כמו אחותה הצפונית יותר, ליגה ב' דרום ב' לא סיפקה יותר מידי מתח בצמרת. שעריים שנטלה את המושכות מהמחזורים הראשונים לא איבדה אותן והמשיכה לליגה א'. בתחתית היה מותח קצת יותר אם הירידה של שדרות הייתה צפויה למדי.

השיטה שכפתה עלינו ההתאחדות בתחילת העונה הוציאה גם מליגה ב' דרום ב' את העוקץ. מאבקי הצמרת הוכרעו מעשית קצת אחרי הסיבוב השני, מבשרת ציון שסומנה כיורדת הבטוחה בשלב מאד מוקדם ומה שנותר פתוח עד למחסור הסיום היה זהותה של היורדת השנייה.
בסיומו של מחזור נעילה חצי מותח הייתה זו שדרות שהצטרפה למבשרת בדרך לליגה ג'.

אך מעבר לכדורגל, הסיפור שהעיב על הליגה היה מותו בטרם עת של מאמן שיכון המזרח, שמוליק סולומון. אחד המאמנים והאנשים היותר מוערכים באזור השפלה.
כתבי "דאבל פס" מקדישים את סיכום העונה לזכרו.

כמנהגנו בקודש, קצת סטטיסטיקה:

סה"כ שערים: 722. ממוצע למשחק: 3.00.

הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה: מכבי שעריים– 68. אחריה הפועל מרחבים עם 65.

הקבוצה שהבקיעה הכי פחות: צעירי רהט – 27. השנייה בקטגוריה, מבשרת ציון (28).

הקבוצה שספגה הכי פחות: מכבי שעריים – 22. באר יעקב (25).

הקבוצה שספגה הכי הרבה: מבשרת ציון – 93. אחריה הוד השרון (58).

המשחק שהובקעו בו הכי הרבה שערים: מבשרת – קריית גת 9:2 (מחזור 6), מבשרת – מרחבים 8:3 (מחזור 22).

הקבוצה הכי אטרקטיבית: מבשרת ציון שבמשחקיה הובקעו 121 שערים (ממוצע של 4.00 למשחק).

הקבוצה הכי משעממת: מעלה אדומים. במשחקיה הובקעו "רק" 63 שערים.

התוצאה השכיחה: 1:2. הושגה 40 פעמים. אחריה 0:1 שהושגו 39 פעמים.

מלכת ה-0:0: באר יעקב ומעלה אדומים גרביה עם 4 משחקים כל אחת ללא שערים.

המגרש ששחקו בו הכי הרבה משחקים: צעירי רהט (18). אחריו שיכון המזרח (17).

מלך השערים: דודו ארואס (קריית גת) ואייל דיין (מרחבים) – 20 שערים.
השחקן הכי יעיל בליגה: אייל דיין (מרחבים) – 20 שערים ב-2,414 דקות. ממוצע של שער כל 120.7 דקות.
השחקן הכי משפיע: דודו ארואס (קריית גת) – 11 משעריו, היו שווים לקבוצתו 25 נקודות.

"מלך" הצהובים: מוחמד אבו עדייה (צעירי רהט) – 11. את מ.ס. ב"ש, הקבוצה הכי מוצהבת בליגה (3.1 למשחק) מייצגים ישי אביטן (10 צהובים) וחיים אמזלג (9)
הוד השרון היא הקבוצה הכי פחות מוצהבת (1.5 למשחק).

"מלך" האדומים: אמיר עזרא (מכבי שעריים) – 3.
הקבוצה הכי אדומה: מ.ס. ב"ש – 8 כרטיסים.
הקבוצה הכי פחות אדומה: שיכון המזרח ובאר יעקב – אדום אחד (!!) כ"א.

נבחרת העונה במערך 4 – 3 – 3:

שוער: משה והבה (מכבי שעריים)
מיש שחשב אחרת שיקום. מאז שהגיע לשעריים במחזור הרביעי ייצב את המערך האחורי. ספג 15 שערים בלבד ב-23 המשחקים בהם שותף. שוער של ליגה א' לפחות, אם לא יותר מכך.


שוער של ליגה א'. משה והבה (צילום: לירן דורף)

על הספסל:
בדיוק כמו באמצע העונה, לוקח את התואר, בן חדד ממעלה אדומים. כשהוא בקושי בן 21 נפלה עליו אחת המשימות הקשות: להגן על שערה של קבוצה דלת תקציב ונטולת כוכבים. הוא עשה זאת בהצלחה גדולה כשספג רק 27 שערים ב-30 משחקים. בעל מיקום ואינסטינקטים טובים. עוד נשמע עליו בעתיד.

