בין קנס לפרס, בין ציון לשבח לציון לגנאי. לצד מתח אדיר ושוויוניות נרשמו תוצאות מוזרות ואירועים שלא מאפיינים את הליגה. בסופו של יום נשארנו כולנו עם הטעם המתוק של המחזור האחרון והעלייה של יבנה. קבלו את סיכום ונבחרי העונה של ליגה א' דרום.

לסכם את ליגה א' דרום הפך להיות אחת המשימות הקשות ביותר של האתר. בליגה כה שוויונית כשכל תוצאה אפשרית קשה מאד היה למצוא את אלה שבלטו בצורה מובהקת. על כל אחד שבחרנו אפשר היה להביא אחר שכנגד עם נימוקים מוצדקים לא פחות.
לאחר סיעור מוחות מורכב מאד בחרנו לכם את 11 של העונה, המחליפים, התגלית, המאמן וכמובן שחקן העונה.

אך לפני הכל קצת סטטיסטיקה:

סה"כ שערים: 545 (כולל 21 השערים שהובקעו במשחקיה של ג'ת אלאהלי ושלושת השערים שהובקעו במשחק יבנה – מרמורק). ממוצע למשחק: 2.5.

הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה: מכבי יפו – 49. יבנה רק שנייה עם 42. גם לעמישב 42.

הקבוצה שהבקיעה הכי פחות: עירוני נתיבות – 26. אחריה השקמה (28).

הקבוצה שספגה הכי פחות: הפועל מרמורק – 19. אחריה בהפרש ניכר, בית"ר כפ"ס (26).

הקבוצה שספגה הכי הרבה: מכבי קריית גת -46. אחריה הפועל ערד (45).

המשחק שהובקעו בו הכי הרבה שערים: קרית גת – ערד 2:6 (מחזור 19), מלאכי – קרית גת 7:1 (מחזור 26).

הקבוצה הכי אטרקטיבית: עמישב פ"ת וקריית גת שבמשחקיהן הובקעו 84 שערים (ממוצע של 3 למשחק).

הקבוצה הכי משעממת: הפועל מרמורק. במשחקיה הובקעו רק 48 שערים.

התוצאה השכיחה: 0:1. הושגה 47 פעמים. אחריה 1:2 שהושגה 33 פעמים.

מלכת ה-0:0: הפועל מרמורק עם 6 משחקים ללא שערים. אחריה עירוני נתיבות עם 5.

הקבוצה הכי "מזליקית": מכבי יבנה – 4 ניצחונות היא השיגה בתוספת הזמן. עוד שתי תוצאות תיקו היא חילצה בעשר הדקות האחרונות. סה"כ 14 נקודות במאני טיים.

המגרש ששחקו בו הכי הרבה משחקים: חולון ליד בית העלמין (23). אחריו השקמה (17).

מלך השערים: אלעד כהן (בית"ר כפ"ס) – 15 שערים.

השחקן הכי יעיל בליגה: מוחמד חטארי (עמישב פ"ת) – 11 שערים ב-1,553 דקות. ממוצע של שער כל 141 דקות.

השחקן הכי משפיע: אורי קרגולה (מכבי יבנה) – 8 משעריו העניקו ליבנה 13 נקודות. חברו לקבוצה אסף גובזה מיד אחריו כש- 4 שערים מתוך ה-5 שכבש היו שווים לקבוצתו 10 נקודות. גם לאלעד כהן מאזן דומה (6 משעריו היו שווים לקבוצתו 10 נקודות).

"מלך" הצהובים: סמיר עבד אלחי (קריית מלאכי) – 15. המלך של העונה שעברה, עידו בוכובזה "הסתפק" רק ב-10. את יבנה המחזיקה בתואר הקבוצה הכי מוצהבת בליגה (2.8 למשחק) מייצגים שניים ברשימת העשרה: רון קופרלי (11) וגיא אבן (10).
בני אילת והפועל ערד מחזיקות בתואר הכי פחות מוצהבות (1.9 למשחק).

"מלך" האדומים: עדי שקרוקה (כפר שלם) – 3.
הקבוצה הכי אדומה: בני אילת – 12 כרטיסים.
הקבוצה הכי פחות אדומה: מכבי יפו – 3 כרטיסים.

