הפועל קטמון לא התקשתה להביס את הפועל מרמורק אבל הפיקנטריה הייתה מסביב למשחק. על מה חשב חנן עדני רגע לפני?, במה נזכר עופר טסלפפה ואיפה מרמורק דווקא כן הביסה את הירושלמים?, סיפור המשחק מזווית אחרת.

לטדי אני נוהג להגיע פעמיים שלוש בשנה, בשישי איכשהו הסתדרו העניינים ומצאתי את עצמי מגיע לבירת ישראל כדי לחזות במשחק המרכזי בסיבוב הזה של גביע המדינה בין קטמון למרמורק.
ההתחלה הייתה קשה, האזרח הפשוט(והלא מקומי), שוב היה צריך להגיע בדרכים פתלתלות למגרש, לנחש פניות ימינה ושמאלה בדרך בגין ובסוף איכשהו בטעות, להגיע להיכל הכדורגל הירושלמי.
אחרי שהתגברתי על המכשול הזה, הצלחתי להבין דרך אשר גולה האיש והאגדה, שכל עבודות התשתית במגרש ומחוצה לו הן למעשה למען המכבייה הממשמשת ובאה עלינו לטובה, התכנון הוא לסיים הכל עד אפריל, אבל יש לזכור שזו בכל זאת ישראל (או עבודה ערבית, לבחירתכם) כך ששום דבר לא יפתיע.

על המגרש נמצא כבר חנן עדני, היו"ר המיתולוגי של מרמורק שאיך נאמר זאת בלשון המעטה, המשחק לא ממש בראש מעייניו, מה שכן מסקרן אותו זה השעון של האצטדיון שהועבר עמדה לטענתו, אחרי שנמצאה האבידה, מסתבר שהוא אמנם מראה את השעה אך מפגר בארבע דקות שלמות.
לאחר מכן מתפנה עדני לעיסוקו העיקרי, לדאוג שבחימום, כדורי המשחק לא יעופו רחוק ושתהיה ספירה מסודרת שכל "החיילים" חזרו לבסיסם בשלום, אכן הצגה של איש אחד..


                               הצגה של איש אחד. עדני (צילום: לירן דורף)

מנגד עולה עופר טסלפפה מאמן קטמון לכר הדשא, האיש והחיוך הממזרי שואל לשם השופט ושמקבל את התשובה, מגיב בקמט דאגה, "הוא חיסל אותי שאימנתי את שיכון המזרח", אומר ומתכוון למשחק שסוקר בזמנו עליו כאן באתר בין שיכון המזרח לרהט שהשוותה בדקה ה-100(כן כן) של המשחק.
בכלל, טסלפפה נהנה מכל רגע בקבוצה, המאמן שהיה בשנים האחרונות בלוד, נחלת ושיכון המזרח, מקבל במשחק אחד כמות קהל שהייתה לו בשלושת הקבוצות הללו לאורך כל השנים, "חוויה ענקית", הוא אומר והאמת? ניכר עליו בבירור שהוא מאושר מהבית החם אליו הגיע.
המשחק נפתח ואיתו מגיעים לפתע חבורה של 20 איש שפוצחת בשירי עידוד ועל הדרך גם מקניטה את היריבה העירונית משעריים, הדגל נפרס ביציע וכן כן מדובר באוהדיה השרופים של מרמורק שמגיעים עם חזה נפוח לאחר הנצחון הענק בדרבי.


                         הגיעו עם חזה נפוח. אוהדי מרמורק (צילום: לירן דורף)

בינתיים המשחק מספק תמונה מטעה שהייתה מצריכה בדיקה נוספת לפני ההעלאה, השופט אור מהדיפור ואיתן בר מיבנה בתנוחות די רגישות, לאחר בירור מקיף מסתבר שאין דברים בגו, בכל זאת תודו שזה משעשע..
לפתע מתגלה ביציע גם איתן תבריזי שמסתבר כי בא לפקח על שלישיית השופטים, עם המזל שלו הוא התיישב בדיוק מטר מאוהדי מרמורק שבינתיים שרים כל מיני דברים הזויים על ירדנים ועוד מלמולים לא מובנים, לזכותם ייאמר שקולם נשמע היטב במגרש וזאת למרות העידוד המאסיבי של אוהדי קטמון שלא נחו לרגע.


                                  ביציע הלא נכון. תבריזי (צילום: לירן דורף)

המשחק נמשך וריח הגול כבר חזק חזק באוויר, קטמון לוחצת ולוחצת אבל בן ישי שחגג יום הולדת, מסרב להיכנע, בסוף יובל פוגלמן מרשית ונותן את האות לחגיגות, הקשר הכל כך מוכשר הזה הראה במשחק הזה את היכולת שהביאה לו בזמנו את התואר של שחקן העונה במדי הפועל הרצליה עימה העפיל לליגה הלאומית, במידה וימשיך כך, אל תתפלאו אם התסריט הזה יחזור על עצמו שוב השנה, הפעם במדים אדומים אחרים.
ממשיכים ושוב המצלמה מנציחה רגע הזוי, אורי שירצקי האיש החזק בקטמון מצולם ביציע האורחים כאילו עטוף עם דגל מרמורק אך אינטרקציה בין שני הצדדים לא הייתה ומסתבר שלאחר שיחה קולחת הוא חזר (בדילוגים?) לעבר אוהדי קטמון, ממש בזמן כדי לחגוג את גול הפתיחה.