בלמים

בלם: רועי סבג (מכבי שעריים)
המנהיג של הקבוצה ולא רק בחלק האחורי. בדיוק כמו והבה, כשהחלים מהפציעה ייצב את ההגנה שהייתה החלק היותר חזק של שעריים העונה. הפיזיות שלו וחוכמת המשחק מחפים על המהירות. כבש גם 4 שערים כששניים מהם היו שערי קלאץ' (נגד דימונה ונגד שיכון המזרח).


המנהיג של הקבוצה. רועי סבג (צילום: לירן דורף)

בלם: איציק אטיה (מעלה אדומים)
אחד הבלמים הטובים בליגה. לא בכדי היה מבוקש בליגה הלאומית לקראת תום מועד ההעברות. אפשר להגיד שהרבה בזכותו מעלה אדומים לא גלשה למאבקי התחתית. הנוכחות שלו במגרש תרמה המון לשחקנים הצעירים ששיחקו לצידו, נסך הרבה ביטחון ובחוכמת המשחק שלו ניווט גם את ההתקפה.

על הספסל: כפיר אגסי (באר יעקב)
שיחק אמנם רק 19 משחקים אך מאז שהגיע לבאר יעקב יצב את החלק האחורי והיה בין הגורמים לדרך שעשתה הקבוצה כלפי מעלה אחרי פתיחה צולעת. שותף פעיל לרצף של 400 דקות ללא ספיגת שער.

על הספסל: מקסים חסון (באר יעקב)
בגיל 38 המשיך הבלם הוותיק להיות אחד המובילים בבאר יעקב. ב-25 המשחקים ששותף ספגה הקבוצה רק 15 שערים וזה אומר הכל. פיזי ובעל חוכמת משחק. סיוט של כל חלוץ.

מגנים

מגן ימני: ליעד פרץ (נחלת יהודה)
אחרי שנבחר לתפקיד גם בעונה שעברה וגם באמצע העונה כל מילה על המגן באמת מיותרת. מגן ימני טבעי שיכול לשחק בלי בעיה גם בלם ואפילו שמאלי. לא החמיץ משחק אחד העונה ולמרות תפקידו סיים עם שלושה צהובים בלבד. ממושמע מאד. חלומו של כל מאמן.


חלומו של כל מאמן. ליעד פרץ בפעולה (צילום: אנס אבודעבס)

על הספסל: ויטל אלדבח (מכבי שעריים)
אם לא היה נפצע ונעדר כחודשיים היה נכנס לנבחרת הראשונה. כששיחק היה הערך המוסף של הקבוצה גם בחלק הקדמי. שחקן אגף טבעי. ניחן בפריצות סוחפות.

מגן שמאלי: מדחת אלחמדה (הפועל רהט)
שנים כבר לא זוכרים ברהט עונה שהסתיימה עם מאזן חיובי. אחד האחראיים לכך ושעשה פריצה מדהימה העונה הוא דווקא המגן השמאלי, מדחת אלחממדה. נכון שבשליש האחרון של האחרון נחלש כמו כל קבוצתו אך את 11 השערים שכבש (מלך השערים של הקבוצה) מאותה העמדה מדברים בעד עצמם. אם יתמיד אין ספק שגיע רחוק.

על הספסל: אלון זבולון (צפרירים חולון)
צפרירים סיימה אמנם עונה פושרת מאד אך בהתחשב בנסיבות זה בסדר. זבולון היה אחד הבולטים בקבוצה והיה אחד האחראיים לעובדה שהיא לא הייתה בשופ שלב בסכנת ירידה מוחשית וגם לעובדה שהגיעה עד לסיבוב ז' המכובד בגביע. מגן טבעי שלא מהסס לעלות לעזרת ההתקפה (כבש 3 שערים).

קישור

קשר: מוסא בן חיים (מכבי שעריים)
בגיל 36 פלוס עשה בן חיים את אחת העונות הכי טובות של בקריירה. למרות גילו פספס רק משחק אחד העונה (צהובים). יחד עם רועי סבג הלב והנשמה של מכבי שעריים במרכז השדה. כבש 9 שערים ש-4 מהם היו שווים לקבוצה 10 נקודות.