הקהל: ממוצעים רשמיים אין אך אפשר להגיד שהמנצחות הגדולות בתחום לאורך העונה כולה הן הפועל קטמון ומכבי יפו שהביאו הכי הרבה צופים למשחקים שלהם. ראוי לציון הקהל של קטמון שגם בהפסדים עודד ללא הרף את קבוצתו. שאפו ענק !!


עודדו גם בהפסדים. הקהל של קטמון (צילום: שי מוגילבסקי)

נבחרת העונה במערך של 4 – 4 – 2:

שוער:
יניב בן ישי (מכבי יבנה)
שנה שנייה ברציפות שהשוער המצוין נבחר בעמדה. למרות 30 השערים שספג ב-28 משחקי הליגה היה שם ברגעי האמת של קבוצתו כולל עצירת פנדל במשחק בגלבוע. השקט והביטחון שהשרה על ההגנה שלו היו הסיבות בגללן יבנה נשארה בתמונת העלייה וגם עלתה בסופו של דבר. שחקן העונה של "דאבל פס".

על הספסל: 
יקיר קרטה (מרמורק)
מטייבה בעונה שעברה ומעמדת השוער השני בתחילת העונה הנוכחית עלה השוער הצעיר (23) לעמדת השוער הראשון בקבוצה צמרת לכל דבר. 10 השערים ספג ב-20 משחקי הליגה בהם שותף מדברים בעד עצמם. בנוסף הוא מחזיק ברצף של 430 דקות ללא ספיגת שער.


מטייבה לאפודת השוער הראשון במרמורק. קרטה בפעולה בעונה שעברה

בלמים:
רון קורפלי (מכבי יבנה)
שחקן הרכש היחיד שיבנה הביאה במהלך העונה אך אחד הטובים שבהם. באנקר בהרכב של זוזוט שברגעים הקשים מנע התפרקות. אחד מעמודי התווך בשני משחקי הפלייאוף מול גלבוע. לא החמיץ דקה מאז שחזר מהרחקה. שחקן נשמה אמיתי שמתאבד על המגרש.

אלעד שיק (בית"ר כפ"ס)
לא הפסיד ולו דקת משחק אחת כולל גביע (!!!). צבר רק שלושה צהובים למרות התפקיד שלו במגרש. מעוז ההגנה והנווט המרכזי בחלק האחורי של הקבוצה. אחד מבני טיפוחיו של חיים סירוטקין שהוכיח שמה שטוב לליגה ב' יכול להיות טוב גם לרמות הגבוהות של ליגה א'.


לא הפסיד דקת משחק. אלעד שיק (מס' 3. צילום: שי מוגילבסקי)

על הספסל :
דנדי אוקונגו (הפועל מרמורק)
אם בלם של קבוצה שספגה רק 19 שערים לא נמצא בנבחרת אפשר לסגור את הליגה. למרות שהחמיץ כמעט חודש בגלל כל מיני "שיגעונות" גדלות, הגרזן של מרמורק בחלק האחורי סיפק את הסחורה.

מגן ימני:
רועי הררי (בית"ר כפ"ס)
לא פלא שהיה בין החתמות הראשונות של סירוטקין בתחילת העונה. מגן ימני בזכות. לא מהסס לתמוך בהתקפה החל מהדקה הראשונה של המשחק, שורף שטחים. כמו חברו, שיק ךא מחמיץ דקה, כבש שני שערים.

על הספסל:
אלרן בן ברק (הפועל מרמורק)
בין המגנים הטבעיים האחרונים שנשארו בליגה. עוד אחד מאלה שהיו אחראיים לעובדה שהקבוצה ספגה 19 שערים. לא פלא שעדני נלחם עליו עם יבנה בקיץ שעבר. בעל חוכמת משחק נדירה וכמובן ניסיון שתי תכונות מאד חשובות בליגה הזו.

מגן שמאלי:
דניאל בורחל (בית"ר כפ"ס)
עד היום מבכים בשקמה את שחרורו של אחד המגנים המוכשרים שגדלו שם. עד כדי כך הוא היה חשוב לקבוצה שהיה שווה לה להטיסו במיוחד מספרד ולהחזירו משם כדי שיעמוד לרשותה ברגעי ההכרעה. בגיל 21 הוא מוצא את עצמו בהפועל ת"א. אם הוא לא בנבחרת, אז מי כן ?.

