אלה הן מילות הפתיחה של השיר מפורסם של יהורם גאון. אצל אריק גילרוביץ' זה הרבה יותר מזה. את האברסט הוא כבר (כמעט) כבש רק את ליגת העל שלנו, טרם הספיק. גם כשאימן בלאומית היה מחובר לליגות הנמוכות. ראיון/מונולוג עם האיש הכי מבוזבז בכדורגל הישראלי.

כאחד שהיה בהרבה מקומות אקזוטיים בעולם, אריק גילרוביץ' תמיד מחובר לקרקע ואלינו, אל אנשי הליגות הנמוכות. בסוג של טור/ראיון/ מונולוג בלעדי לדאבל פס שוטח המאמן את תובנותיו בקשר לענף בכלל, לליגות "שלנו" ולחיים בכלל. מסקנה: יש עוד המון מה לשפר, השאלה הגדולה זה עם מי ?

מה עושה מאמן שכרגע לא מאמן בשום קבוצה ?
זה מאד תלוי ומורכב, אם יש לך מקום עבודה מלבד הכדורגל או לא. לצערי מקצוע המאמן זה לא כמו כל מקצוע. היום אתה עובד ושני הפסדים אתה כבר לא עובד בלי קשר לקרדיט שלך, ליכולות שלך ולעוד הרבה פרמטרים אחרים, ושלא נדבר על מוסר התשלומים בספורט הזה.
כמובן אם יש לך מקום עבודה מסודר אתה פחות לחוץ כספית להביא פרנסה הביתה ויכול גם לשבת בסבלנות ולא לקחת כל הצעה במידה והיא מגיעה. הבעיה היא של מאמנים שמתפרנסים מזה. אני עבדתי במוטורולה כ 25 שנה וכדורגל תמיד היה כהשלמת הכנסה בשבילי. היום כבר שנתיים אני מתפרנס רק מכדורגל וכמובן שזה לא קל להיות בחוץ ולשרוף את הכסף שחסכתי בחיים.
קיבלתי החלטה להיות סבלני כי אני מאמין ביכולות שלי. התחלתי מליגה ב' והגעתי עד ליגה לאומית רק בגלל הישגים מקצועיים וללא עזרתו של אף אחד. בקריירה יש לעיתים עצירות בדרך למעלה. אני ממתין ומחכה כי אני יודע שמקומי בליגת על, אני אגיע לשם ללא ספק. כרגע אני מחכה להצעה מתאימה לחזור לאמן. הסבלנות מנצחת.

אז איך מעבירים את היום בלי עבודה ?
למזלי הטוב, אין לי בעייה עם זה. אני מעסיק את עצמי מצויין. בבוקר זה בד"כ לשחק שחמט באינטרנט עם אנשים מכל העולם, לנגן קצת בגיטרה, לשחק קצת עם התוכי שלי ולצאת לכל מיני סידורים. אני אוהב לקרוא חומר מקצועי על כדורגל וביביליוגרפיה על מאמנים גדולים מספרים שאני קונה בחו"ל או באתרים שאני מנוי אליהם באינטרנט. כמו כן אני מתנדב בבית חולים תל השומר במח' ילדים פגיעות קשות, אני מעביר להם חוג לשחמט וכמו כן אני מתנדב באגודה לשיקום האסיר, אני מעביר להם הרצאות בנושאים שונים בהוסטל שהם גרים בת"א.

תמיד עסקת בהתנדבות ?
ההתנדבות נותנת לי הרבה כוחות. כל החיים שלי זה ככה, וגם בתקופה שעבדתי ואימנתי תמיד הייתי עסוק בהתנדבות לקהילה. קיבלתי גם פעם פרס על המתנדב המצטיין. בנאדם צריך לתת מעצמו למען המדינה ולא רק לבקש ולשאול מה המדינה נותנת לו. יש המון פרזיטים שלא מבינים שעל המדינה הזו צריך לשמור. 4 שנים שירתתי בצבא ביחידת שדה ולא שיחקתי כדורגל כמעט בזמן ששחקנים אחרים הלכו לסגור ממטרה בקרייה ורצו לאימון. בד"כ בסוף היום אני אוהב לנסוע לים להפרד מהשמש, אני חולה על שקיעות ואת רובם אני מצלם.

