17 שערים בתוצאה לא שגרתית, שתי רביעיות, שוער בן 67, משחק שהתחיל באיחור והרבה-הרבה אווירת סוף עונה של ליגה ג' במיטבה. הפועל רמת ישראל ואליצור יהוד הוכיחו לנו שוב למה אנחנו כל כך אוהבים את הליגות הנמוכות.

לפני שלושה שבועות ראיתי על המגרש בצעירי יפו 4:4 מדהים בין רמת ישראל וגבעת שמואל. בשבוע שעבר, בן דיין מקרית שלום הרשים אותי עם שמינייה פרטית לרשת של מעוף והפעם החלטתי שוב לקפוץ למגרש הסינטטי היפהפה כדי לחזות ברמת ישראל ואליצור יהוד מעבירות עוד מחזור בדרך לחוף הים.
איך שנכנסתי קיבלו אותי החבר'ה של הרמה, נחמדים אחד-אחד. יניב יוסף, שדפק גלח רציני (כמעט ולא זיהיתי אותו), אייל דואק, גיא מזרחי, מני לוי, השוער אלון רוזנקוביץ' ועוד רבים וטובים (סליחה חבר'ה, אבל אני לא אתחיל להזכיר כאן את כולכם).
בדרך לספסלים פגשתי את המאמן-שחקן, שי כהן. "מה באת? לראות משחק שלא קובע כלום?" הוא שאל בחיוך. אמרתי לו שאני רוצה לראות עוד 4:4 אחד. "בסדר", הוא צחק, "אם נוביל 0:4 ניתן לך 4:4".
תזכרו את המשפט הזה. איך אמר פעם יהודה ברקן: "אנחנו עוד נחזור אליו".
את אליצור יהוד אני לא מכיר וזו הפעם הראשונה שאני רואה אותם. את המאמן, אריה יהב, אני פוגש ליד חדר השופטים מנסה לבקש מהם שיחכו עוד עשר דקות לפני שיתחילו את המשחק. "מה קרה?" שאלתי אותו. הסתבר לי שיש עוד כמה שחקנים שנמצאים בדרך ואמורים לעלות בהרכב. למי שלא יודע, התקנון מאפשר לקבוצה להתחיל את המשחק עם עד שבעה שחקנים על המגרש ולצרף תוך כדי את יתר השחקנים, בתנאי כמובן, שהם רשומים בטופס כשחקני הרכב. יהב לא רצה לעלות עם פחות מ-11 שחקנים והשופט, דרור סוגאוקר, הסכים להמתין מעט.
בינתיים חיפשתי את איציק חייק. לא הכרתי את האיש אישית, אבל ידעתי עליו שהוא השוער של הקבוצה ושהוא שותף במספר משחקים העונה. בשבוע שעבר החמאתי למאיר מועלם, שוערה בן ה-46 של ספורט מעוף, אבל חייק הוא לא בן 46. בעצם, הוא גם לא בן 26, אלא 67 (ושבוע. היה לו יום הולדת ב-13 לחודש)
אבל חייק לא היה בסביבה. יהב אמר לי שהוא לא אמור לשחק, אבל השוער הראשון, נאור ברק, היה בין אלה שעוד לא הגיעו. פתאום חייק הופיע, ניגש לכיוון הספסל והחל להתלבש. מלבד נאור ברק, שאר החבר'ה הגיעו והיה אפשר להתחיל לשחק וחייק, ששיחק עד כה רק 14 דקות העונה כמחליף, הוקפץ היישר להרכב הפותח.
באותו רגע עברה בי תחושה כי סיפור קרית שלום-מעוף יחזור על עצמו. עם כל הסימפטיה לחייק, לא היה לו סיכוי מול החבר'ה באדום.
15 דקות חלפו כמעט בלי ששמנו לב ואז הרשת זזה. ישראל חי שלח כדור קשתי מעל אלון רוזנקוביץ' המסכן וזה 0:1 ליהוד. כן, אתם קוראים נכון.


הראשון של יהוד. רוזנקוביץ' נכנע לכדור של ישראל חי.

