לאחר עונה מפרכת, מלאה בתלאות, בעליות ומורדות, מכבי צבי יבנה עולה לליגה הלאומית לאחר כמעט עשרים שנה. ארז נעמן מסכם יומן מסע שהחל בתשע בבוקר ביבנה, והסתיים באותה נקודה: בחגיגות העלייה באיצטדיון העירוני.

  9:00 - כשיצאתי בבוקר מהבית הייתה אווירה של חג באוויר, קמתי ליום שבו אחת מהקבוצות שאחריהן עקבתי במהלך כל השנה תעלה לליגה השנייה בישראל ותעשה היסטוריה. יצאתי לדרך עם מנהל האצטדיון של יבנה דוד כהן, כשהוא מלא ביטחון, אך משתדל לשמור על צניעות "אנחנו יותר טובים, אלוהים יהיה איתנו" יבנה היא קבוצה מאמינה, שם יודעים מי קובע, האחד והיחיד, או איך שהיה כתוב על החולצה של שניר גואטה: "שאין עוד מלבדו".

עלינו על כביש שש וירדנו לעבר כביש 65, הנסיעה הייתה מייגעת, כשהטלפון של דוד לא מפסיק לצלצל, אנשים רוצים להגיע, אבל אין כרטיסים "עשרות טלפונים מאתמול" הוא אומר.

11:00 – מגיעים לאצטדיון בתענכים, יגאל מחברת האבטחה "אעידן" מקבל את פנינו בברכה, נכנסים, מסתכלים על היציעים, בעוד ארבע שעות תהיה כאן חגיגה של כדורגל, אך רק קבוצה אחת תחגוג בסוף עלייה. מי זאת תהיה?
כל מחלקת הילדים של אסי בדיוק התאמנה, שאלתי את הילדים מי תעלה והם ענו בלי היסוס: "אסי גלבוע אלא מה" חינוך טוב מקבלים שם, שאיפה למצויינות. סבא של אחד הילדים ביקש כרטיס, אך הוא קיבל תשובה שלילית, כמו רבים וטובים לפניו. "הילד יתאכזב, לי לא איכפת" הוא אומר, כשצעיף של אסי מבצבץ מהתיק שהוא מחזיק.
המשכנו בדרכנו לעבר המלון שבו שהו שחקני מכבי יבנה ביישוב סמוך.

                  חגיגות באצטדיון (צילום: ארז נעמן)

11:40 – הגעה למלון השחקנים. חיים אזולאי יו"ר הקבוצה דרוך בחדר. הוא יותר בלחץ מכולם, רוצה שהכל ייגמר כבר, ועדיף שלטובת מכבי יבנה. בחוץ יש כעשרה אוהדים שהגיעו כדי לתמוך בשחקנים ברגעים האחרונים לפני המשחק הגורלי ביותר של יבנה בעשרים השנים האחרונות "אנחנו האולטראס" הם אומרים.

אדיר קרן וגיא אבן יוצאים מהחדרים וצועדים לכיוון האוטובוס, ליוויתי אותם. הם נראו דרוכים מתמיד, מודעים למשימה המוטלת עליהם. קפטן הקבוצה מוטיקו בן מויאל ניגש אליי וזעם על הכתבה שפורסמה אתמול באתר "מה זה הזלזול הזה? בגלל זה הם יקבלו בראש. זה בדיוק מה שהיינו צריכים".

השחקנים הזמינו אותי להישאר איתם, אך אני המשכתי לעפולה עם האוהדים, לחוש את האווירה. הם צריכים את השקט שלהם, את הריכוז.

                חיכו הרבה זמן. אוהדי יבנה (צילום: ארז נעמן)

12:50 – הגעה לעפולה. נסעתי עם האוהדים שהיו במלון לאכול, אנשים בעפולה עצרו אותם ברחוב כשהם מבקשים רק דבר אחד: "תבעטו את ה**** האלה, שלא יעלו ליגה. היום כל עפולה אוהדים את יבנה" השנאה בין המועדונים האלה לא מוסברת, במקום שיחברו ליחידה אחת שתביא הרבה כבוד לעמק, כל אחד מתבצר בעמדתו.
סיימנו לאכול ויצאנו חזרה לעבר האצטדיון.