הייתה איזו הצעה בזמן האחרון ?
מכיוון שאני מכוון לליגה לאומית וליגת על, מטבע הדברים שזה יותר קשה. בליגות הנמוכות היו לי המון פניות עם שכר מצויין אבל לקחתי החלטה כרגע לכוון רק למעלה. הייתה לי פגישה עם מאיר יצחקי לגבי רמה"ש, חיפשו שם מאמן בעל תעודת פרו שיעבוד עם קורצקי, אבל בסוף זה לא הסתדר והוחלט לקחת את שייע. מצד אחד התאכזבתי אולם מצד שני הייתי שמח עבור שייע, הוא כבר כמה שנים לא אימן ובשבילו זה היה כמו חמצן לנשימה.

האם הבקשה למאמן פרו זה לא כיסוי תחת למאמן לבוא ולהיות בובה ?
ברור שאם לקורצקי הייתה תעודת פרו לא היו מחפשים מאמן שיעבוד איתו. מצד שני תמיד טובים השניים מן האחד. שיש עוד איש מקצוע להתייעץ ולהעזר זה לא יכול להזיק אף פעם. להזכירך, בשנה שעברה פנו אלי מבית"ר ירושליים לבוא ולעבוד עם דוד אמסלם כי לא הייתה לו תעודת פרו, אבל הבנתי משיחה שהייתה לי עם איציק קורנפיין ב 4 עיניים ששם באמת חיפשו בובה שיבוא לאימון אחד ויישב על הספסל והחלטתי לוותר ולא לבזות את תעודת המאמן שלי וסירבתי. נכון שהרבה חברים קרובים כעסו עלי ואמרו לי שהייתי צריך ללכת לשם גם להיות בתקן של בובה רק בשביל הפרסום, כי מי מסרב להיות רשום כמאמן בית"ר ירושליים ? עשיתי מה שאני חושב לנכון מבחינתי ומבחינת היושר שלי קודם כל כלפי.

נוגע באברסט אבל לא בליגת העל. גילרוביץ'

מה דעתך על הליגה הלאומית ?
השנה הליגה חלשה מאוד. אין כמעט הבדלי רמות ואין הרבה כדורגל. טענתי מזמן שאין מקום בליגה הזו לזרים, פשוט אין צורך. צריכים לתת לחבר'ה צעירים במה להראות את כישורייהם. בשנה שעברה כשאימנתי בבית"ר שמשון/רמלה עשיתי תקדים לראשונה בישראל בליגה מקצוענית. קבוצה בליגה הלאומית ללא זרים. כולם הרימו גבה ושאלו אם אני לא מסתכן שנרד ליגה ולמה לקחת צ'אנס. אני רואה את הדברים אחרת. שיחקו אצלי המון שחקנים שזו שנה ראשונה שלהם בבוגרים או בכלל בליגה הלאומית והקבוצה התייצבה במרכז הטבלה ועמדה בציפיות. יש המון שחקנים מוכשרים שמחפשים במה, אז למה לא לתת להם ? זה צריך להיות מעוגן בתקנון ההתאחדות. זו ליגה שצריכה להיות בשביל להכשיר חבר'ה צעירים שגמרו מחלקות נוער. תמיד לכל אורך הקריירה שלי היה לי את האומץ לתת לצעירים לשחק גם אם זה בליגה לאומית. גם כשאימנתי בהפועל ראשון לציון שיחקו בהרכב כחצי משחקני הבית. למה לזרוק כסף על זרים ולא לתת במה לשחקני בית או שחקנים רעבים שמחפשים מקום לשחק והכסף הוא הדבר האחרון שמעניין אותם ? דוגמא לכך הייתה עם השוער יניב ווהבה שנפצע וישר כל היועצים חיפשו לי שוער בעל "שם" שיעלה הרבה כסף לאגודה. בנוער שיחק שוער מצויין בשם דניאל מכלוף וחשבתי שאין יותר הגיוני וטוב לאגודה מאשר לתת לו את הבמה.
אני תמיד חושב יצירתי, לא רוצה לחשוב כמו כולם, זה הכי קל. לא מקבל שום דבר כמובן מאליו. בכל דבר אני אוהב לחשוב ולשאול שאלות ולעשות מה שאני חושב שטוב לי ולא מה שכולם חושבים. בליגה הלאומית מותר 3 זרים, אז באופן אוטומטי מחפשים זרים. אלברט איינשטיין אמר שיותר קל לפרק אטום מדעות קדומות.

