טוב היה אילו אנשי הנהלת בני אילת היו אוסרים כניסת אוהדים למשחק הביתי נגד כפר יונה. כך היה נחסך מהם הביזיון ונשאר רק בין 30 ומשהו שחקני שתי הקבוצות, אנשי ההנהלה שלהן וכמובן השופטים. התוצאה הסופית, 0:0 "קבוע מראש" שהבטיח לשתי הקבוצות את ההישארות.

החכם אלון מזרחי אמר פעם: "עדיף לחיות מכוער מאשר למות יפה".
אמרה שהתלבשה בול על המשחק באילת שם התארחה כפר יונה. עוד לפניו ידעו שתי הקבוצות כי תיקו מבטיח לשתיהן את ההישארות בליגה אך אף אחד ממאה ומשהו הצופים שהגיעו למשחק לא ציפה לראות תצוגה מבישה של "כדורגל" כשאפילו צוות השיפוט בראשותו של שמעון אלקבץ תיאר כ"לא ראינו דבר כזה בחיים".

כדורגל היה רק תיאור הספורט ששתי הקבוצות יצגו. המשחק התנהל באווירה של "צחוקים" בין השחקנים כאילו שאין צופים ואין שופטים על המגרש. האווירה הייתה של אימון שחרור וגם זה בהגזמה. פראית.
שחקני הקבוצות רק העבירו את הכדור אחורנית גם בהתקפות שלהם. היה רק חסר שיתמסרו אלה עם אלה. קרנות לא היו, שני השוערים לא נגעו ולו פעם אחת בידיהם בכדור, העבירה הראשונה נרשמה רק בדקה ה-75 שלא לדבר על כרטיסים צהובים שכלל לא נשלפו.
כמה אוהדים שהבינו לאן נושבות הרוחות נטשו במחצית או קצת אחריה ואלה שנשארו פשוט היו המומים ונבוכים לנוכח מה שראו. רבים מהם הרגישו שהייתה זו יריקה בפרצופם ובפרצופו של הכדורגל.
גם השופט, שמעון אלקבץ ושני קווניו, ואליד אלהואשלה וקובי בוחבוט היו נבוכים מאד ממה שנעשה על המגרש. אחד מהם הגדיר זאת: "לא ראיתי דבר כזה בחיים שלי".


לא ראה דבר כזה מימיו. אלקבץ (צילום: אנס אבודעבס)

לנוכח הדברים הללו מוטב שאנשי כפר יונה היו מודיעים מראש להתאחדות שאין טעם שזו תבזבז כסף ותשלח שופט. היו קובעים את תוצאת המשחק מראש וכך היה נחסך מכולם הביזיון.
כמובן שזה בצחוק. זה לא משהו שהמציאו אתמול. מדובר בתופעה חובקת עולם שנראתה, אולי בצורה פחות בוטה גם בטורנירים גדולים. רק מה ? שם יש טלוויזיה.

כנראה שחוקר ויצמן – יער לא נכח במשחק. אחרת לא בטוח ששתי הקבוצות היו נוהגות כפי שנהגו. אבל בישראל כמו בישראל, ידעו כולם (אפילו בהתאחדות) שזו תהיה התוצאה הסופית, לא סימנו את המשחק כרגיש והעדיפו לחסוך את ההוצאות.

ובא לציון סליחה, לאילת וכפר יונה גואל...