קשר: דוד ארואס (קריית גת)
אם יש אחד שקריית גת חייבת לו את העבודה שנאבקה בשלב מסוים על שעריים זה הקשר המצוין שלה. 20 שערים (21 אם לא מחשיבים את אחד השערים נגד הוד השרון כעצמי) 11 מהם היו שווים לקריית גת 25 (!!) נקודות. אפשר להגיד שאם לא הוא הקבוצה הייתה נאבקת בתחתית.


היה שווה לקריית גת 25 נקודות. ארואס (בצהוב)

קשר: דודי בכר (נחלת יהודה)
המוציא לפועל של נחלת יהודה ויחד עם רוני אוחנה, אחד האחראיים למקום השני של הקבוצה. החמיץ רק משחק אחד לאורך כל העונה (צהובים). במו רגליו הביא 9 נקודות לקבוצה אך מעבר לשערים שכבש לבישולים היה מטריד הגנות סדרתי. השתלב מצוין במרקם הקבוצתי.

על הספסל עם אופציה ראשונה להרכב: ברק ורד (מכבי שעריים)
אם הליגה לא הייתה משופעת כל כך בקשרים וחלוצים הקשר המעולה של מככי שעריים היה נכנס להרכב הראשון בלי להניד עפעף. לא בכדי חיכו בכילון עיניים שיחזור מהפציעה. אחד הטובים בליגה בתפקידו למרות שלא הרבה לכבוש. יצר את רוב המצבים של הקבוצה והיה הערך המוסף של העלייה.

על הספסל: אמיר עזרא (מכבי שעריים)
אם היה משחק כל העונה בשעריים כנראה שהיה כובש הרבה יותר מ-10 שערים. שחקן קו מהטובים בליגה. יודע לעשות מרבע הזדמנות שער. לראייה, חצי מכמות השערים שכבש היו בחמש הדקות האחרונות של המשחק.

על הספסל: אדם בוכריס (הפועל מרחבים)
אחרי עונה מצוינת בנתיבות העדיף לרדת לליגה ב' לשם הביא את היכולות שלו. שחקן חכם מאד, רוב המהלכים עוברים דרכו. 13 השערים שכבש מדברים בעד עצמם.


המוציא לפועל של נחלת. בכר (מימין. צילום: אנס אבודעבס)

על הספסל: ארז ללוז (באר יעקב)
12 השערים שכבש היו מקנים לו מכל ליגה אחרת מקום בהרכב הראשון אך מה לעשות שהליגה הייתה משופעת בחלותים וקשרים טובים לא פחות. ללוז שווה ליגה גבוהה יותר ואף שיחק באחת (מכבי פ"ת) אך ברגע שירד בגלל בעיה אישית היה קשה לו לחזור. שחקן מהיר ורבגוני.

התקפה:

חלוץ: ארז ירימי (מכבי שעריים)
כל מילה עליו תהיה מיותרת. שחקן הקלאץ' של הקבוצה עם 17 כיבושים כשכמעט כל אחד מהם היה שווה נקודות. למעשה בכל פעם שההתקפה נתקעה ידע ירימי לעשות את מה שצריך ולשבור את הבונקר של היריבה. שחקן ענק בעל נשמה גדולה. שחקן העונה של "דאבל פס"

חלוץ: אייל דיין (הפועל מרחבים)
לא בכדי היה מבוקש ע"י הפועל רעננה בפתיחת העונה. בעל יכולת התמצאות ברחבה ובעיטה ההופכים אותו לחלוץ טבעי בזכות. פעם שנייה ברציפות מלך השערים של הקבוצה. 20 השערים שכבש העונה הפכו אותו לשחקן היעיל ביותר בליגה.


השחקן הכי יעיל בליגה. אייל דיין (מימין. צילום: שי מוגילבסקי)

חלוץ: עידו יוסף (מכבי שעריים)
מעבר לעובדה שנכנס לנבחרת המורחבת עשה את הקמבק של העונה. לאחר שנפצע בתאונת דרכים נדמה הי כי גמר את העונה אולם החלוץ הוכיח כי הרעב לכדורגל עדין מקונן אצלו וחזק. כמעט ולא החמיץ משחק, כבש עשרה שערים והיה מעורב בכמות כמעט כפולה.

