו, אקס מרמורק, שרץ לחבק את נתנאל מולכו על הספסל.

המחצית השנייה הייתה המחצית הכי חלשה שראיתי מתחילת השנה, אני מודה. לא היה בה כלום, שעריים התגוננה וניסתה לצאת למתפרצות, קטמון חיברה שלוש מסירות ועשתה במכנסיים ברביעית, גיגי ובלמיו בזבזו זמן ללא סנטימנטים, ונראה היה שפשוט עובדים עלינו בעיניים, שלאף אחד לא בא לשחק. האנשים היחידים שהיו באמת פעילים על כר הדשא היו שני המאמנים שאני לא זוכר רגע אחד בו הם ישבו על הספסל, כל הזמן עומדים, כל הזמן מכוונים.

                   אלזנטי לוקח סיכון ובא לאסוף כדור שהגיע ליציע של שעריים 

                     הסדרנים חוצצים בינו לבין האוהדים

יש משהו משותף למוסא בן חיים ועופר טסלפפה, שניהם זכו בתפקיד יוקרתי, ושניהם מעריכים אותו מאוד, לשניהם יש את הטירוף הזה בעיניים והרצון העז להצליח, לפעמים יותר מלשחקניהם וחבל.

אחד מאוהדי קטמון שיש ביציע לא הפסיק להעיר הערות: "פשוט בושה. לא ניתן פה גול עוד מאה שנה. כולם כל כך חלשים" עשר דקות לסיום נעץ עידן שמש (עוד אקס מרמורק) את השני לאחר התקפה מסודרת, ולמעשה סיים את הסיפור. אותו אוהד לא נשאר אדיש: "אך, איזה חלוץ, איזה סיומת. שחקן ענק" כוחו של שער ניצחון.

                          שעריים חוגגים יתרון מפתיע

צרם לי לראות את שי אהרון על הספסל, אך קטמון הוכיחה שאפשר גם בלעדיו. שעריים עוד תדבר חזק השנה, יש לה קבוצה נהדרת שרק צריכה עוד טיפה ביטחון מול הקבוצות החזקות בליגה, מוסא אמר לי בסיום שהוא היה גאה בבחורים שלו, יש לו על מה.

                     זראי יורד מאוכזב לאחר שהורחק

טסלפפה היה מאושר בסיום ואמר שקבוצתו שלטה לאורך כל המשחק, יש בזה משהו, אך איפה התכלס עופר? קטמון לוקה במסירה האחרונה וזה לא יכול להימשך כך.

                      פוגלמן ואלזנטי בוחנים את שניר גואטה

מנהל שעריים מוטי נדב היה מאוד מאוכזב בסיום, "השופט היה חייב להפעיל פה שיקול דעת, חבל, זה הרס את המשחק" תהיה רגוע מוטי, יש לך קבוצה טובה.

בכל מקרה, אצטדיון טדי, 19:45, מוצאי שבת, משחק בין שתי קבוצות עם שני קהלים נהדרים, אווירה מדהימה, 3 שערים, אמוציות, אי אפשר לחזור מאוכזב הביתה. כן ירבו מפגשים כאלה.

                      נציגות גם מיפו..

                       מוסא בן חיים. היה פעיל לאורך כל המשחק

                      אלזנטי. התרגל לראות את המספר שלו על שלט החילופים

                       עידן שמש מבסוט על החיים

                 וטפרה מאוכזב..

                  אצטדיון טדי אתמול. זה ליגה א?

                    שחקני קטמון חוגגים

                שי אהרון מודאג. אלזנטי לא כל כך

                    שחקני שעריים עם ראש ברצפה. נתנו משחק הירואי

                    טלספפה מכוון. היה פעיל לאורך כל המשחק

                  שחקני קטמון חוגגים עם הקהל. קבוצה נהדרת, שצריכה ליטוש