ברמה כמעט ונכנסו ללחץ, אבל דואק דאג להרגיע אותם כעבור דקה עם שוויון מהיר. עוד דקה חלפה וציון סיני השלים מהפך, מתחיל להזכיר לי את ה-4:4...
בינתיים, נאור ברק הגיע וחייק פינה לו את המקום בין הקורות. "תרשום שיצאתי כי עשיתי תנועה לא נכונה עם היד וסובבתי אותה, אבל למרות שספגתי שני שערים גם הייתה לי הצלה אחת", הוא אמר לי במחצית. 17 דקות רשם חייק במשחק הזה, יותר זמן מכל מה שהוא שיחק כל העונה ביחד.


שיחק 17 דקות שלמות. חייק מוחלף.

בדקה ה-26 הגיע תורו של יניב יוסף לכבוש. ליאור מיכלוב העביר לו רוחב ויוסף נעץ את הכדור בין החיבורים של ברק.
כשכבר נראה היה שהרמה הולכת לדרוס, הגיע רועי נגר האורח שבמבצע יפה עקף את רוזנקוביץ' וגלגל פנימה. ארבע דקות אח"כ הוא נפצע ונטש את המגרש, אך הוריד את קבוצתו להפסקה כשהיא בפיגור של שער אחד בלבד.
במחצית הייתי עד לטרש-טוק בין לידור סינוואני מהרמה לבין בלם יהוד, כפיר כהן. סינוואני, שלא פתח במשחק ועדיין מנסה להתאושש מפציעה, סיפר לי שהוא עובד בדואר ושכהן הוא הבוס שלו. "אם אני נכנס וכובש, תרשום שהעובד הפשוט גבר על הבוס", הוא אמר לי. גם אליו עוד נחזור.
חמש דקות מפתיחת המחצית השנייה קבע ליאור מיכלוב 2:4 מבטיח, אבל אביהו לוי האורח ענה לו בצמד מהיר תוך שתי דקות והשווה ל-4:4.
זוכרים את מה ששי כהן שאמר לי לפני המשחק? בדיוק באותו רגע הוא שלח לי מבט ואמר: "הנה, רצית 4:4 – קיבלת".


הוא לא האמין שבאמת יהיה 4:4. שי כהן.

אבל עם האוכל בא התיאבון. נותרו עוד 36 דקות לשחק ואפשר לכבוש עוד הרבה שערים. אפילו הקוון, שי בוימן שהיה שופט ראשי ב-0:11 של קרית שלום, אמר לי בחטף שעוד יהיו גולים.
לא חלפו שלוש דקות והרמה קיבלה פנדל לאחר שכפיר כהן ספק הכשיל את דואק ברחבה. מיכלוב כבש את השני שלו במשחק מן הנקודה הלבנה והעלה את האדומים ל-4:5.
זוכרים את לידור סינוואני? אז בדקה ה-62 הגיע הרגע שלו. סינוואני קיבל רוחב מצוין משימי קיקוזאשוילי, עוד מחליף וכבש את ה-4:6.


נכנס כמחליף וכבש צמד. לידור סינוואני.

חמש דקות אח"כ מיכלוב כבש את השלישי שלו במשחק והרמה עלתה ל-4:7, הפרש השיא שלה עד כה במשחק. מזכיר משפט מסיקור כדוריד או כדורסל...
אבל האורחים לא הרימו ידיים. אביהו לוי הוסיף עוד צמד, כאשר השני מביניהם ניתז מהמשקוף וספק עבר את הקו, אך פתאום ההפרש הוא שוב רק שער אחד, 6:7.


רביעייה שלא הספיקה. אביהו לוי.

דווקא אז האורחים איבדו את המומנטום, שעבר לצד השני. רן עוז קבע מקרוב את ה-6:8 ומכאן הרמה כבר לא הביטה לאחור. שי כהן, שהכניס את עצמו עוד קודם לכן למגרש הראה כמה ניצוצות ופיטם את חבריו בכדורי עומק מצויינים, ציון סיני השלים צמד פרטי, מיכלוב השווה את אביהו לוי עם רביעייה משלו ולידור סינוואני הוסיף עוד אחד, בדרך ל-6:11 משוגע.
דקה לפני סיום המועד החוקי נשמעה השריקה של סוגאוקר. גם הוא הבין שאין טעם למשוך את זה. חבל, אולי היינו מקבלים עוד שערים ומעגלים ל-20, אבל די, מספיק, 17 שערים במשחק זה יפה מאוד ואפילו די והותר. לקחתי את עצמי ומיהרתי לראות את צפרירים חולון-מ.ס. ב"ש. ראיתי רק כשישית המנה, אבל זה כבר בכתבה נפרדת.

לגלריית התמונות