על הספסל: איתן טיקר (הוד השרון)
המוציא לפועל של הוד השרון גם כשהקבוצה צלעה. הנשמה של הקבוצה ואחד מאלה היותר מזוהים עמה גם כשיחקה בליגה ג'. כבש 12 שערים.

על הספסל: רוני אוחנה (נחלת יהודה)
אמרו שהקריירה שלו בקרשים, אמרו שהוא סוס מת, אוחנה הוכיח את ההיפך אמנם סיים את העונה מוקדם מהצפוי בגלל ששבר את רגלו אך עד אז הספיק לכבוש 16 שערים והיה אחד הגורמים בגללו נחלת רצה חזק בצמרת. חלוץ אמיתי שאם היה קצת יותר רציני היה מגיע הרבה יותר גבוה.

על הספסל: עדן יאמר (בני יצ'אלאל)
לא בכדי היה מבוקש ע"י מכבי שעריים. השאיר את הקבוצה בליגה כמעט במו רגליו עם שני צמדים קריטיים (13 שערים בסה"כ) בקריית גת ומול צעירי רהט. שחקן הקלאץ' השני בטיבו אחרי ארז ירימי. חלוץ בחסד עליון.

מאמן העונה: מנחם איריס (מכבי שעריים)
עצם העובדה שנשלף מהנפטלין לא הפריעה לו להפוך את מכבי שעריים מקבוצת מרכז טבלה – תחתית מדשדשת לקבוצת צמרת לגיטימית. למרות אי ההעפלה בעונה שעברה, הצליח לשמור על סגל השחקנים ועם מעט מאד חיזוקים (חזקיה טיה, משה והבה) הצליח לקחת את הקבוצה צעד אחד קדימה, אל העלייה.
הוכיח מעל לכל ספק כי הגיל והתרגיל חד הם. חייב להישאר !!


חייב להישאר. איריס (מימין) ברגע שסימל את העונה כולה של שעריים (צילום: לירן דורף)

שחקן העונה: ארז ירימי (שעריים)
יש אמרה באנגלית: When the going gets tough – the tough get going ובתרגום חופשי: כשהולך קשה – לחזקים מתחיל ללכת. אין ספק כי ירימי עונה בול על האמרה הזו. בכל פעם שהקבוצה נקלעה לקושי מסוים מול בונקר של היריבה ירימי היה שם כדי לתת את המסירה הקטנה או את הנגיעה האחרונה לשער. חדוות המשחק שלו עשתה את ההבדל בין שחקן גדול לשחקן גדול באמת.


חדוות המשחק שלו עשתה את ההבדל. ירימי (צילום: עידן נדב)

תגלית העונה: ניסן לריס (צפרירים חולון)
בגיל 19 וקצת קיבל לריס את ההזדמנות שלו בצפרירים של ליגה א' אך באיזשהו שלב נעלם, ירד לנוער כשגם שם התקשה למצוא את עצמו. ניסיון לעבור לאור יהודה באמצע העונה שעברה הסתיים בלא כלום והוא נעלם. בתחילת העונה החליט לקחת את עצמו בידיים, נענה לקריאה של מאמנו, שלומי שלמה וסיים את אחת העונות הכי טובות שלו בקריירה. 12 השערים שכבש (יותר משליש משערי כל הקבוצה) רק חיזקו את העובדה שמדובר בשחקן מוכשר מאד וע"פ השמועות כבר מבוקש בליגה א'.

התופעה: הליגה שייכת ל"זקנים"
זה שהוא בן 48 לא הפריע לאיתן שלום משיכון המזרח, הקשר שקרע רשתות בשנות ה-80 במדי הפועל ראשל"צ, לגמור 90 דקות מלאות בשני משחקי סוף העונה ואף לכבוש שער באחד מהם.
הגדיל לעשות עמיתו מנחלת יהודה, אמיר סולרסקי הצעיר ממנו בשנה שלקח על כתפיו את הקבוצה והוליך אותה למקום השני.
גם דודו חפר "ממרומי" 44 שנותיו היה בורג משמעותי בהרכב של הפועל מרחבים.

מילה אחרונה: אין ספק כי העונה הבאה תהיה מאד מעניינת. נתיבות שירדה יחד עם העולות, מודיעין וכנראה גם גבעת זאב ואלה שנשארו כמו באר יעקב, נחלת יהודה, מרחבים ואפילו רהט עשויות להפוך את הליגה לסופר מעניינת ותחרותית.

שיהיה לכולנו קיץ חם ומגניב.