אחרי שלוש עונות באור יהודה, אודי לוטן רוצה בסך הכל שישלמו לו ולחבריו את מה שחייבים להם מהעונה שעברה כך שהוא לא ממהר לצאת בהצהרות על עזיבה: "אור יהודה זה בית. אני לא קופץ על כל רכבת שעוברת"

doublepass_" id="img_0" class="story_img"לאודי לוטן היו את כל התנאים להתקדם כולל קצת מזל. אפשר להגיד חלומו של כל שחקן במיוחד לאחר שהגיע מבית"ר ר"ג: " בגיל 17 עליתי לבוגרים של הכח ר"ג", משחזר לטון, "הבלם באותה תקופה, איתי סלע שבר את היד במשחק הראשון שהוזמנתי אליו כך שמצאתי את עצמי משחק מהדקה ה-16. מאז נשארתי בבוגרים, אמנם לא שותפתי בהרבה משחקים כי זה היה לקראת סוף העונה אבל זו הייתה פריצת דרך בשבילי".

מדוע לא המשכת ?
"העונה נגמרה, אני נשארתי גם בבוגרים וגם בנוער כי באותה תקופה נכנס החוק של חריגי הגיל (ניתן לרשום  שלושה שחקנים שסיימו גיל נוער לשחק – ג.ג.). פה התחילו הבעיות. הגיע מאמן חדש שהחליט שלא מתאים לו שאני אשחק, כנראה בגלל אבא שלי שעובד במערכת. אז נשארתי בבוגרים אבל אתה יודע, ילד בן 17 שעשה פחות מחצי עונה בוגרים לא יכול לפתוח בהרכב עונה שלאחר מכן במיוחד בתפקיד כמו שלי".

אור יהודה הייתה ברירת מחדל ?
"מפה לשם אחרי ריבים החלטתי לעבור להפועל רמת גן עם עוד 3 שחקנים מהכח. שיחקנו בנוער ובבוגרים ובסופה העונה הבנתי שהכח לא ישחררו אותי והפועל רמת גן לא מוכנים רק להשאלה כך שנפלתי בין הכיסאות. איתי היה גם אסי חקאק. כולנו החלטנו לעזוב את הכל ולנוח בבית".

והחיידק בער
"ברור. הכדורגל זו מחלה והכדור כמו סם. הגעתי לאזור שרביב ספיר ניהל באותה תקופה, הייתי שם כמה שבועות ואז ישבתי עם אור יהודה. התאהבתי במקום ברגע שהתיישבתי מול אריה ואזה (היו"ר דאז – ג.ג.)".

סגרת עונה שלישית שם, אתה בגיל האידיאלי, אין מחשבות להתקדם ?
"השנה האחרונה הייתה הכי טובה ששחקן כדורגל יכול לבקש לעצמו מבחינה חברתית. לא תמצא כזו אהבה וכבוד שיש שם אחד כלפי השני אפילו לא במועדונים הכי גדולים בעולם. לגבי התקדמות בטח שחשבתי. השאלה היא על מה אני מוכן לוותר בשביל זה. לא אשקר לך, פנו אלי קבוצות מליגות וגבוהות יותר אך מה שעוצר אותי זה מה יקרה אם אלך לשם, אתחייב ליותר אימונים ואצטרך לוותר על העבודה הקבועה, על הבית וכמוכן על האישה. אם אוותר על כל זה מי מבטיח לי מקום בהרכב ומשכורת בטוחה ? אני לא רווק שיכול להרשות לעצמו ".


הכדורגל זו כמו מחלה. לוטן (במרכז בלבן. צילום: לירן דורף)

זה המקום לציין שלוטן עובד בעיריית אור יהודה ונהנה מכל התנאים הסוציאליים של עובד מדינה.

אין לך תחושה של פספוס ?
"פספוס גדול אבל עם הרבה נחמה. שמע, ילד בן 17-18 לא חושב, הוא ישר פועל. פעלתי מתוך כעס ועצבים לכן פספסתי. אני מאמין שהכל מלמעלה. ברוך השם, אני נמצא במקום שאני אוהב ועושה את מה שאני אוהב וזה הכי חשוב מבחינתי".

אתה רוצה להמשיך באור יהודה ?
"יש את רצון אבל בינתיים אין את הממון. אם יסדרו עם כל השחקנים את העניין הכספי אני מאמין שאמשיך. אם לא, כנראה שאפנה לכיוון אחר".

חשבת כבר על כיוון?
,כפי שציינתי, קיבלתי פניות מקבוצות אחרות אבל שום דבר עוד לא סגור. זה בשניות יכול להתהפך. הלב מחובר כל כך חזק לאור יהודה שקשה לקפוץ על כל רכבת שעוברת. תאמין לי שאם הייתי הולך עם הראש והכיס ולא עם הלב לא הייתי משחק באור יהודה".