אדריאן פרננדז חלוצה של הפועל רמת גן עוזב את ישראל ובראיון פרידה מהלב מבקש סליחה,"עשיתי טעות קשה", ומקווה שיזכרו אותו בטוב ולא ברע.על היחסים בינו לבין המאמן: "לקח לי הרבה זמן להבין אותו", על החברות האמיצה עם קרלוס צ'קאנה ועוד.

אדריאן פרננדז היה הרכש הזר הראשון של הפועל רמת גן, כבר מלכתחילה היה ברור שזהו אדם יוצא דופן, בשביל האוהדים הוא הפך מהר מאוד לקרלוס צ'קאנה השני, חיבור כזה בין שחקן זר לקהל לא קרה במועדון כבר שנים, דווקא לאחר עונה מקצועית טובה הוא נאלץ להפרד בגלל שתי דקות של טירוף ולאוהדים לא נותר אלא להתחיל כבר מעתה להתגעגע.

אדריאן, השבוע קיבלת את ההודעה הרשמית על שחרורך מהקבוצה, איך התחושה והאם לא היה ראוי לחכות עם הדבר עד תום העונה?
"אני מעדיף לא להתייחס לתזמון ההודעה, אני פשוט רוצה להיות עם השחקנים עד שריקת הסיום של העונה, אני חושב שעשיתי עבור המועדון הרבה דברים טובים ושמגיע לי להיות איתם לפחות מבחינה מוראלית".

נחזור רגע אחורה למשחק מול לוד, תשחזר לי מנקודת המבט שלך מה התחולל שם, רגע לאחר השריקה לסיום.
"ראיתי בבירור את השחקן של לוד(שינה) רץ להתגרות בקהל, עוז ניסה לעצור בעדו ואז הצטרפו שחקנים נוספים, הבנתי מייד שתהיה פה תגרה חמורה ורצתי להפריד ולהגן על החברים שלי, תמיר דחף שחקן וראיתי ישר שהתגובה של היריב תהיה חמורה כלפייו והגנתי עליו, אז התעמתי עם אברטון וביקשתי ממנו שיילכו לכיוון הקהל שלהם לחגוג את התיקו.
לאחר מכן הסתובבתי וישר ראיתי את המאמן שלהם רץ לתקוף את אסולין, קסאני היה ביניהם ולכן הוא(אזברגה) הסתפק בתקיפה על יוגב בן סימון, זה נראה לי לא הגיוני ואף הזוי שמאמן תוקף שחקנים וזו הסיבה היחידה שהתערבתי וניסיתי להגן על החברים שלי, זה מה שלימדו אותי מילדות בכדורגל, אם מתקיפים חברים שלך, תנסה להגן עליהם וכך עשיתי, אם השחקנים לקבוצה לא היו חשובים לי,הייתי בוחר כטניס כמקצוע ולא בכדורגל".
נכון, אני מודה שהפיוז שלי קצר ושאנוכי אמוציונאלי, השתגעתי וזה היה ממש לא לעניין אבל צריך לזכור שלמרות שזה הצטלם רע, בפועל לא פגעתי באף אחד, ניסיתי לנטרל את המאמן שהשתגע אבל פיספסתי את האגרוף, אני ממש לא גאה במה שקרה, עשיתי טעות קשה ולא עוברת דקה שאני לא מצטער על התקרית,הלוואי והייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה".

בכל הקריירה נתקלת בדבר כמו שהיה?
"שמע, בארגנטינה הדברים הללו קורים בכל מחזור כמעט, אבל לעולם לא ראיתי מאמן שמשתתף בתגרות כאלה, זו הסיבה היחידה שהתערבתי פיזית במעשה, זה משהו מעולם אחר, אי אפשר היה להרגיע אותו, הבן אדם היה באטרף מוחלט".

