אם להיות כנה, התלבטתי מאד אם בכלל ללכת למשחק אזור – נתיבות. אחרי שראיתי אותה נגד שערים הייתי מאד סקפטי לגבי היכולת שלה לנצח את נתיבות. חוצמזה בכדי להגיע בזמן הייתי חייב לצאת מהעבודה ב-17:00. ככה זה שנוסעים ברכבת והרכב נשאר אצל האישה.

בשעה 16:00 החלטתי שאני הקמע של אזור לאור "ההצלחות" האחרונות. בחמישי ישבתי ביציע של שעריים והיא ניצחה למחרת הייתי בספסל של אליצור יהוד והיא גם ניצחה אפילו כשחייק עמד בשער מחצית. לא יכולתי לעשות את זה לחברי הטוב, שי מאור.
"שמור לי מקום לידך", סימסתי לידידי משכבר הימים, ג'ימי גל.

הגעתי כרבע שעה לפני הפתיחה ואת פני קיבל רכב של בית חב"ד. זה בטוח של נתיבות, חשבתי לעצמי. אתם יודעים, עיר הבאבות.


דווקא בשירות אזור. הניידת של חב"ד.

ליד שער הכניסה ליציע של אזור ראיתי את החב"דניקים עוזרים לאוהדי אזור להניח תפילין. כמה מהם אפילו עמדו בתור (!!). ימות המשיח ? חזון אחרית הימים ? אין מצב, חשבתי, מקסימום חזון העצמות היבשות של אוהדי אזור שיסעו עוד עונה לכפר קאסם, טירה, נתניה ועוד..


היה תור קטן. אנשי חב"ד בפעולה.

ליד הכניסה פגשתי את עמיתי העיתונאי, מנחם כהן. אוהד אזור מושבע. 24 שנים לעלייה. לידו עמד מנשה זיידנברג, מאמן הקבוצה בעונה שעברה. האמת, שממוצע הגילאים בסביבה הקרובה שלי היא 45 פלוס. ככה זה באזור, האכזבות לא הביאו יותר מידי אוהדים חדשים.


ממוצע הגילאים 45 פלוס. מנחם כהן ומנשה זיידנברג.

בסמוך אליהם עמד פיני קרמו, הבן של דוד. ממש לפני המשחק העליתי את הכתבה על "קללת החתול השחור". כזכור, קרמו האב היה אחד מאלה הטוענים כי הוא זה שקבר חתול שחור. "זה היה לפני שמונה שנים", אמר הבן, "יש להם עוד 12..".

בתוך היציע ממוצע הגילאים של האוהדים ירד בגלל כ-30 נערים, "הגרעין הקשה" של אוהדי אזור. אם הם גרעין קשה, אני גלוח ראש.
האווירה ביציע בפתיחת המשחק הייתה סוג של טיול משפחות. בדקה ה-13 פלט אחד מאלה שישבו לידינו צעקה על השופט שבדיוק שלף צהוב לאורן רותם. כשכולם הסתכלו עליו בסוג של פליאה, אמר: "מה, באתם לקונצרט ?".


אווירה כמו בטיול משפחות. התוף המיותם.

האווירה המשיכה להיות רגועה משהו וכך גם המשחק, אפילו האופטימיים הכי גדולים הסתירו עמוק עמוק את התחושות שלהם. בדקה ה-29 נפל דבר, שי כחלון כבש וקבע 0:1. הוא מתחמק מחבריו ורץ לחבק ראשון את שי מאור. אין ספק שהמאמן עשה משהו העונה הרבה מעבר לקטע המקצועי.
זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאזור מובילה במשחק מבחן מאז שאלה החלו לפני כתשע שנים.
הגרעין הקשה, התעורר והחל להפעיל את התופים שהיו מיותמים עד אז.
העפתי מבט על ידידי, אהוד כחילה. הוא נראה כאילו כל האוויר נלקח ממנו. כך גם שחקניו על המגרש. בכדורגל אין בלוף. מי שמקרטע כל העונה לא יכול להיות פתאום גדול במשחק כל כך מכריע.


כאילו שלקחו לו את האוויר. כחילה.

בינתיים התחלתי להבין את גודל השיגעון שהיה באזור ערב המשחק. אנשים החליפו מזוזות, הלכו לבית כנסת בשבת וביקשו ברכות מרבנים. אז הבנתי שבית חב"ד המקומי גויס למשימה.
ממש לפני פתיחת המחצית קיבלו האוהדים חיזוק רציני. החב"דניקים עלו ליציע כנראה לאחר שסיימו את תפילת הערבית.


