הרחק מאור הזרקורים והרחק מכל האלימות והבלגן יתקיים היום (שלישי) גמר גביע המדינה לנשים. מול האלופה הטרייה, אס"א ת"א תתייצב מכבי כישרונות חדרה שסיימה שלישית אך במרחק רב מאד ממנה. האם תהיה הפתעה או שתל אביביות תשלמנה דאבל ?

כמה סמלי זה שאת הניצחון האחרון על אס"א תל אביב רשמה מכבי כישרונות חדרה בדיוק לפני שנתיים, ב-29/4. היה זה כשעוד היו 12 קבוצות בליגה ששוחקה בשני סיבובים.חדרה ניצחה אז 0:1 משער של דניאל סופר בדקה ה-77 והשתיים עם אותו מספר נקודות. מכיוון שהפרש שערים בליגה לנשים לא קבע הן נפגשו למשחק מכריע אותו לא התקשתה אס"א לנצח 0:6.
מאז אותה עונה שיחקו הקבוצות 8 פעמים בליגה. אס"א ניצחה ב-6 ושני משחקים הסתיימו בתיקו. הפרש השערים נוטה בבירור לזכותה של אס"א: 20:1 (!!). 

יעקב גלאם, מנהל הקבוצה: "קבוצת הנשים עברה השנה משבר גדול. פציעתה של מיכל בין שחקנית הנבחרת שלא שיחקה העונה, פציעה קשה נוספת של דניאל סופר המשחקת בליגת המכללות ומחזקת אותנו מדי שנה. השחקניות הוותיקות אדוה טוויל ומיה ברקי פותו על ידי מכבי חולון ועזבו ובמהלך העונה סבלנו מפציעות נוספות והרחקות. למרות כל זאת נשארנו קבוצה חזקה כשבועיים לפני סיום העונה יש בסגל 19 שחקניות. אני חושב שהדבר מעיד על העוצמה שלנו. יש גם 10 שחקניות המושאלות לקבוצות אחרות ובעתיד יחזקו את המועדון שלנו".

פעילות כדורגל לבנות בעיר חדרה החלה בשנת 99 במסגרת חוג בשכונת יוספטל שם היה גלאם מדריך. מאז הוא נדבק בחיידק. ממועדון זה התפתחו מספר מועדוני נוער ברחבי העיר. משם הוקמה נבחרת חדרה שהתחרתה בליגת המתנ"סים לנערות ובגביע ג'טיקס לילדות.
קבוצת הנשים בהתאחדות לכדורגל הוקמה בשנת 2004 לאחר שהיו מספיק בנות שגדלו במועדונים השכונתיים. הקבוצה נקראת כישרונות מכיוון שגלאם ביקש לבטא את העובדה שיש בחדרה שחקניות מוכשרות וטובות.באותה הקבוצה שיחקו טל סופר, רעות דוד ושני דוד שהיום משתייכות לקבוצת הנשים של חדרה ומורן פרידמן שהיום משחקת באסא תל אביב.

גלאם ניהל את המועדון לאורך כל הדרך כשאיש המקצוע לצדו היה יוסי סופר.


צמד חמד. משה גלאם (מימין) וגרשון גורפינקל (צילום: דניאל עיני)

גלאם: "ההסתכלות שלנו היא תמיד לטווח הרחוק. המועדון שלנו הופך משנה לשנה לשם דבר בכדורגל הנשי בישראל ובאירופה. אנו משקיעים משאבים רבים על מנת ליצור קרקע פוריה לשחקניות מקבוצת הילדות והנערות. כמעט מדי שנה יוצאות הנערות או הילדות לחו"ל וזוכות לניסיון בין לאומי ובכך להתקדם מבחינה מקצועית. אני חושב שזו הסיבה לכך שמגיעות אלינו שחקניות מרמת הגולן בצפון ועד לאזור ת"א שבדרום".

מהיכן תקציב ?
"התקציב שלנו לא גדול מפני שתמיכת העירייה היא קטנה יחסית לקבוצות אחרות המשחקות בליגה. אך מכיוון שאין אצלנו הרבה בעלי תפקידים בשכר מלבד הצוות המקצועי, רוב התקציב הולך לשכר השחקניות. שחקניות בכל הליגה יודעות שאנו עובדים בצורה מסודרת כאשר השחקניות והספקים מקבלים את שכרם כבר בראשון לחודש".