                      חוגגים מחוץ לאוטובוס. היסטוריה. (צילום: ארז נעמן)

13:30 – בחזרה באצטדיון.
נכנסנו למגרש, הסתובבתי קצת בין השחקנים של שתי הקבוצות, ראיתי את ברוך סער מתרגש, את שחקני יבנה הולכים להתפלל בצוותא עם שניר גואטה, שבעוד תשעים דקות יהיה יריבם על המגרש. האמונה חזקה מכל, מאחדת.
החלטתי שהפעם לא אהיה על המגרש, רציתי להיות קרוב לרגש, והרגש בכדורגל, יסלחו לי האנשים על המגרש, שייך לקהל.
בתוך הקהל של יבנה מצאתי אוהד עפולאי מתוסכל, שהגיע לעודד את החבר'ה מהדרום "רק לא אסי" הוא יורה. שאלתי אותו מה הוא עושה כאן והוא ענה: "באתי לראות גול של יבנה וללכת הבייתה לאשתי. רק שאסי לא יעלו. אבל תדע, הם ירדימו את יבנה 80 דקות ואז יתחילו לשחק, ככה הם עשו כל השנה" פרשן גדול הוא לא יהיה.

                    עוד חגיגות (צילום: ארז נעמן)

15:00 – שריקת הפתיחה למשחק העונה של שתי הקבוצות, מכאן רק אחת תצא מנצחת והשנייה, תישאר אלופת המחוז בלבד, בלי שום פרס.
הקהל של יבנה עודד את הקבוצה גם בפיגור, והיה עסוק בלספר לאבי מלכה באיזה מקצוע אמא שלו עוסקת מבחינתם, וגם השוער אוחיון לא יצא בזול. המחצית הסתיימה ביתרון לגלבוע כשאבי מלכה מחמיץ פנדל קריטי. ללא ספק הגיבור הטרגי של המשחק. יבנה עלתה למחצית השנייה חדורת אמונה, השוותה את התוצאה מרגליו של רפי סגל, ואז הגיע רגע שגרם להרבה לבבות לנדום לרגע או שניים: קרגולה מורחק בדקה ה-77. יבנה בעשרה שחקנים. דווקא בעשרה שחקנים יצא רפי סגל למתפרצת, הכדור הורחק מגיא צרפתי לעבר יניב אופיר, בעודי רואה את הכדור מתגלגל לעבר קשרה של יבנה, צעק לידי אחד האוהדים צעקה שאזכור כל חיי: "תעלה אותי ליגה!!" ויניב מגלגל אל הרשת. יבנה בלאומית! או שלא?
אסי גלבוע חוזרת מהר למשחק, תומר ברוקס מדביק כדור משלושים מטרים לפינה השמאלית של בן ישי והקהל בדממה "איזה התקף לב", "אני לא עומד בזה" , "בוא נצא החוצה" אלו הציטוטים הנבחרים מתוך יושבי היציעים.

                      כל העיר צועדת למגרש הכדורגל (צילום: ארז נעמן)

16:54 – שריקת הסיום, מכבי יבנה בלאומית!!
איזה טירוף, הקהל בטירוף, השחקנים באקסטזה, כולם על הגדרות, החולצות באוויר, זוזוט בוכה, השחקנים בוכים, חיים אזולאי יכל להעלות את מפלס הכנרת עם הדמעות שהוא הוריד, מכבי יבנה בליגה הלאומית, מי היה מאמין?