על הספסל:
מאור מרציאנו (מכבי יפו)
עוד אחד מאלה שתפסו להם מקום של קבע תחת כל מאמן שעבר במכבי יפו בשנתיים האחרונות. כזכור, גם עליו נלחמו היפואים עם הפועל אזור עד שזכו בו. לא מהסס לתמוך בהתקפה וניחן בראיית משחק וכושר יוצאי דופן.

קישור אחורי:
שרון ברנשטיין (האורתודוכסים לוד)
שחקן הסיבוב הראשון וללא ספק שהיה נשאר כך לולא הדעיכה של קבוצתו. ידע לשים את כל הבעיות בצד ולתת את כל מה שיש לו על המגרש. הניסיון והיכולת האישית שלו השאירו את לוד בליגה. שחקן שהוא בהחלט ברמה אחת יותר מהליגה הזו.

מאור פרץ (מכבי יבנה)
עוד רכש מצוין שעשו היבנאים בתחילת העונה והם צריכים לומר תודה שהסכים לרדת לליגה א'. אפשר להגיד שחיפה היטב על הניסיון של אדיב שרעבי שנעדר בשל פציעות מצד שני הביא את המשחק החכם שלו למרקם ההתקפה של הקבוצה. חייב להישאר גם בעונה הבאה.

על הספסל:
גיא אהרוני (בית"ר כפ"ס)
אחרי עונה מצוינת בכפר יונה לא פלא שחיים סירוטקין רצה אותו אצלו בקבוצה. קשר ששורף שטחים ולא מהסס לעשות הגנה כשצריך. אם תצליח להשאיר אותו, עשוי להיות הערך המוסף שלה.

קישור קדמי:
נתנאל בן אבו (מכבי קריית גת)
מה עוד אפשר להגיד על השחקן המצוין הזה ? קשה באמת להבין מדוע הוא לא התקדם לרמות הגבוהות יותר. יכול להיות שזו שאלה של אופי. סקורר בחסד עליון. מהיר ומריח שערים טבעי.

אלמוג בוזגלו (עמישב פ"ת)
עשרה השערים שכבש עזרו לעמישב לברוח ממאבקי התחתית ואפילו להתברג בחלק העליון במה שמוגדר כאחת העונה הטובות ביותר של הקבוצה. הקשר שהוא במקרה גם אח של... לא פתח את העונה טוב אך התאושש והעניק במו רגליו לקבוצתו 3 ניצחונות חשובים. ניחן במהירות, מאד טכני ושווה ליגה גבוהה יותר.

על הספסל:
אסי אסולין (האורתודוכסים לוד).
עם צמד שערים מול מרמורק אפשר לפסוק בוודאות שהוא זה שהשאיר את לוד בליגה. כבש עוד שער חשוב נגד קטמון ובסה"כ 9. שחקן מצוין ונכס לכל קבוצה. עובדה שהוא היה בין היותר מחוזרים בקיץ שעבר אך העדיף להישאר בבית.

אסף לוי (מכבי יפו)
אחד מחבורת הילדים שאסף סביבו גבי בורשטיין בתחילת העונה ושאוננה המשיך עמה. מהיר מאד ובעל חוכמת משחק המוכיחה כי מקומו מהיכן שהגיע (הפועל ראשל"צ). במו רגליו וראשו הביא ליפו 4 נקודות.

חלוצים:
אלעד כהן (בית"ר כפ"ס)
15 השערים שכבש בליגה מדברים בעד עצמם. היה שווה לכפ"ס לבדו 13 נקודות. חלוץ טבעי, מריח שערים. למרות גילו המתקדם יחסית (31) פרח העונה והוכיח כי יש לו עוד הרבה מה לתת. מזל שבשל שיקולי דת חייב להישאר בליגה א'. חייב להישאר בכפ"ס עוד עונה.

אורי קרגולה (מכבי יבנה)
למרות שלא כבש בצמד משחקי הפלייאוף, החלוץ והלב הבלתי מעורער של מכבי יבנה היה שם בכל פעם שקבוצתו הייתה צריכה אותו. 12 השערים שכבש היו שווים לקבוצה הרבה נקודות מה שרק מעצים את גודל תרומתו. סקורר בחסד עליון, וכאב ראש גדול לכל מאמן יריב.

על הספסל:
רפי סגל (מכבי יבנה)
אם קרגולה לא היה בהרכב הראשון אין ספק שהוא היה שם. 10 שערים שכבש כולל את זה החשוב ביותר – בגלבוע רק ממחישים את החשיבות שלו לקבוצה. מטריד הגנות סדרתי שקשה מאד לשמור עליו (תשאלו את גיא צרפתי). נחוש מאד ויודע להיות במקום הנכון בזמן הנכון.