חזון ?
"כאשר הקמנו את המועדון והצהרתי שאנו רוצים להיאבק על תארים, ראשי קבוצות לגלגו עלינו ואמרו שאין לנו סיכוי. עכשיו רואים את התוצאות. מה שחסר למועדון שלנו זה עוד עזרה קלה מספונסרים שידחפו את הקבוצה צעד נוסף קדימה".

חסר פרגון ?
"יש הרבה מועדונים שעושים עבודה טובה בנשים, בנערות ובילדות והם צריכים לקבל יותר תמיכה ופרגון על העבודה שנעשית שם".


פציעות והיעדרויות. מיכל בין (צילום: דניאל עיני)

רגע לפני המשחק ביקשתי לברר אצל שחקניות הקבוצה, סוף חדד, שובל טוילי, ספיר סרוסי, ספיר כדורי ושני דוד את התחושות שלהן ומה זה עבורן לשחק כדורגל.
דוד תחגוג ביוני 21. משחקת בחדרה מגיל 14 כמו אחותה, רעות המבוגרת ממנה בשנתיים. חדד בת 18.5 משחקת זו השנה הרביעית בחדרה ובכלל. טויל חגגה לפני מספר ימים 18 ומשחקת ארבע שנים בחדרה. כמוה ספיר סרוסי בת 18.5 וספיר כדורי שתחגוג עוד שבועיים ומשחקת מ2004 בחדרה.

כולן היו תמימות דעים כשאמרו שללא ההורים זה לא היה קורה: "ההורים מפרגנים וזה בא מהלב. חדרה קבוצה משפחתית ואוהבת וזה מה שמייחד אותה משאר הקבוצות".

איך ההורים הגיבו לראשונה כשאמרתן להם שזה מה שאתן רוצות לעשות ?
דוד: "אמא שלי מאוד תומכת ובאה למשחקים. פשוט כשאני מקבלת מכה במשחק היא דיי נלחצת".
חדד: "לאמא שלי זה לא הפריע כי היא התרגלה לזה שאני אוהבת כדורגל ואני טומבוי כזאת. היא לא התעניינה יותר מידי בהתחלה. אבל הסיעה אותי לאימונים והגיעה למשחקים- לעודד ולכוון. אבא אף פעם לא ראה אותי משחקת עד שהגעתי לחדרה. כשראה, הופתע מהיכולת שלי ומזה שיש ליגה מסודרת לכדורגל נשים ולנערות. הוא מתעניין ומעיר הערות שהוא חושב שצריך. הם לא הופתעו או הרימו גבה כי אני כל הזמן הייתי משחקת כדורגל ואבא מאוד אוהב כדורגל".
טויל: "ההורים שלי פרגנו בצורה מדהימה הם אוהבים ושמחים שאני עושה משהו שעושה לי טוב".

לא אכפת להם מהסטיגמה ?
דוד: "ממש לא. הם קודם כל דואגים שלי יהיה טוב ושאני יעשה מה שאני אוהבת. סטיגמות לא מעניינות אותם"
סרוסי: "אמא שלי תמיד הייתה בעד תמיד הייתי משחקת בשכונה עם הבנים והחלום שלה היה משהו מקצועי שאכנס אליו. כשזה הגיע היא לא הפסיקה לעודד. אבא לעומת זאת מתנגד ורוצה שאשב בבית ואתפנק. מפחד מפציעות" 
כדורי: "ההורים לא קיבלו את זה בהתחלה. רק לאחרונה אמא התחילה להתעניין".

מה דעתכן על הפערים בליגה בהתייחס לממוצע הגילאים.
חדד: "זה כיף להיות חלק מקבוצה צעירה כי כך אין פער גילאים גדול בין השחקניות. הגיל לא בהכרח מה שקובע את היכולת של הקבוצה. זאת סוג של גאווה כי למרות שאנחנו מהקבוצות הכי צעירות בליגה אנחנו מצליחות ותופסות מקום קבע בצמרת ומהוות חלק בלתי נפרד מהקבוצות המובילות".
 טוילי: "אני לא חושבת שיש קבוצה בארץ שהצעירות והבוגרות ככה מגובשות. אני חושבת שקבוצה כמו חדרה גם נחשבת לאחת הגדולות ולכן אני בטוחה שלא יעזבו ונמשיך לרוץ פחות או יותר עם אותו סגל".


