העונה האחרונה הייתה אחת העונות האלימות ביותר שהכדורגל הישראלי ידע מאז ומעולם, גם בליגות הגבוהות. חכמינו אומרים שהדג מסריח מהראש, והם יודעים על מה הם מדברים. בואו נצא לעונה חדשה נטולת אלימות, כי רק ביחד נצליח למגר את התופעה המכוערת. ארז נעמן נותן תזכורת מהעונה שעברה, בתקווה שאירועים כאלה לא יחזרו, וגם יוצא בקריאה לכל אנשי הכדורגל.

doublepass_" id="img_0" class="story_img" אתמול פגשתי חבר, אוהד הפועל מרמורק. השיחה שלנו התחילה ב"אתה מוכן לדרבי?" עניתי שלצערי לא אגיע, אבל האם הוא ואוהדי מרמורק מוכנים. "בטח, אבל למה העלתם את השיר זה על שעריים? זה סתם מחמם את האווירה ואנחנו מנסים להרגיע".

"לחמם את האווירה?" שאלתי בתמימות, על איזה אווירה אתה מדבר? המועדונים הם יריבים מושבעים במשך שנים, על גבול השנאה, אבל דווקא היריבות עתירת השנים של העיר רחובות, הגיעה למצב שהיא יריבות ספורטיבית בלבד. האלימות, אם בכלל, היא מקסימום בשירים שהאוהדים שרים כדי להקניט את הקבוצה השנייה. בסופו של יום, אוהדי שעריים ומרמורק יכולים לשתות יחד קפה בסמי בורקס ולנהל ויכוח מתורבת (יחסית) ביניהם על מי הקבוצה הטובה יותר.

אוהדי שעריים ומרמורק הבינו שהיריבות הספורטיבית שלהם היא חזקה מהכל והניחו את האלימות בצד, הבינו שהשחקנים צריכים לנצח על המגרש ומי שמפסיד ירכין ראשו וילך לביתו ולא יצא לציד שועלים אחרי המשחק. כי זה רק ספורט.

בעונה שעברה, במחזור הרביעי בליגה א צפון התפתחה תגרה במשחק בין עירוני טבריה להפועל אסי גלבוע. בדקה ה-94 נשרק פנדל לזכות אסי, יוסי ואנונו כבש בקלילות את שער הניצחון. עם שריקת הסיום האוהדים התחילו להתגרות בשחקני טבריה ואז שתי ההנהלות נכנסו למגרש והתחילה מהומה על כר הדשא. יו"ר עירוני טבריה זוהר יצחק, פרס את משנתו לגבי האלימות: "הלוואי והייתה לי את התשובה לכך. אני חושב שצריכים להעניש את הקבוצות ואת האוהדים עונשים שיהיו חמורים. גם לגבי חברי הנהלה ושחקנים, שהעונשים יהיו כל כך מרתיעים שלפני שחושבים להיכנס בכלל למצב הזה עושים את הסוויטש לפני כן, שיחשבו על מה שהם אמורים לקבל. הרחקות של שנתיים ושלוש ושחקנים אפילו לצמיתות שלא יקרה מה שקרה בשנה שעברה גם עם בני לוד ומכבי פ"ת שהעונשים יהיו מאוד חמורים. אני מאמין שזה יעזור. הספורט הוא חינוך, אנחנו באים לחנך. בגלבוע גם אנחנו מבחינת הנהלה לא עשינו מספיק כי אם חבר הנהלה אצלנו הולך מכות זה אומר שבתוך המערכת עצמה צריך לעשות את הבדק בית ולהראות את הדרך של החינוך ושלא יקרה מצב כזה שוב. הילדים, לפני שהם מתחילים להיות שחקנים אתה עושה להם סדרת חינוך, אימון, שיעורי בית, ההורים רוצים שהילד יהיה מתורבת ולא שיגיעו למצב של אלימות. אני מקווה שאצלנו זה לא יקרה יותר ובמיוחד שחבריי הנהלה לא יגיעו למצב הזה, נעשה את המאמץ שלא נגיע למצבים האלה ובקשר לאוהדים אני אשתדל באופן אישי לנסות ולהשפיע עליהם אפילו לבוא ולדבר איתם, רק שנהנה מהספורט"

                    אוהדי שעריים. הם ואוהדי מרמורק הבינו שזה רק ספורט. בתקווה שישאר כך (צילום: איתמר מורז)

מכבי יפו יצאה למשחק חשוב בסוף העונה שעברה מול הפועל כפר שלם, משחק שהיה סופר חשוב עבור שתי הקבוצות. הבדלי הרמות היו ברורים במחצית הראשונה ויפו אף הובילה. אך במחצית השנייה הפלא ופלא, כפר שלם חוזרת למשחק, מנצחת בעשרה שחקנים את אחת הקבוצות החזקות בליגה, ואילן אלפסי לא במגרש. עד היום לא ידוע במדויק מה קרה שם, אך ברור שמשהו כאן לא היה כשורה. לא רק יפו הפסידה במשחק הזה, הכדורגל הפסיד. אילן אלפסי אמר לקראת העונה החדשה: "אני מאוד מקווה שנדע כולנו, כל מי שמעורב בתחום הנפלא הזה שנקרא כדורגל, למתן את עצמינו, להבין שזה רק ספורט, ושנוכל יחדיו להעביר עונה ספורטיבית וטובה, שנדבר רק על הספורט הזה שכולנו אוהדים ולא נתעסק במה שהתעסקנו בו בשנה שעברה. עונה נפלאה לכולם"

בשבוע שעבר הייתי במשחק מהליגה הלאומית וישבתי בקהל, נדהמתי לראות משפחות, ילדים קטנים מתרוצצים, ממש חגיגה לכל המשפחה, חזון אחרית הימים. בשלב מסויים הקהל איבד את עשתונותיו והחל לזרוק דברים, לקלל ולירוק, והאימהות אספו את ילדיהם הקטנים ועלו למעלה, רחוק מהזעם. איזו אמא תרצה שבנה ילמד התנהגות ברברית שכזו? האם אתם הייתם רוצים שילדיכם יחשפו לכך?

לשחקנים ולהנהלות יש תפקיד חשוב מאוד. כשרואים שהעניינים מתחילים להתלהט, צריך לפעול בכל האמצעים כדי לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. בליגות הנמוכות המקרים יכולים להידרדר במהירות. בהיעדר כוח שיטור גדול, אם בכלל, האוהדים יכולים לאבד רסן במהירות והכל יכול להתלקח כמו אש בשדה קוצים. בואו נצא לעונה הזו בראש אחר, בגישה שונה, עונה שמבטיחה כל כך הרבה, חבל שתוכתם. בואו נשמור על הכדורגל, ואהבת לרעך כמוך.