חן מלכה (מכבי יפו)
11 השערים שכבש היו נותנים לו בימים כתיקונם מקום בהרכב הראשון. יכול להיות שבעתיד, הרי הוא צעיר ועתידו לפניו. שחקן מאד אינטליגנטי ומצד שני גם נחוש מאד. לולא מקרה כפר שלם היה ללא ספק חתום על העלייה של מכבי יפו.

השחקן ה-12:
אם לא היה סובל מפציעה שמונעת ממנו לשחק 90 דקות אין ספק שלאפי אלון מבית"ר כפ"ס היה מקום בהרכב הראשון של העונה. הוא שותף למעשה בכמעט כל משחקיה של קבוצתו כולל בגביע אך ברובם עלה כמחליף מה שהפך אותו לשפן של סירוטקין. בכל פעם שהיה עולה, הוא היה מביא את השינוי. אם זה במהלך שהחל, פנדל שגרם, בישול ואפילו שער. שחקן חכם מאד שרואה שני מהלכים קדימה.

גם ליניב אופיר ממכבי יבנה שמור מקום של כבוד בקטגוריה ולו רק בשל השער והבישול במשחק העלייה בגלבוע. שחקן בעל נשמה ענקית שנותן את כל מה שיש לו על המגרש. כמו אלון גם הוא סבל מפציעה שמנעה ממנו לשחק 90 דקות.

שחקן העונה: יניב בן ישי (מכבי יבנה)
יש רגעים שההבדל בין כישלון לתהילה הוא מאית של שנייה, ניצוץ קטן במוח שאומר לך לכיוון אחד ולא לשני. לבן ישי היה אותו ובדיוק ברגע הנכון. משחק עלייה, דקה 37, יבנה בפיגור 1:0. פנדל לגלבוע. מלך השערים של ליגה א' מולו. הסיכויים נגדו. השאר כבר היסטוריה.
שוער העונה שעברה היה שם ברגעי האמת של קבוצתו. גם כשהכל נראה גמור. עצירת הפנדל היא רק הוכחה קטנה לכך. זו הייתה העונה שלו והפעם היה גם פרס בצידה, זניח אמנם...


שבריר שנייה בין כישלון לתהילה. בן ישי מתחבק עם שרעבי

מאמן העונה: יוסי זוזוט (מכבי יבנה)
בואו נהיה אמיתיים. אם יבנה לא הייתה עולה ליגה כנראה שסירוטקין היה לוקח את התואר. הוא עשה עונה מדהימה עם קבוצה נטולת כוכבים. אבל מה לעשות שההבדל בין תהילה לאפרוריות שווה לפעמים עלייה אחת קטנה...
האמת שלזוזוט מגיע את כל הקרדיט לאורך כל העונה הוא האמין בשחקניו, ביכולת שלהם ולמרות המשבר הגדול הוא לא סטה ימינה או שמאלה מהדרך שלו. ניהול המשחק שלו בגלבוע היה בית ספר למאמנים ומדובר באחד שמאמן בוגרים רק עונה שנייה.


למרות המשברים נותר נאמן לדרכו. זוזוט (צילום: שי מוגילבסקי)

תגלית העונה:
עשרת השערים שכבש משה (צ'יקו) דננבאום בליגה, בעונתו הראשונה כשחקן בוגרים הוכיחה כי ההימור של מכבי יפו פגע בינגו. הוא הגיע ליפו בחזקת נעלם. הכירו אותו רק אלה שעקבו אחרי הליגה לנוער. כבר בתחילת העונה הבינו שם כי מדובר בחלוץ אמיתי. לדעתנו חייב להתבשל עוד עונה בליגה א' ואח"כ לפרוש כנפיים.

ביבנה חיפשו הרבה זמן חלוץ לצידו של קרגולה. מה שיפה שם שהם בודקים קודם כל בבית. חמשת השערים שכבש אסף גובזה היו שווים ליבנה 10 נקודות. מספר בלתי נתפס בליגה הזו. אלה הקנו לו גם מקום בהרכב הפותח תוך כדי עונה והוכיחו כי יש לו עתיד מבטיח גם בעונה הבאה, בלאומית.