לגיל אין משמעות. כישרונות חדרה מודל 2012 (צילום: דניאל עיני)

מה חסר לחדרה לרוץ לאליפות ?
דוד: "אני חושבת שניסיון. כמו שהבנת אנחנו קבוצה צעירה ובנוסף לזה כל שנה יש בנות אחרות והסגל משתנה. זה גורם קצת לחוסר יציבות ביכולת שלנו לעומת אסא וחולון שיש להן בנות שרצות יחד כבר מספר שנים טובות".
חדד: "שאלה קשה. אני חושבת שחסר לנו קצת נסיון ויציבות במשחקים. יש משחקים שאנו משחקות מצוין וכמו שאנחנו יודעות ויש משחקים שיש ירידה משמעותית ביכולת".
כדורי: "יציבות במשחק, ניסיון. המשחקים מתפרקים בגלל עצבים ואנו נגררות למקומות שלא אמורות להגיע. צעקות בין הבנות, חוסר ריכוז במשחק וכמובן הגעה למצבים שבד"כ היו מכניסות ולא מכניסות בגלל המצב רוח. אין הנהגה מחוץ למשחק ובתוך הקבוצה".
טוילי: "השנה חדרה נבנתה על צעירות. טבעי שבקבוצה צעירה לגיטימי יהיו עליות וירידות. אני מאמינה שתוך שנתיים נהיה מועמדות רציניות לאליפות".

- אז נראה לך שזה שאתן צעירות זה מה שמעכב אתכן ?
"ממש לא. הצעירות מביאות הרבה התלהבות והרבה כישרון למשחק. אני חושבת שהקבוצה השנה היא קבוצה חדשה וכדי להגיע להישגים צריך לרוץ יחד. מאמינה שנלך ונתקדם".


שם שנולד בטורניר נערות. הסמל של כשרונות חדרה (צילום: דניאל עיני)

חסרה הנהגה ולכן השחקניות נוטות לאבד מהר את הראש ?
דוד: "אני חושבת שזה מתקשר לחוסר יציבות שאמרתי קודם. זה לא קשור למנהיגה. דווקא השנה לדעתי יש משהו טוב בזה שאין מישהי אחת ספציפית שתנהיג. כולנו יחד מנהיגות. ידענו שהשנה הולכת להיות שנה קשה. אנו רוצות לבנות משהו יציב לכן זו אחת הסיבות שהצעירות מקבלות את הבמה..

סרט הקפטן ?
דוד: רעות עוד לא בת 23 אבל כבר נחשבת לוותיקה בקבוצה. היא מגשרת בין הבנות להנהלה במידה ולבנות יש משהו לומר ולא רוצות לומר זאת ישירות להנהלה. גם היא בעצמה אומרת שהסרט הקפטן על המגרש הוא ליופי. כולנו יחד קפטניות. ולראיה: רעות הייתה מורחקת משלושה משחקים. במשחק הראשון טל סופר הייתה קפטנית, במשחק השני אני ובשלישי ספיר כדורי. הסרט על היד לא נותן לאף אחת פריבילגיה או יחס שונה".

גיבוש ?
דוד: "כמובן שיש ויכוחים באימונים על אם היה גול או אם היה פאול, אבל זה מראה על הרעב של הבנות שרוצות תמיד לנצח ולהצליח, ברגע שנגמר אימון כולנו חברות שוב ושוכחות מהר מאוד מה קרה דקה קודם. מחוץ למגרש לכל אחת יש את החברות הקרובות שאיתן היא מדברת יותר. אני וספיר כדורי התחלנו קורס יחד, רעות וטל סופר עובדות יחד, טל הדר ודניאל שלושתן מאותה עיר ולומדות יחד. אלה דברים שעוזרים בגיבוש.בנוסף, יש ערבי גיבוש שכולנו יחד יושבות, מדברות וצוחקות. פער הגילאים פתאום לא קיים כי כל אחת מוצאת משהו משותף עם יתר הבנות".
טוילי: "הבנות נותנות כבוד אחת לשנייה. אתה מגיע לאימון ויש אווירה טובה המשלבת רצינות וצחוק. בחדרה יש משהו מיוחד שלא בכל קבוצה בארץ יש. משהו שאי אפשר להסביר".