מבחינה אישית, אתה מרוצה מהעונה שעשית?
"אני חושב שכן, אבא שלי תמיד אמר לי מילדות, קודם כל תעשה את החברים לקבוצה טובים יותר, אחר כך תדאג למאזן אישי כזה או אחר, לדעתי הצלחתי לעשות זאת כאן, היו לי 24 חברים בקבוצה, כאלו שאני קורא להם המשפחה השנייה שלי והצלחתי להתחבר עם כולם.
תמיד ניסיתי לתת הכל, מהאימון הראשון עד המשחק האחרון ואני מקווה שכולם ביציע ראו זאת,התאהבתי פה גם במדינה, גם בשחקנים ובעיקר באוהדים, הרגשתי כאילו אני משחק ברמת גן כבר כמה שנים ובאמת שהרגשתי בבית, הייתי הולך להוציא את הילדים מהגן ואוהדים היו באים ומחבקים אותי, זה גרם לי להתרגש ובאמת שנהניתי פה".


הרגיש בבית. פרננדז והיורש (צילום: לירן דורף)

תופקדת במשך העונה בעיקר באגפים, הרגשת טוב עם העניין?
"תראה, אני אומר לך את האמת. רוב הקריירה שיחקתי כחלוץ השני ב 4-4-2, כזה שבא כל הזמן מהצד לאמצע, אני אוהב לעשות את החיתוכים האלה למרכז הרחבה, כאן המאמן תפר לי עמדה שלדעתו התאימה לי ולקבוצה, אני מקצוען וקיבלתי זאת בהבנה ובאהבה, סך הכל המאמן זה הבוס ואנחנו סוג של חיילים, רוב המאמנים לאורך השנים אמרו לי שאני טוב בכל עמדת התקפה ושאין הבדל משמעותי ואם הם חושבים כך אז לא אתווכח על העניין, יכול להיות שבאמצע הייתי אולי יותר אפקטיבי אבל באמת שלא הייתה לי שום בעיה לשחק כקיצוני ימני או שמאלי, המאמן הוא זה שקובע".

לאלו שחקנים נקשרת בהפועל רמת גן גם מחוץ למגרש?
"טוב כמובן שקרלוס הוא הראשון שקיבל אותי בזרועות פתוחות והתחברתי גם למשפחה הנפלאה שלו,זה מובן מאליו כי שנינו מאותה המדינה, אגב אני הייתי בהלם כשראיתי שקרלוס משחק פה, אתם צריכים להבין שבארגנטינה הוא היה אליל, הוא נחשב לאורטגה השני,גם הופתעתי לראות שהוא לא משחק בעמדת החלוץ בה שיחק כל כך הרבה שנים אבל אולי זה בגלל הגיל, יכול להיות.
באמת שגם שאר השחקנים הם חברים טובים ואני לא רוצה לנקוב בכמה שמות רק אבל עוז יפרח הוא באמת חבר כמו אח,אני מת עליו, הוא כמוני סוג של אריה, נלחם ולא מוותר עד השנייה האחרונה, הוא יקריב את הגוף שלו עבור המועדון והוא בן אדם מיוחד, גם בוקסה חבר טוב, גם חמו, במבי,לידור הוא כמו אח קטן,עומרי אלון ותמיר שהוא נשמה ובלסטרה, בקיצור הרשימה ארוכה, באמת שהתחברתי עם כולם".

אם היית צריך לבחור שחקן אחד שתיקח לכל קבוצה שתשחק, מי זה יהיה?
"עוז יפרח ללא ספק, כמה לב ונשמה בבחור אחד,גם שחקן יוצא מן הכלל, אחד הבלמים הטובים ששיחקו איתי,הוא תמיד חיזק אותי והיה בינינו קשר מיוחד.
לדעתי ללידור כהן יש פוטנציאל ענק להפוך לשחקן גדול, גם מחוץ לישראל, קצת פיספסו איתו העונה אבל הוא עוד צעיר ויש לו זמן להתבשל,ראיתי לידי כבר המון שחקנים טובים אבל הוא אם יתמיד יכול לעשות קריירה יפה באירופה".


רוב הקריירה כחלוץ שני. פרננדז בפעולה (צילום: לירן דורף)

באופן כללי תרצה להישאר בישראל, גם בקבוצה אחרת?
"בדיוק לפני שדיברנו הילד שלי כריסטאנו שאל אותי אם אנחנו נשארים פה, הוא התאהב בישראל וגם אישתי, הייתי מאוד רוצה להמשיך כדי לא להישאר עם טעם מר בפה מסיום העונה, אני חושב שמי שייקח אותי לא יצטער, אני תמיד אתן הכל על המגרש".

