אחרי שלוש עונות ועוד קצת באילת החליט לי זלייט לקום ולעזוב הכל. "זו הייתה החלטה שהתקבלה תוך 24 שעות", הוא אומר, "אנשים לא עמדו במילה שלהם והגעתי למצב שלא יכולתי לתת בהם יותר אמון". ותתפלאו: זה לא קשור ישירות לכדורגל.

 לי זלייט מתהלך כבר תקופה ארוכה עם הרבה בבטן. אך למרות זאת הוא לא היה מוכן לפרט יותר מידי לגבי הסיבות האמיתיות בגללן עזב במפתיע, בין לילה את בני אילת. "תוך 24 שעות מהרגע שהחלטתי לעזוב, ארזנו את הכל וברחנו. זה היה הזוי. כל כך נפגעתי מהאנשים שאפילו נופש אני לא יעשה שם למרות שהחברים שלי בעיר הם כמו אחים לכל דבר".

מה קרה שהביא אותך לצעד?
"בעיקר חוסר הערכה מההנהלה ואנשים שלא עמדו במילה שלהם אחר כך. האמון שלי בהם הגיע למקום שלא הייתי מסוגל להסתכל להם בעיניים. כנראה שעדיין קיימים מקומות שלא משנה התקופה וההישגים, עדיין מתייחסים שם לאנשים כמובן מאליו. שלא תבים לא נכון, העניין היה קשור אך ורק בעבודה מחוץ לשעות הכדורגל אבל זה הקרין באיזה שהיא דרך על המגרש עצמו. הגעתי למצב שהרגשתי שעדיף לקחת את הזיכרונות היפים ולא לתת לרעים לגבור עליהם. אני מודה להם על שלוש עונות מדהימות, השאר לא כל כך שווה דיבור. כולם שם צריכים לעשות חשבון נפש במקרה שלי. בוא נאמר שאילת כיום רחוקה ממה שהיא הייתה לפני שתי עונות".

האנשים באילת נשארו אותם אנשים. איך אתה מסביר את השינוי החד ביחס?
"אני לא יודע בדיוק מה קורה שם מאחורי הקלעים. כנראה שליגה א' זה המקסימום שהם הציבו לעצמם. אני חושב שהם לא יודעים מי נגד מי בתוך תוכם. הפגיעה בי הגיעה מחוץ למגרש וזה יותר גרוע כי מזה שנה שהכדורגל היה משני עבורי. הקרבתי מספיק בשביל אנשים שלא מגיע להם. לשמחתי חזרתי למשפחה שלי שהייתה חסרה לי כמו אויר לנשימה. סופו של דבר השם כיוון אותי למקום שבו אני יהיה עם אנשים שאני יכול לסמוך עליהם בכל מצב. אז הכל יצא לטובה".

אתה מדבר בעלמא. אתה יכול לפרט קצת יותר ?
"בוא נאמר שקיבלתי מילה משני אנשים רציניים בחתונה של ערן מזרחי בקשר לעבודה. משם נשארתי באוויר יותר מחצי שנה. עזבתי עבודה אחרת על סמך אותה מילה ובמקום לתת תשובה של "כן" או "לא" התחילו המשחקים וההתחמקויות. מבחינתי גם "לא" הייתה תשובה מספקת אבל ברגע שגיליתי מה מתחולל בפנים ברחתי מהעיר תוך 24 שעות".

בשנים האחרונות דומה כאילו קשרת את נפשך בקבוצה, לא היה לך קשה לעזוב את החברים ?
"הקשר שלי עם השחקנים בקבוצה לעולם יישאר. יש לי שם חברים שחוויתי איתם הכל. הם הדבר שהיה הכי קשה לעזוב. השחקנים האילתים הם אנשים מדהימים והם יישארו חשובים ויקרים לי ולא משנה איפה אהיה. ישנם מיקרים שבהם אין ברירה ואתה חייב לעשות מהלך. זה נועד בעיקר להגן על עצמי ולהתקרב חזרה למשפחה שלי. תחשוב שהגעתי למצב שמרוב שהייתי לויאלי לקבוצה ולחיים באילת הזנחתי את מה שבאמת חשוב. עכשיו אני מרגיש כאילו נולדתי מחדש".


                                  לויאלי לקבוצה. שחקני אילת (צילום: שי מוגילבסקי)

מבחינה מקצועית, לא חששת שהמעבר צפונה הוא חד מידי עבורך ?
"האמת שלכדורגל לא הייתה נגיעה במעבר שלי. ידעתי שבליגה הצפונית אני פחות מוכר מאשר בליגה הדרומית אבל המטרה שלי מרגע זה היא ליהנות מהכדורגל מה שלא היה לי בעונה וחצי האחרונות".

יש הצעות או שאתה בהמתנה כרגע ?
"מהרגע שעזבתי את אילת לא דיברתי על כדורגל עם אף אחד. התאמנתי במגדל העמק בשבוע האחרון ונהניתי מאווירה מצוינת. בימים הקרובים נראה לאן יוביל אותי השם. העיקר ההנאה כי אף אחד בליגות האלה לא מתעשר מהכדורגל".

בוא תסתכל רגע לאחור בקריירה שלך. היית עושה משהו אחרת ?
"הייתי צריך להילחם יותר בליגות הגבוהות בזמן שהייתי שם. אבל היו דברים מחוץ לכדורגל שהשפיעו על הרצון שלי בזמנו ועל זה אני מתחרט. כשזה הלך לאיבוד ידעתי שהכדורגל לא יהיה מעבר לתחביב. הייתי מוסיף גם טיפה חוצפה ורוע שאת זה אף פעם לא היה לי מחוץ למגרש. הכדורגל שלנו בנוי מאנשים שלא רואים ממטר. לצערי אני מערב רגשות בכל דבר, עוד משהו שהייתי משנה".

מישהו שתמיד תיקח אתך ?
"שאלה רטורית. איברהים אבורקיק הוא זה שהחזיר לי בעונה הראשונה באילת את אהבה למשחק. זה יאמר לזכותו. חוץ ממנו אין יותר מידי אנשים בענף הזה שהם ממש ישרים. אם השארתי כליה ולב בלגונה של אילת וזה הסתיים ככה אז אני לא מאמין שיש מישהו שאתה יכול לקחת איתך. זה ספורט של אינטרסים והמון המון תככים ומזימות. נסכם שאת החברים שהכרתי אותם אקח איתי בסופו של יום".

לסיכום, חלום אישי/מקצועי ?
"אישי זה להצליח במה שנשאר מהכדורגל ובשאר הדברים שהתחלתי לתכנן מחוץ לבועה המרדימה של אילת. מקצועי זה למצוא את המאמן שיחזיר לי את הכיף שזה בסופו של דבר מה שנשאר לשחקנים בליגה הזאת לחוות. כל השאר תפל. אין מקום לשום דבר אחר מלבד ההנאה בליגות האלה".