הנשק הסודי של אזור. אנשי חב"ד.

השמים לעזרת אזור. ימות משיח.

דקתיים לאחר מכן ביצע דורון רוזנקוביץ' את ההצלה של המשחק מול ערן זגר. "זו עצירה של שמעון ירדני מחב"ד", אמר ג'ימי גל. כשאלוהים איתך ונתיבות נגדך, הכל בסדר.
כמה דקות מאוחר יותר הקהל של אזור מתעורר. שער של ביטון נפסל וכולם מקללים את הקוון שדווקא היה בסדר. אין לי מושג אם היה או לא היה.
בדקה ה-60 מתחילים כולם להריח היסטוריה. אחד מאלה שישבו מעלי גירש את חברו, כדי שלא יביא את המנחוס. זה קם מבלי להגיד מילה. אם היו אומרים לו להוריד מכנסיים ולרקוד עם חוטיני ביציע כדי שאזור תעלה הוא בטח היה עושה זאת..


מריחים היסטוריה. שמעון סינוואני.

הכרוז מזכיר שאסור לרדת למגרש בסיום המשחק וכולם מקללים אותו. לא נורא, חיכו 24 שנים לחגיגות, יחכו עוד יום – יומיים.

עוד דקה ועוד דקה חולפת ומשק כנפי ההיסטוריה כבר נשמע מרחוק. אפילו אני מתחיל להתרגש.
כחילה זורק עוד חלוצים למגרש אך התחושה היא שגם ישחקו עוד 100 דקות נתיבות לא תצליח לכבוש.
דקה 65 כחלון מחמיץ הזדמנות לגמור את המשחק אך למרות זאת התחושה היא שהכל בסדר ואזור בשליטה. דקה 77 כחלון יורד ומקבל מחיאות כפיים סוערות. שלוש דקות אחריו גם ביטון שהפעם היה רגוע וחד הרבה יותר מאשר מול שעריים.
נתיבות מגבירה את הלחץ אבל זה ממש לא זה. דקה 88 כולם עומדים על הרגליים. אפשר כבר לגעת בהיסטוריה. 4 דקות תוספת זמן. נתיבות כלום מכלום ושום דבר. אם אני הייתי עומד בשער, הייתי עוצר אותם. דקה 94 כדור בקורה החיצונית. כולם תופסים את הראש. 30 שניות לאחר מכן פפיר מסיים את המשחק. שחקני אזור רצים ליציע וחגיגות מתחילות.
דקות ארוכות כולם עומדים ומוחאים כפיים. אני מתרגש, רואים את זה לפי הרעד במצלמה.
שי מאור מונף באוויר, מגיע לו. זו הייתה קבוצה בצלמו ובדמותו. היום אפשר בהחלט להציב אותו ברשימה הראשונה של המאמנים הצעירים החדשים. מי שעלה עם אזור ליגה כאילו עלה 4 ליגות רצופות.


כאילו עלה 4 ליגות. מאור מאושר בסיום

לאחר הראיון עם מאור אנחנו יורדים לחדרי ההלבשה. מאור נלקח מיד פנימה כדי לחגוג עם השחקנים, כחילה יושב בחוץ, לבד. חברו הטוב, משה מדמון והיו"ר, איציק ג'רבי מסתודדים בצד. להצלחה אבות רבים אך הכישלון יתום. וזה הכישלון שלו.
אני מנחם אותו. אין הרבה מה להגיד. אט אט יוצאים שחקני נתיבות לעבר האוטובוס. הפנים שלהם אומרות הכל.
הירידה של הקבוצה משלימה עונה שחורה של הדרום: הפועל ב"ש נאבקה נגד הירידה, מכבי ב"ש ירדה, ערד נאבקה בתחתית, נתיבות ירדה. אפילו מ.ס. ב"ש ודימונה ניצלו בקושי.

באזור כבר מתכננים את החגיגות הראשוניות בבית של מאיר סלם. ככה זה שאין לך ממש אוהדים. סלם עצמו כבר מצהיר שבאזור תהיה במה עליה יופיע אייל גולן.

שלום, כפר קאסם, טירה וג'לג'וליה. מלאכי, קריית גת, וסרמיל וטדי, אנחנו באים!!