חוץ מהזרים יש לך עוד דוגמא לחשיבה יצירתית ?
כן, בהחלט. אימוני הכושר כמו שקוראים להם היו כל השנים במיוחד בתחילת עונה מלווים בסיוט שכל שחקן היה חושש ממנו. ריצות אינסופיות בלי לגעת בכדור, במגרשים, בים ובכל מקום שאפשר רק לרוץ. בתור שחקן אף פעם לא אהבתי את זה כמו רובם וגם שמתי לב שלמרות שאני תמיד אחרון בריצות האלה, הרי במשחקים זה אף פעם לא בא לידי ביטוי ואלו שהיו תמיד ראשונים לאו דווקא היו מתעייפים פחות. זה תמיד הטריד אותי וחיפשתי תשובה לשאלה הזו. תמיד ידעתי שמה ששחקנים עושים במשחק, אותו דבר בעיקרון הם צריכים לעשות באימונים. אצלי שחקנים לעולם לא רצו סתם ולא באו לתחילת עונה בסיוט, כי ידעו שאצל אריק אין ריצות סתם. הכושר היה מורכב מכושר משחק שזה בעצם מה שחשוב לשחקנים. נכון שצריך איזשהיא בנייה אירובית בסיסית אבל לא בעצימות ולא בנפחים שמעמיסים על השחקנים. תמיד היו לי ויכוחים עם מאמנים ועם אנשי מקצוע. הרבה היו אומרים שאני לא מאמין בכושר ואצלי אין אימוני כושר, משפטים שרק מביעים איזו רמה רדודה של חשיבה ומה זה דעות קדומות שכושר זה לקרוע את השחקנים בריצות אין סופיות. עד כדי כך זו הייתה דעה קדומה שהתעלמו מהעובדה ששנה אחרי שנה הייתי מעלה קבוצות ליגה, משאיר קבוצות בליגה, כדורגל אטרקטיבי ועוד המון דברים טובים. ואיך אפשר להצליח בכדורגל בלי שלשחקנים יהיה כושר לרוץ ? היום זה כבר ברור שהעולם כבר הבין שכושר גופני כמו שנוהגים לקרוא לזה, זה כושר משחק. יש קטע יפה מספר שקראתי בדיוק על הנושא הזה. אלוף עולם בריצת עשרת אלפים מטר ירד לשחק כדורגל בשכונה עם הילדים ואחרי 5 דק' כבר נגמר לו האוויר ! מה זה אומר ? יש הוכחה טובה מזה שכושר של אתלטיקה זה לא כושר של משחק כדורגל ? בתור שחקן היינו חוזרים ממחנות אימונים בחו"ל שרצנו שם ללא סוף ומגיעים למשחק הראשון בארץ ואחרי עשר דק' כולם גמורים.
דבר נוסף שניסיתי לקדם בכל מקום שאימנתי זה את נושא החיבור לקהל. קבוצה זה קהל. אין ערך לקבוצה בלי קהל. יושבי ראש, מנהלים, מאמנים ושחקנים מתחלפים, קהל נשאר נאמן גם עשרות שנים. כואב לי הלב לראות לעיתים את יחס האגודות לאוהדים שלהם שמתייחסים אליהם כמו לנטל במקום לחבר ולקרב אותם אל האגודה. בכל מקום שהגעתי יצרתי קשר קבוע עם הקהל וחיברתי אותו לקבוצה בכל מיני דרכים שונות. העיקר שירגיש שהקבוצה מעריכה אותו ורוצה בקרבתו.
אבל גם זה חלק מההבנה הלקוייה שיש בארץ לכדורגל. במקום להתעסק במאקרו מתעסקים במיקרו.

