אילן אלפסי הוא דמות מוערכת מאוד ביפו. בלשון המעטה. האיש החזק בקבוצה (בצוותא עם אלי קליש ויניב כהן) מאמין בפרויקט הזה שנקרא קביליו יפו באמונה שלמה "במיטבה הקבוצה יכולה להביא 9000 אוהדים" ומודה שלמרות החזות השקטה, מסתתר אוהד שרוף " בפנים, אני כמו אחרון האוהדים" ראיון עם האיש החזק של יפו.

 כשהתקשרתי בצהריים לאילן, הוא היה בשיחה ממתינה. רצה הגורל ואני בעוונותיי המשכתי בעבודתי, ושכחתי לנסות שוב. בערב קיבלתי טלפון, על הצג היה כתוב אילן אלפסי. "שלום, מי זה?" שאל. הצגתי את עצמי ולפני שאמר שיחזור אליי בעוד מספר דקות, הוא היה חייב לסנן "אה ארז, אתה עושה לי הרבה בעיות", טוען שאני מנחס את יפו. אילן, די עם האמונות התפלות האלה, תהיו טובים, תנצחו. אבל זה בסדר אילן, אני מקבל את זה באהבה. כעבור עשר דקות הוא חזר אליי ואמר: "ראיתי שחיפשת אותי, כל היום הייתי עסוק, ועכשיו אני פנוי"

זה נשמע אמנם כמו סיפור מיותר לחלוטין, אך בחרתי לפתוח בו כדי לתת רקע קצר על האיש החזק של קביליו יפו, שלפני שהוא בעלים/אוהד/ או ספונסר ("אני לא ספונסר") הוא קודם כל בן-אדם שמכבד את הבריות, רק בטון הדיבור שלו, יש משהו שמסביר את האהבה והאהדה לה הוא זוכה. כשאילן מסתובב במגרש, הוא כמו ראיס, כולם מכבדים את דעתו, כולם מסתכלים עליו, כולם רוצים להיות כמוהו. גם בימים הקשים, כשהקהל קילל את בורשטיין ואת הקבוצה, אילן עמד שם, נינוח כהרגלו, בשביל להרגיע את הרוחות "זה באופי שלי, כזה אני. לא תראה אותי בחיים מקלל ומגדף, גם בעבודה וגם בבית. אבל תאמין לי שבפנים אני כמו אחרון האוהדים"
 
אולי בגלל זה מעריכים אותך?
"תראה, מה שאני עושה ביפו זה לנהל את המועדון כולל מחלקת הנוער יחד עם אבי יקר שהוא איש חשוב מאוד במערכת ועוזר לי המון, באמת אדם יקר. זה לא פשוט. אבל זה סוג של כיף, השנה זה לא היה כל כך כיף אבל באמת לא הייתה ברירה אז נשארתי, היה קשה מאוד להרים את יפו השנה וגם עכשיו עדיין קשה, למרות שיש אנשים כמו אלי קליש ויניב כהן שעדיין עוזרים אבל זה עדיין לא ברמה שהיה לנו כמה וכמה אנשים שהמעמסה התחלקה בין כולם. העזרה בניהול והתמיכה והשקט שיש בתוך השחקנים זה תמיד היה אלי קליש ואני. זה דברים שלא כולם יודעים"

                      הקהל של יפו. סיפור אהבה שלא נגמר (צילום: ארז נעמן)

אפשר לומר שחזרתם לליגה.
''אנחנו תמיד מאמינים אבל להגיד שאנחנו בטוח עולים, זה לא נכון. לשחקנים שלי אני נותן ומחדיר את האמונה עד הסוף. אנחנו לא בעמדה של להגיד שאנחנו פייבוריטים. עדיין ביום שישי נהיה משחק יותר מקטמון אפילו אם ננצח אנחנו עדיין לא מגיעים אליהם, ויש את יבנה בדרך. בכלל, ביום שישי אני מעדיף שכפ"ס ינצחו, אם יבנה תוציא שם תיקו או תנצח בטעות, הם יבואו כמו אריות מולנו"

גבי בורשטיין אמר לי בזמנו, שבלי אילן אלפסי אין מכבי יפו השנה.
"לא צריך להגזים, זה סוג של משהו שקרה השנה אני לא יכול להגיד שהייתי לבד כי היו הרבה תומכים אחרים שכולם זזו הצידה השנה בגדול, אלי קליש נשאר איתי. זה אדם שיש לו נשמה טהורה"

יפו עולה ללאומית. התמיכה תחזור?
"אין לי ספק, גם אם לא נעלה ליגה התמיכה תחזור ויותר בגדול. התמיכה הייתה פחות השנה בגלל מבנה הליגה, כולם אמרו לי שחבל להשקיע כי אי אפשר לעלות ליגה, מה שההתאחדות עשתה זה עוול, אם הייתה מתכונת כמו שנה שעברה, שיש פלייאוף ועניין, היו נשארים עוד אנשים שמשקיעים, לדעתי בלי שום קשר למצבינו, בשנה הבאה ליגה א' או לאומית, תהיה תמיכה גדולה. יש אנשים ביפו שיכולים לעזור ויש זיקה, אני תמיד אומר להם שליגה א' ולאומית זו אותה השקעה כספית ואף אחד לא מאמין"

                 הספסל של יפו בדקת הדומיה לזכרו של יצחק אסא. "הביא את הניצחון" (צילום: ארז נעמן)

אילן לא מפחד מהמילה "עלייה" אלא להיפך "זה החלום" הוא אומר. "אני רוצה שהקבוצה תהיה בלאומית ותתיצב לכמה שנים, ביפו כל הזמן גידלו שחקני נוער שעברו לבוגרים ויצאו לקבוצות אחרות. יש הרבה דוגמאות טובות לאורך השנים. אני רוצה שמחלקת הנוער תגיע לליגות הגבוהות, הבוגרת היא חלון הראווה. תהיה לנו מחלקת נוער שתספק שחקנים לבוגרים ומכבי יפו, עם כמות הקהל וכל מה שהיא מייצרת מסביב, צריכה להיות בלאומית במינימום, אנשים גדולים ממני אמרו שיפו במיטבה יכולה להביא 6-7 אלף צופים וכבר הוכחנו את זה במשחק העלייה מליגה ג' שבאו 9400 אנשים"

במשחק הבית הקרוב, ניצחון קליל?
"עד עכשיו חולון רק היה הבית שלנו, ממחר (שישי) זה יהיה המבצר"

איפה תשחקו אם תצטרכו לארח את אסי גלבוע?
"רק בחולון"

התחלנו בסיפור ונסיים בסיפור, קצת יותר מרגש. ביום שישי האחרון, במשחק נגד הפועל מרמורק, הקהל והקבוצות כיבדו בדקת דומיה את זכרו של יצחק אסא היו"ר המיתולוגי של מכבי יפו, שנפטר בלילה שבין חמישי לשישי "איזה אדם הוא היה" אומר אילן שמספר: "אתה זוכר באיזו דקה נכבש השער? דקה 53. בדיוק באותה דקה יצחק ז"ל נטמן באדמה, אנשים שהיו בלוויה סיפרו לי שהם קיבלו אסאמאסים באותם רגעים והצטמררו, יצחק הביא לנו את הניצחון, עד הרגע האחרון הוא רצה בהצלחתה של יפו"