מירב שמיר, היא אחת השוערות הנחשבות של כדורגל הנשים בישראל. היא אמנם נולדה בארץ אך בגיל שנתיים עברה עם הוריה לגור בבוסטון. לפני שנתיים חזרה לארץ והצטרפה לאס"א ת"א. באמצע השבוע היא רשמה הופעה הרואית כשעצרה שלושה פנדלים מול מכבי חולון ברבע גמר הגביע. המטרה: אליפות.

כשמירב שמיר (24) עזבה את הארץ עם הוריה כשהייתה בת שנתיים סומנה הדרך שלה לעבר הכדורגל הנשי. היו לה את כל הנתונים הדרושים כשחשוב מכולם הוא הגובה: 184 סנטימטרים. אלה הביאו אותה למכללת בוסטון היוקרתית.
לפני שנתיים וחצי חזרה ארצה (הוריה נשארו בבוסטון) והצטרפה לאס"א ת"א. ביום שלישי רשמה עוד פרק מפואר בקריירה שלה בארץ הקודש כשעצרה כמעט לבד במו ידיה את שחקניות מכבי חולון במשחק רבע גמר הגביע. השיא היה בדו קרב הפנדלים בו עצרה שלוש בעיטות והעניקה ניצחון 0:3 לקבוצתה בדרך לחצי הגמר.
אגב, במשחק היא שיחקה עם אצבע חבושה. לטענתה דווקא כשהיא פצועה היא מרגישה שהיא משחקת יותר טוב ("אולי בגלל הצורך להיות יותר מפוקסת") ועל דף הפייסבוק שלה אפשר היה למצוא את הסטטוס הבא: " נצחנו בפנדלים ולא היה לי גול אחד... אין יותר כיף מזה!! יאללה אס״א!!"
מדובר בשחקנית ייחודית מכיוון שהיא היחידה המקבלת חסות מחברת AVIATA יצרנית כפפות שוערים הנותנת חסות גם לדני עמוס, שוער הפועל קרית שמונה.
שמיר חושבת קדימה כשהכיוון שלה הוא אירופה. היא מקווה שזה יקרה כבר בקיץ הקרוב. כשהיא לא עסוקה בכדורגל היא עובדת כמצילה באוניברסיטת ת"א ("מהכסף שמקבלים בכדורגל הנשים אי אפשר להתקיים").

איך הגעת דווקא לכדורגל?
בזכות אבא שלי שעודד אותי לשחק. הוא מעריץ של כדורגל (ALL OF SOCCER) אבל בעיקר של קבוצות אירופאיות. ".

איך הכל התחיל?
"בגיל 4 בארה"ב. כל החברים שלי שיחקו. אני תחרותית מטבעי אבל חשבתי שזה כיף ושמחתי לעשות את אבי גאה מה גם שנהניתי מזה בעצמי".

באיזה שלב זה הפך לרציני ?
"בארה"ב כדורגל הנשים מאד מפותח. מתחילים לשחק מוקדם מאד. אפשר לראות מי רציני יותר בגיל 9 שאז כבר שיחקתי בכמה קבוצות. הצטרפתי לstate team בגיל 1213 שזו בעצם הרמה הכי גבוהה לגילאים האלה".


מגיל 4 בכדורגל. שמיר בפעולה מול סקוטלנד (צילום: דניאל עיני)

למה דווקא שוערת ?
"שיחקתי גם כדורסל וסופטבול אבל הבנתי שאני הכי טובה בכדורגל. כבר מגיל 4 שאלתי את אבא אם אני יכולה לצלול ממול הכדור כדי לעצור אותו מהתזוזה. אהבתי להיות היחידה במיקום שלי, הרגשתי מלאת עצמה. בנוסף אהבתי את הסיפוק הזה שאחרי עצירות גדולות. בגיל 9, החלטתי סופית שאני רוצה להיות שוערת. אני חושבת שפה הסטרואטיפ שיש לכדורגל בישראל כספורט גברי צריך להשתנות. אני מאמינה שזה הרבה בגלל שההורים מרגישים שהם לא רוצים שהילדות שלהם יהיו מחוברות לספורט".