ההישג הכי גדול שלך ?
זה כמו לשאול איזה ילד אתה הכי אוהב. בחירה קשה. עשיתי 4 עליות עם קבוצות שונות והשארתי קבוצות בליגה. רק עליה לליגת על חסרה לי. ברמלה בתחילת דרכי כשאימנתי בליגה ב', הגעתי לקבוצה ש 4 שנים רצופות נשארת ברגע האחרון בליגה, או יורדת ומשאירים אותה בסוף. אימון ראשון 5 אנשים על מגרש שנראה כמו מרעה. אמרתי לעצמי אלוהים לאן הגעתי. עם הקבוצה הזו במלאכת נמלים חגגתי עליית ליגה בסיום העונה. סיפוק עצום. בכלל ברמלה היו לי 3 קדנציות מוצלחות. הראשונה כאמור עם עירוני רמלה. השנייה עם בית"ר שמשון ת"א/רמלה לפני שנה וחצי שהגעתי לקבוצה חודש וחצי לסיום העונה כשהיא ממוקמת עמוק בתחתית והצלחתי להשאיר אותה בליגה הלאומית ובשנה שעברה עם חומר צעיר ברובו, תקציב שחקנים נמוך, ללא בית, זרים ותנאים בסיסיים כתוצאה מהאיחוד והעברת הפעילות לרמלה, השארתי את הקבוצה במרכז הטבלה עד שעזבתי במחזור ה 20.
גם עם עירוני בת ים הייתה עונה מדהימה. נלחמנו נגד טייקון בשם הפועל קטמון. הקבוצה נתמכה עם אלפי אוהדים, שיחקה בטדי, כסף ללא הגבלה ולקחו מאמן שאימן בליגת על ובכלל תקשורת שדחפה את הקבוצה. ואני עם בת ים הצנועה, רבע תקציב ועשרה אוהדים פירקנו את הליגה בהצגות כדורגל ו 3 מחזורים לסיום הבטחנו את העליה. ואגב זו הייתה עלייה בעיתוי מצויין כי שנה לאחר מכן היו 7 עולות לליגה הלאומית ובת ים עלתה מהמקום השישי, כך שאם לא היינו עולים באותה שנה לליגה הארצית, סביר להניח שעד היום הקבוצה הייתה מבלה את זמנה בליגה א' רחוקה ממרכז הבמה.
אלו שתי דוגמאות אבל היו לי מעבר להן הצלחות וסיפוק גדול.

מה צריך לעשות בשביל לשדרג את הכדורגל בארץ ?
צריך אנשים איכפתיים שינסו לשנות דברים. לתת רק עצות זה טוב אבל לא מספיק.
אני באופן אישי מנסה להזיז דברים כי אני טיפוס איכפתי. נפגשתי בזמנו לא פעם עם אבי לוי רכז הליגות הנמוכות ועם יו"ר ההתאחדות לגבי מבנה הליגות ושיש רק עולה אחת ולא שתיים מכל מחוז, זאת אחרי ששלחתי להם לא פעם מכתבים בנושא ולכל חברי הנהלת ההתאחדות.
כתבתי גם מכתבים לפיפ"א לגבי כל מיני שינויים שצריכים להיות לדעתי בכדורגל. כמובן שהמכתב המקורי היה באנגלית וזה תרגום ששלחתי להתאחדות לכדורגל.
http://www.arik.co.il/fifa-article.htm איכפת לי נורא מה קורה ואם כולם יעשו מעשה ולא רק יעוצו עצות אולי דברים יזוזו. בכל מקרה בשביל להרים את הכדורגל קדימה צריך קודם כל שינוי בחשיבה. לפני ששחקן עולה למגרש הוא צריך לקבל את כל התנאים שמסביב ולא רק מגרש וכדורים. תשתית זה שם המשחק.

חלום שיש לך שקשור לכדורגל ?
התחלתי לאמן בליגה ב' בגיל 40 כי שיחקתי כשחקן פעיל עד גיל זה. הגעתי ללא קשרים ורק עם הצלחות לאמן בליגה לאומית. נשארה לי עוד משוכה אחת להגיע לליגת על ומבחינתי זה יעד לכבוש. היו לי הרבה חלומות בחיים ואת כולם הגשמתי. הייתי בכל העולם, מדרום אמריקה, מזרח אסיה, יבשת אמריקה, אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד ואיפה לא ? אפילו לאברסט טיפסתי לפני חצי שנה. בניתי משפחה נהדרת ונשאר לי חלום קטן גדול מבחינתי לחזור לאמן בבית שלי, היכן שהייתי סמל, מלך שערים, קפטן הקבוצה והכל, בהפועל ר"ג. להחזיר את כל הקהל שהיה כאן ליציעים, להחזיר את הטרוף והאש בעיניים. להיות שם שנים ולבנות חזרה את האימפריה מהעבר. יש לי את הכוחות, היכולות והאנרגיות והכי חשוב את הסבלנות. אם לא שם אז בטח אעשה זאת במקום אחר.