            אינטרקציה לא הייתה. שרצקי על רגע הדגל של מרמורק (צילום: לירן דורף)

כבר בהפסקה אני מבין שההימור שלי על הארכה כנראה לא יתפוס ושחווית טדי תיגמר מוקדם מהצפוי, הקהל המקומי עוד מספיק "לברך" את השופט בירידה לחדרי ההלבשה על כך שלא הוציא כרטיס אדום לחאוסטוב בעקבות וידוא ההריגה שביצע בשמש, דוגרי? צדקו אבל לשמחת כולם זה לא השפיע בסופו של דבר על תוצאת המשחק.


                        יזכה שוב בשחקן העונה ? פוגלמן (צילום: לירן דורף)

הירושלמים חוזרים לכר הדשא ואסף עזו מכוון ומרגיע את עמית שמש, השחקן היקר בליגה א' העונה עלול להתברר כמחטף ואף אגדיל ואומר כבינגו ענק, עבודה במשחק הזה לא הייתה לו ובטח ובטח לא לשמש אבל ההכוונה, הטפיחה הקטנה על השכם ושמירת העירנות עושים לפעמים הרבה בכדורגל, בוודאי בצד המנטלי.

המחצית השנייה נפתחת והשער השני מגיע במהירות, מי כובש? חי אטיאס שהיה אגב אמור לעבור לקטמון כבר באמצע העונה שעברה אבל טסלפפה שאימן בזמנו את לוד לא נתן לכשרון הצעיר לברוח וכנראה ידע היטב למה.
ברגעים אלו דפי, צלמת הוידאו של קטמון משתעממת וזונחת את המצלמה בזווית אחת, גם ככה מרמורק בקושי עוברת את החצי ואין טעם לסובב אותה, את האמת כשאני חושב על זה לעומק, לדעתי עמית שמש השוער הירושלמי, נגע פעמיים בכדור כל המשחק, תעודת עניות להתקפת מרמורק.


                מספיק לכוון לצד אחד. דפי, הצלמת של קטמון (צילום: לירן דורף)

בינתיים על המגרש שי אהרון חוטף מכה בראש ושוכב בצורה מדאיגה על הקרקע, מבחינת אוהדי הקבוצה, אלוהים נפצע, לפתע ולראשונה במשחק משתררת דממה באצטדיון אך לאחר דקותיים מתוחות, מלך הקבוצה מתאושש קלות והקהל נרגע, עוד דקה חולפת ואהרון שהרגיש לא טוב, מתחלף ואץ לו לבית החולים לבדיקות, אי אפשר להסביר את סיפור האהבה הזה בינו לבין היציע, אלו דברים שחוו רק שחקנים ירושלמים ענקיים כמו אלי אוחנה ואורי מלמיליאן.


                      סיפור אהבה בלתי מוסבר. שי אהרון (צילום: לירן דורף)

בתוספת הזמן שם חי אטיאס את הדובדבן על הקצפת ומחסל סופית את מרמורק, לזכותה של האורחת ניתן לומר שבדבר אחד היא הביסה את יריבתה, בשמות המשפחה של שחקניה שיכולים לשמש גם כפרטיים.
אם מצד אחד התייצב לו שי(אהרון), מנגד סוללת "הכוכבים" מכילה את המאמן אופיר חיים, איתן בר, תום דורון ושחקני הספסל עופר סער ושחר רז כשמגדילים לעשות יניב בן ישי ואלרן בן ברק עם שלישיית שמות פרטיים, ועל זה נאמר "שהחיינו"....


                  חיזוק משמעותי. עזו מכוון את שמש (צילום: לירן דורף)

עוד לפני שהתצוגה נגמרה, זכה יאן חנוכייב השריד האחרון שהיה עם קטמון בליגה ג'(יחד עם צ'ברטוק) לכבוד של מלכים שנכנס לכר הדשא וזכה לתשואות שיא מהקהל, "זה שווה בשבילי הכל", אמר בדרך לחדר ההלבשה כשהוא תשוש משתי דקות המשחק בהן שותף...
רבע שעה לאחר שריקת הסיום וכולם מתפזרים, בחדרי ההלבשה טסלפפה בודק באמצעותי את תוצאות הסיום במגרשים האחרים ושמח לגלות שנחלת יהודה ניצחו ובעיקר שהפועל ערד יריבתו בשבוע הבא, הפסידה.
בכלל מאמן קטמון נראה לפתע הרבה יותר משוחרר, הנצחון הראשון בקריירה שלו בקבוצה עושה את שלו וכנראה גם הוא עיכל היטב שיש לו ביד חומר שחקנים משובח ועם הכוונה נכונה הוא יוכל להגיע לדרבי חם מול סאסי בשנה הבאה, רק ימים יגידו.
במרמורק אגב, לא קיבלו קשה מדי את ההפסד, העיקר שכל החיילים(הכדורים) שבו לבסיסם בשלום...