גם כוכבו של אשקר סלים דרך העונה. אין ספק שהוא חתום על ההישארות של בני אילת עם שמונה שערים ועל הירידה של השקמה לרשתה כבש צמד. נכנס היטב לנעליו הגדולות של אבי מלכה והוכיח כי באילת יש דור עתיד מקומי.

אכזבות העונה:
אין אחד שלא יסכים איתנו שהשערים של אורן פחימה חסרו מאד לעירוני נתיבות העונה. החלוץ שיש לו את כל הנתונים הדרושים כדי להצליח לא מצא את עצמו העונה יחד עם כל הקבוצה והירידה הייתה כתובה על הקיר.

ברגליו של טל איילה מהשקמה טמון כישרון אדיר, אם הראש היה יותר מסודר אין ספק שהוא היה מגיע הרבה יותר רחוק. העצבים שלו עלו לו בשני אדומים מיותרים בסיבוב הראשון ובהמשך העונה התקשה לחזור לתת את המקסימום מעצמו גם בגלל מצבה של הקבוצה. כמו פחימה, היה שווה הרבה יותר משלושת השערים שכבש.

עוד תשמעו עליהם:
איזו שטות עשו בעירוני נתיבות כשוויתרו על חגי יצחק. החלוץ של ערד עשה עונה מדהימה לכל הדעות. תשעת השערים שכבש היו חלק בלתי נפרד ממסע ההישארות המופלא של הפועל ערד.

לולא הדשדוש של קבוצתו והפציעה שלו לקראת סיום העונה שוער קריית מלאכי, צחי גיגי היה ככל הנראה נכנס לנבחרת. לא בכדי הוא מחזיק הרצף אי הספיגה הארוך ביותר העונה (491 דקות).
בגיל 23 יש לו עוד לאן להגיע.

בנשימה אחת אפשר להזכיר גם את שוער נתיבות, אורי מכלוף אחד הטובים בקבוצה וזה שכמעט השאיר אותה במו ידיו בליגה.


כמעט השאיר את נתיבות במו ידיו. אורי מכלוף (צילום: שי מוגילבסקי)

מגן הוא אחד התפקידים היותר מבוקשים בכדורגל הישראלי ובמיוחד בליגה א'. בן אוזן ממרמורק הוכיח היטב כי הוא שם. את האמון שקיבל מצחי טיאר אי שם בנובמבר הוא החזיר בריבית דריבית.
למעשה מאז שקיבל את חולצת ההרכב הוא לא נפרד ממנה.

ואיך אפשר לגמור את סיכום העונה בלי הציטוטים שעשו אותה ?

"המטרה ? להישאר ביבנה כל החיים" – יוסי זוזוט בונה על פנסיה מוקדמת.

"אם נישאר, אעזוב" – אם תרדו, תישאר ? אהוד כחילה בהפוך על הפוך.

"אם יבנה עולה, אני בא לעודד אותם" – אלמוג ספיר הבטיח וקיים.

"הייתי עסוק עם כל האינטרנטים, לא ראיתי מי שיחק" – הקדמה הגיעה גם לחנן עדני.

אחרי החמישי רציתי לקום וללכת" – לאוהד יוסף נגמר המחשבון ב-7:1 של קריית גת נגד מלאכי.

"הייתי בסערת רגשות" – ליאור זדה מספר על מגז האוויר בקטמון אחרי ההתפטרות שלו.

"רמת השרון מפחדים מאתנו" – סירוטקין לפני שמינית גמר הגביע. ומה עם כפר שלם, ערד וקטמון ?

"למשחק הבא אני מגיע עם מיקרופון צמוד אלי" – אוהד בוזגלו בגרסת האח הגדול.

"דמיין: קטמון, הפועל ירושלים ובית"ר באותה הליגה" – כפיר מלול, אולי בליגת החלומות.

"מי הכיר את טסלפפה לפני שנה וחצי ?" – סוסו מונייר מלוד נוחת על כדור הארץ.

"או שמשחקים בערד או שלא משחקים בכלל" – עובד כהן שובר את הכלים.

והציטוט של העונה ?

"ללחוץ יד לפרס ? ארים אותו על הכתפיים" – אלמוג ספיר, אם זאת הייתה לימור לבנת ?

שיהיה לכולנו קיץ חם ומגניב.


שבר את הכלים ונשאר בליגה. עובד כהן עם חבר (צילום: שי מוגילבסקי)