                       חגיגות.. (צילום: ארז נעמן)

17:23 – יוצאים בחזרה ליבנה.
החלטתי לנסוע באוטובוס של השחקנים בחזרה ליבנה. "אתם לא מבינים מה הולך בעיר" עדכן אחד השחקנים "אלפים יצאו לרחובות". נפלאות הטכנולוגיה הביאו לטלפונים הסלולריים של הקבוצה את התמונות מהעיר, שלא ידעה שמחה כזו כבר הרבה שנים.

השיר שבכותרת כיכב באוטובוס כשהשחקנים שרים בקולי קולות כל הדרך אל הדרום. כשעברנו ליד אום אל פאחם ראינו ענן עשן ענקי, החבר'ה שרפו כמה מאות צמיגים, גם הם חוגגים עם יבנה. באותו זמן קיבלתי תמונה לטלפון של צמיגים שרופים ומכבי אש ביבנה, ל"ג בעומר דחוי.

"זו העלייה הכי גדולה בקריירה שלי" אמר לי גיבור המשחק, יניב בן ישי. רון קופרלי לא נשאר אדיש "כבר עליתי ליגה, אבל כשזה משחק אחד, זה הרבה יותר מתוק" אדיב שרעבי התרגש "איזה כיף לסיים ככה את הקריירה, אם אתה רוצה לסכם את ההצלחה של יבנה בשתי מילים: יוסי זוזוט"

"המאמן מספר אחד" שרו השחקנים, קרגולה זכה גם למטח שירים "אורי לא בריא, אורי לא בריא" וגם "ג'ניה, קפלן, בחור אחושרמו**". הופעה של אייל גולן הוקרנה באוטובוס, כשהשחקנים משפריצים מים אחד על השני, בעוד התמונות מיבנה ממשיכות לזרום לטלפונים "אלוהים ישמור מה שהולך בעיר, איזה אושר" אמר אחד השחקנים.

שחקני הקבוצה שרו לחיים אזולאי "חיים תשלם, חיים תשלם" שיזכור את מענקי העלייה שללא ספק מגיעים להם.

                     שופט העבר יצחק בן יצחק וחיים אזולאי. "חיים תשלם" (צילום: ארז נעמן)

18:53 – הגעה לאצטדיון העירוני ביבנה, האות להתחלת החגיגות.
כבר כשהגענו לאזור האצטדיון השחקנים ראו את כל הרכבים שחונים בצידי הכביש "יש לי צמרמורת בכל הגוף" אמר איתן בר. האטובוס לא הספיק להגיע לאצטדיון והקהל רץ בטירוף לעברו כשהוא מושך את השחקנים החוצה, כולם עולים על הכתפיים ונכנסים למגרש להתחיל בחגיגות.

                       שרעבי וקרן באוטובוס. אלופים! (צילום: ארז נעמן)

19:20 - חוזרים הביתה.
מה לעשות, יום שבת, שעבור אנשי יבנה יותר חשובה מהכל "אנחנו מאמינים בני מאמינים, ואין לנו על מי להישען". אחרי עשרים שנה השיר המפורסם יכול להישמע בקול תרועה רמה: שו שו שולמית, יבנה בלאומית!

בסופו של יום מפרך, אני יכול להגיד תודה, תודה לכל הקבוצות שסיקרתי השנה על עונה נהדרת, ספורטיבית, מלאה באמוציות, במהפכים, מלאה בכדורגל. שוב נזכרתי למה אני כל כך אוהב את המשחק הזה, למה כולנו אוהבים.

ומילה אחת על אסי גלבוע, ליבי עם ברוך סער ידידי הטוב, מאמן בחסד, הרים קבוצה נהדרת שדרסה את הליגה המקבילה, קבוצה שמקומה בליגה הלאומית. מי ייתן והצדק ייעשה, ובשנה הבאה ניסע שוב לתענכים. "אני מתפלל בשבילם שיעלו אותם על השולחן הירוק" אמר אדיב שרעבי, בעוד רגע של אצילות.

זהו, זה נגמר. "בשנה הבאה נוסעים למושבה" כן אדון גיא אבן, אתה בלאומית. מזל טוב!