כשאתה רואה משחק כדורגל, מה הכי מפריע לך ?
מהיום הראשון שאימנתי כדורגל, דרשתי מכולם לשחק מרגל לרגל. זה אצלי ייהרג ובל יעבור. כדורגל משחקים על הרצפה. גם כשהכדור אצל השוער אני דורש ממנו להשתדל למסור למישהו לרגל. כדורגל בשבילי זה לקחת את הכדור מהשוער, להתמסר במהירות קדימה ולנסות להבקיע, הכי פשוט. כאני יושב ורואה שחקנים שאין עליהם שום לחץ מעיפים סתם כדורים למעלה זה מטריף אותי, זה פשוט אנטי כדורגל.

אתה ידוע כאחד שמטייל בעולם, איפה הטיול הבא ?
נכון לעכשיו היעד הוא הקוטב הצפוני, אני עובד ומכין את הטיולים שלי לפחות חצי שנה מראש. הטיולים האלה נותנים לי אדרנלין בדיוק מה שנותן לי הכדורגל, להיות על גבול הסכנה.


אדרנלין כמו הכדורגל. גילרוביץ' בהימליה

איזה עצות היית נותן להתאחדות לכדורגל ?
לשים לב לליגות הנמוכות, יש שם המון שחקנים מוכשרים והיו אף מקרים ששחקנים ששיחקו בליגה ג' הגיעו אפילו לנבחרת. כל השנים ניסיתי לשנות דברים שיהיו שתי עולות מכל ליגה, זה חשוב והכרחי. והנה השנה, עשו עולה אחת בלבד משתי מחוזות, פשוט הרסו לאנשים שנה מהחיים ואני ממש לא מגזים. זה אסון ספורטיבי ובזבוז של שנה והתעלמות פאטתית מהאנשים.
ליצור מסלול לימודים עבור שחקני כדורגל לפחות בליגות המקצועניות שילכו ללמוד בזמנם הפנוי. המדינה מייצרת פארזיטים שחושבים שכל החיים זה כדורגל ובגיל 30 שהחיים מתחילים פתאום מוצאים את עצמם ללא השכלה ראויה על מנת שיהיה להם יותר קל להתפרנס בכבוד ולהתקדם בחיים. ידע זה כוח וכשמתאמנים אימון אחד ביום, אפשר להפנות את הזמן הנותר ללימודים.
מוסר התשלומים הוא נמוך. זה חייב להיות ברור לכל קבוצה שהיא חייבת לשלם לשחקנים בתאריך מסויים ולא יום אחד אפילו של איחור אלא אם כן היא אומרת מראש שזה התנאים ולשחקן זה מתאים. הבקרה התקציבית לא יושבת מספיק על הראש של הקבוצות. שחקן מקצועני חי מהכדורגל גם אם הוא הפסיד 5 משחקים רצופים הרי הוא יצטרך לשלם למכולת, לביטוח, למשכנתא ולעוד הרבה מקומות. קנס קולקטיבי של שחקנים או דחייה של משכורות בגלל הפסד הוא פשוט בלתי נתפס ולא מקובל בכדורגל המודרני. לצערינו יש הרבה מקרים כאלה במחוזותיינו.
מתקנים מתקנים מתקנים. לפני הכל חייבים להעלות את הסף של תנאים עבור שחקני הכדורגל. לשלם אפילו פחות לשחקנים אבל שיגיעו למתקן האימונים ויהיה להם את הטופ. זה הדבר הבסיסי שחייב להיות.

משפט לסיום
כל מי שעוסק בכדורגל צריך להבין שמשחק כדורגל זה קודם כל שואו לקהל. משחק זה הצגה לכל דבר. אנשים באים, קונים כרטיס, מתיישבים ומסתכלים על השחקנים. שההצגה טובה יבואו שוב ויביאו חברים, שההצגה לא טובה יבואו פחות. בלי קהל הספורט לא שווה כלום. הקהל הוא השחקן המרכזי, ואת זה בארץ עדיין לא הפנימו לצערי, אם זה יושבי ראש, עסקנים ומאמנים, מה שהפנימו מזמן בכל העולם.