הפועל קטמון ירושלים היא מועמדת לעלייה, זאת יודעים כולם. מה יהפוך את החלום למציאות? מי חייב לקבל יותר קרדיט? ומה צריך לעשות טלספפה? ארז נעמן יצא למסע בהרי ירושלים וחזר עם ממצאים

 קבוצת האוהדים של שכונת קטמון בירושלים היא מיזם מדהים שכבר שנים נשען על גלי ההצלחה, או כמו שהטיב להגדיר זאת הקפטן שי אהרון: "המועדון הזה מושתת על הצלחות"

ודווקא בגלל זה, הכישלון (ויסלחו לי אוהדי יבנה) של הפועל קטמון בעונה שעברה היה צורם. היא כבר הייתה בדרך הבטוחה לפלייאוף העלייה ורצף של הפסדים לא מחויבי המציאות הובילו לסיום עונה עלוב, על גבול המשפיל. כשהיא במקום הראשון, במרחק נקודה מהמקום השני ועם משחק חסר, הצליחה קטמון לאבד את המקום בפלייאוף כשהיא משיגה 4 (!) נקודות בלבד בשישה משחקים ומסיימת רק במקום הרביעי.

יש לציין שהנהלת קטמון שמה את העונה החולפת במקומה הטבעי: מאחור. או איך שאומרים שכנינו היקרים: "אלפאת מת" בתרגום מהיר – מה שהיה מת. איסלאם אלזנטי יכול להזדהות עם המשפט הזה. הקשר הנהדר שקיבל המון קרדיט מזדה, הפך להיות החילוף הקבוע של טלספפה. אלזנטי לא השלים 90 דקות באף משחק השנה, ובמשחק האחרון מול בת-ים אף לא שותף.

הפועל קטמון נראית רעננה, מחויבת, מבוקרת ובעיקר ממוקדת מטרה. טלספפה רואה לנגד עיניו רק את טובת הקבוצה והוא משדר זאת גם לשחקניו ולקהל. לעופר יש מבקרים, כמו לכולם, והרבה אנשים שמחכים לו בפינה. בסופו של דבר הוא ימדד במבחן התוצאה, אך במקום שכאמור מושתת על הצלחות, פחות מעלייה יהיה כישלון חרוץ.

בינתיים הכל הולך כשורה. קטמון היא הקבוצה היחידה בליגה שלא הפסידה העונה, הקבוצה נמצאת במרחק נקודה בלבד מהמקום הראשון ואף על פי שמהצד נראה כי הכל התחבר לאחר שיצאה מרצף תוצאות התיקו המוזר של תחילת השנה, קטמון מלאה בסימני שאלה שלא נראים לכל עין. אך כמו כל בעיה בקבוצה כדורגל, הכל בר תיקון.

                  אוהדי קטמון. דרבי או איחוד? דרבי.. (צילום: יח"צ)

התלות בשי אהרון היא אבסולוטית. החלוץ כבש שישה שערים מתוך ה-13 של הקבוצה, אחריו עידן שמש עם שלושה (הספק נחמד, לא יותר) ועוד ארבעה שחקנים עם שער אחד. אז נכון שרבות דובר על התלות הזו, אבל הגיע הזמן שבקטמון יתחילו לחפש אלטרנטיבה. כולם שמחים שעוד כוחו ברגליו של שי, אך בל נשכח שהחלוץ כבר בן 34 ולמרות שאת המספרים שלו הוא נותן, מה יקרה במקרה של פציעה חלילה? מי יקרא לדגל? נתנאל מולכו? ששיחק רק בחמישה משחקים העונה ומתוכם פתח באחד? קבוצה כמו קטמון צריכה תותח על הספסל, אחד שיכול לעלות ולעשות שינוי.

אין אלטרנטיבה גם לסמיר עבד אלחי שהוא לטעמי השחקן החשוב במערך. פוגלמן נעלם במשחקים לעיתים קרובות, ולמרות שנראה כי החתמתו של פנסו תביא שידרוג, אני לא רואה את זה קורה. פנסו לא פגע במרמורק, ויש סיבה לכך שהוא שוחרר. מי מבטיח שבקטמון הוא יצליח?

אומרים שההגנה הכי טובה היא התקפה. במקרה של קטמון, זה הפוך. מערך ההגנה של טלספפה בנוי לתלפיות, עם שני מגנים קלאסים (זקן ודנן) שתומכים בהתקפה וגם עושים הגנה. עמית שמש לא שוער ענק, אמנם לצד טעויות מסמרות שיער, הוא גם ניחן באינסטינקטים טובים ומשחק גובה נהדר, אך הגיע הזמן שיעשה את קפיצת המדרגה וייקח מנהיגות. אסף עזו הוא הבלם הטוב בליגה, וככלל, כשלרשותו של טלספפה עומד כל הסגל, יהיה כמעט בלתי אפשרי לעצור את קטמון בדהירה שלה לעבר הלאומית.

                           שי אהרון. גם אצל זדה וגם אצל טלספפה, תלות אבסולוטית. (צילום: לירן דורף)

טלספפה קיבל את התפקיד הנחשק ולא בחסד, עופר הוא מאמן לטווח ארוך, הוא בא להשתית את ערכיו ואת השיטה שלו ואי אפשר להסתכל עליו נקודתית. בקטמון מספרים שבשיחות הראשונות שנעשו עם המאמן הוא הבהיר שהוא איש של עבודה ואם ילחצו עליו מההתחלה להביא תוצאות כאן ועכשיו, זה פשוט לא ילך. משהו בסגנון: תנו לי לעבוד, תשפטו אותי בסוף העונה.

אוהדי קטמון הם אוהדי קטמון. שרים מהדקה הראשונה ועד האחרונה, התוצאה לא משנה באמת, רק בסוף. בכלל, הקהל מעולם לא היה הבעיה של הקבוצה, הוא רק עושה לה טוב. השאלה היא: האם זה המתכון להצלחה? בבוקה ג'וניורס כן, בישראל זה יכול להביא את השחקנים למצב של שאננות או לחילופין, להפוך אותם משכירי חרב על המגרש לפצצות מוטיבציה שרק מחכות לעלות לכר הדשא ולטרוף את היריב, כמו שאומרים בסרט על בני יהודה: למען השכונה, למען הילדים.

עד שתישרק השריקה האחרונה לעונת 2012/13 הפועל קטמון תהיה מועמדת עיקרית לעלייה ואת האמת? הגיע הזמן לאחד משני התסריטים: או קבוצה חזקה ומאוחדת תחת השם "הפועל" בירושלים, או דרבי בין האחות הקטנה לגדולה. ויפה שעה אחת קודם.