אומרים ששוערים הם משוגעים ואת ?
"אם תשאל כל מי שמכיר אותי הוא יסכים איתך. אני גם חושבת שזה נכון. זה התפקיד הכי קשה, טעות אחת שלך והכדור נכנס. זה המון לחץ שצריך להתמודד מולו ואתה חייב להיות משוגע כדי לעמוד בו. הייתי משוגעת לפני הכדורגל והוא עשה אותי עוד יותר".

איך זה לשחק באס"א?
"זה היה כיף להגיע ולשחק בקבוצה שזכתה לפני שנתיים באליפות. עכשיו כאחת מהטובות, זה קשה בגלל שאני רוצה תמיד לנצח וזה גורם להרבה לחץ ומתחים".

חשבת פעם לעבור קבוצה ?
"לא אשקר לך ואגיד שלא חשבתי לעבור לשחק בקבוצה אחרת בישראל - ולא, זה לא שאני לא אוהבת את אס"א. פשוט לפעמים שאני נשארת במקום אחד ליותר מדי זמן אני משתגעת, אפילו יותר ממה שאני כבר...".


"הכדורגל עשה אותי יותר משוגעת" (צילום: דניאל עיני)

מי הקבוצה שאת מרגישה הכי ביריבות איתה ?
כמובן שזו חולון, בגלל הרבה סיבות ולא רק בגלל איך שהן משחקות. יש הרבה היסטוריה בין הקבוצות והן משפיעות עלינו מנטלית"
מירב יודעת לספר כי החברה הכי טובה שלה, דיאנה רדמן. השתיים הכירו לפני כשנתיים במחנה אימונים של הנבחרת, מאז הן לא נפרדות. דיאנה, שהגיע לארץ מניו-יורק לפני כ-5 שנים, היא שותפתה של שמיר לדירה והיא משחקת ב..חולון. למרות זאת עבורן זו לא בעיה: "אנחנו יודעות לעשות את ההפרדה בין מה שבמשחק ומה שבחיים האמיתיים וזה עובד. בסופו של דבר אנחנו נלחמות בשביל אותה מטרה, לפתח את הכדורגל נשים בישראל ולשחק למען הארץ שלנו".

מה את חושבת על כדורגל הנשים בארץ ?
"אין פה מספיק כבוד לספורט הזה. זה כמו אפקט הביצה והתרנגולת. או שנזכה בכבוד כשננצח קבוצות אירופאיות גדולות ואז ספונסרים ירצו לממן אותנו, ונקבל יותר תשומת לב. או שנשיג כסף, ספונסרים ותשומת לב שתוביל אותנו להתפתחות ובסופו של דבר ניצחונות על קבוצות אירופאיות".

נאמר והיית בתפקיד בהתאחדות בעל השפעה, מהם הצעדים שהיית נוקטת בכדי לקדם את כדורגל הנשים ?
"הייתי מחברת את הכדורגל נשים והגברים. שיהיו שווים מבחינת פרסום ומודעות. בעבר היו פה קבוצות, תחת חסותם של הקבוצות הגדולות, כמו מכבי חיפה והפועל ת"א, והם היו משחקות לפני משחקים של הגברים. זה הביא את הענף לתודעה. זה אבסורד, שאנשים לא יודעים שקיימת ליגה לכדורגל נשים. פרסום נכון, כמו ראיונות בטלויזיה וכדומה, יכולים להועיל מאד".



את שוערת ראשונה בנבחרת. כמה זמן את משחקת שם ?
"מאז שהגעתי לארץ ואני נהנית מכל רגע. החיבור בין הבנות, המקצוענות שלדעתי יותר מאשר בקבוצות בליגה. בלי קשר, אני אוהבת לטייל ולשחק נגד הנבחרות הטובות בעולם כמו צרפת שהגיעה לרבע גמר המונדיאל".

איך את מתמודדת עם השפה ?
"זה היה ממש קשה בהתחלה. ידעתי רק מספר מילים (בעברית), וכמה קללות, שאבי לימד אותי. היום, אני מבינה כמעט הכל ויש לי בטחון לדבר. למדתי שלושה חודשים בכיתה ואת כל השאר למדתי מהבנות ומתרגולים עצמיים. כשוערת הייתי צריכה ללמוד לתקשר הכי טוב עם החברות לקבוצה. לא היה קל אבל התמודדתי עם זה".