עוד לא בת 23. הקפטנית, רעות דוד (צילום" דניאל עיני)

להיות בנבחרת ?
חדד: "זו הרגשה מדהימה וגאווה עצומה! תמיד היה החלום והוא התגשם. ההרגשה של לעמוד ולשיר את ההמנון במדינה זרה ולייצג את המדינה שלנו זאת הרגשה מיוחדת שמעולם לא חוויתי. הלב מתמלא בגאווה, הבטן מתהפכת ויש פרפרים והגוף מלא באדרנלין. זה משהו מיוחד. פתאום הדגל של המדינה מקבל משמעות אחרת ותשומת לב שונה. גם עצם זה שנבחרת מתוך המון בנות זה מעלה את המוטיבציה ועושה חשק להשקיע ולתת את הכל. בנבחרת הייתי עם בנות מהקבוצה שהספקתי כבר להתחבר אליהן ולהתרגל למשחק שלהן. יש תחרות גדולה כי כל אחת רוצה להיות חלק מזה. את חייבת להוכיח את עצמך כל אימון אם אתה רוצה באמת להישאר ולהתקדם".
טוילי: "אין דבר יותר כיף מזה. זו הרגשה מדהימה לייצג את המדינה שלך. פשוט כבוד גדול!!
סרוסי: "כיף להיות חלק מהנבחרת . נותן ביטחון להמשך הדרך".
כדורי: ,כבוד, ההרגשה הכי טובה שיש. בארץ זה המקום הכי גבוה שיש לשאוף אליו".

שילוב של כדורגל עם לימודים ?
טוילי: "הכדורגל לא פוגע בלימודים. אני לומדת בנסיעות לאימונים ובימים החופשים".
סרוסי: " מאוד מתחשבים כשיש בגרויות. משחררים אותנו מאימונים. צריך לדעת לשלב. אי אפשר להזניח את בית הספר. אגב, גם שם מתחשבים ומעודדים".
חדד: "זה קשה לשלב בין שניהם ודורש המון מאמץ. בי ספציפית זה ממש לא פוגע כי מאז שנכנסתי לכדורגל אני יותר משקיעה בלימודים והציונים שלי באמת עלו. לפעמים לומדים בנסיעות למשחקים אבל בד״כ שיש מבחנים אני לומדת כל הלילה ולאחר מכן מנסה להשלים את שעות השינה".

מה חסר לכדורגל נשים בארץ לדעתכן ?
חדד: "אין מודעות בארץ לכדורגל נשים. אני פוגשת אנשים וכשאני אומרת להם שאני משחקת כדורגל מקצועני הם בהלם ולא יודעים בכלל שקיימת ליגה לנשים בארץ או שנשים יודעות בכלל לשחק כדורגל. אין התעניינות מצד התקשורת ולכן גם אין חשיפה. המשחקים שלנו במשך כל העונה לא משודרים בטלוויזיה פרט לגמר הגביע. בעיתונות מציינים רק תוצאות ולא יותר מזה. נדירים הכתבים והעיתונים שרוצים לעשות כתבה על הכדורגל בארץ. אין רצון להעלות את המודעות מצד התקשורת. הקהל שמגיע למשחקים הוא מצומצם מאוד וכולל בעיקר חברים או בני משפחה של השחקניות. בארץ שלנו קיימת עדיין התפיסה השוביניסטית שבנות לא צריכות לשחק כדורגל אלא להיות במטבח".
טוילי: "קצת יותר פרסום והערכה לספורט הזה שנקרא כדורגל נשים לא היה מזיק".

מה הפתרון?
חדד: העלאת המודעות מאוד חשובה – באינטרנט בעיתונות מה שמביא להתעניינות. זה מתבטא ביותר כתבות על הליגה ועל הקבוצות בעיתון, באתרי ספורט בטלוויזיה ואף בשידור משחקי הליגה. אפשר להתחיל לפחות עם המשחקים המותחים, שם הבדלי הכוחות לא כל כך משמעותיים. צריך גם שהחברה הישראלית תשתנה ותתקדם מבחינת התפיסה שלה לגבי הענף".


הרבה עבודה קשה וקצת מזל. טל איסייב ונורה אבו שנב בחצי הגמר (צילום: דניאל עיני)

על גמר הגביע התנדבה דווקא רעות דוד לומר: ""זו הפעם הראשונה שלנו במעמד הזה. זה היה כרוך בהרבה עבודה קשה וכן גם מזל - משהו בשנים הקודמות של היה לנו. מגיע לנו להיות במקום הזה לדעתי, אנחנו קבוצה צעירה ששואפת להתקדם. אני מתרגשת וזה לגיטימי, אני יודעת שיש לי הרבה אחריות גם מבחינת זה שאני קפטנית וגם כי אני נחשבת לותיקה בין הצעירות שמסביב, אבל הגיל לא קובע ואני יודע שהן מספיק בוגרות כדי להנות מהרגע הזה ולהצליח בו!"