מה בעצם קרה בינך לבין המאמן, זה התפרץ פתאום או ששתקת ושתקת עד שנמאס?
"תראה, עכשיו בדיעבד אני יכול להגיד שאולי איתי הייתה הבעיה, לקח לי המון זמן להבין אותו ובכלל את המנטליות הישראלית, אצלנו בארגנטינה וגם בקבוצות ששיחקתי באירופה היחס לשחקן היה שונה, אני אתן דוגמא הכי פשוטה, בארגנטינה אם מישהו היה רוצה מים הוא היה מבקש בנעימות, פה אומרים לך "תן מים", בדרישה ולא בבקשה, אני הורגלתי אחרת לאורך השנים וזה פשוט נראה לי מוזר, כך גם היה עם פרדי, היו דרישות ולא בקשות, כלומר לפחות מנקודת המבט שלי דאז, לא הבנתי את זה וכנראה האשמה היא בי.
אני באמת חושב שבכללי הוא התייחס אלי בכפפות של משי וניסה לדרבן אותי, הבעיה שאני לקחתי את זה אחרת והרגשתי שלא מבינים אותי, פשוט לקח לי זמן להבין את המנטליות הישראלית, הייתה בינינו פגישה טובה שתוכנה יישאר בארבע עיניים, הוא גם הבין את הצד שלי וחבל שדווקא עכשיו יש לי ממנו גב אבל אני מחוץ לקבוצה".

הגענו לסיפור המפורסם של הרמת הכוסית בחג, מה קרה שם?
"זה נורא פשוט, היה אימון, המאמן הודיע לי שאני מושעה ושהוא שולח אותי הביתה, התארגנתי והלכתי לפארק לשחק עם הילדים, התקשרו לאישתי ואמרו לה שאגיע להרמת הכוסית ושהשחקנים מחכים לי, רצתי מהר מהפארק לוינטר, הגעתי ואז המאמן ראה אותי ואמר לי שאני מושעה וללכת הביתה, הוא אמר זאת ברוח טובה וקיבלתי את העניין, רציתי מאוד להיות עם השחקנים אבל הבנתי את ההחלטה למרות שהיה לי קשה לא להיות עם החברים".

מי בעצם המוטיבטור של הקבוצה?
"מבחינתי וגם עבור שחקנים אחרים אבנר עיני הוא המנטור, הוא מדרבן אותנו בצורה בלתי רגילה והוא גם מאמן כושר ברמה גבוהה מאוד,הוא למעשה סוג של קשר אחורי אפור, כזה שלא תמיד מרגישים בו אבל אחראי על הרבה דברים, שחקנים מתים עליו, הוא באמת נכס עבור הקבוצה,גם מהבעלים ניר ארקין השחקנים קיבלו חיזוקים ומגיעה גם לו מילה טובה על העידוד והתמיכה".

מה קרה לקבוצה במאני טיים?
"תשמע העונה עוד לא גמורה והנס שקרה לנו בשישי רק מעיד על כך לכן אמנע מלענות על השאלה הזו, מה שבטוח זה שאם יש כאלו שמפקפקים, אין בעיה פיזית או מנטלית, זה משהו אחר אבל זה לא הזמן לזה, כל הכבוד למי שעשה את העבודה בשבועיים האחרונים, עם קצת אמונה הכל יהיה בסדר".

בינך לבין האוהדים נרקם קשר מיוחד, מה תרצה לומר להם לסיום?
"רק תודה גדולה, הם גרמו לי ולמשפחתי להרגיש בבית, לראות את הילד שלי מתופף עם האוהדים זה משהו כל כך מרגש שרק מעיד על החיבור בינינו,הייתי רוצה לחבק את כל הקהל אם זה רק היה אפשרי,אני מאחל רק טוב גם למועדון ולשחקנים ובעיקר מקווה שתזכרו אותי בטוב ולא ברע.
אל תשכחו, מאמן יבוא ויילך, הנהלה תבוא ותלך, שחקנים יבואו ויילכו אבל מי שישאר תמיד אחרי כולם אלו הם האוהדים, אוהב המון ומקווה שעשיתי עבורכם את הכל והרגשתם זאת, אתם משפחה אחת גדולה וזה מה שמייחד אותכם, שיחקתי מול קהלים גדולים יותר אבל לא איכותיים כמוכם, אוהב את כולכם".