שמוליק סבג (60), שנחשב לאחד מהכדורגלנים הבכירים ששיחקו אי פעם בעפולה וסבל בשנים האחרונות מסוכרת, מספר בראיון מרגש מביה"ח לוינשטיין על הרגע שבו חייו השתנו מבלי הכר: "הייתי צריך לבחור או להמשיך לחיות או לקטוע את הרגל". והוא מפתיע ואומר: "איבדתי רגל אך לא את הראש-יש לי מוטיבציה גדולה לחזור לאמן"

אחד הסיבוכים השכיחים של מחלת הסוכרת הוא התפתחות פצעים קשיי ריפוי באזור הגפיים התחתונות. פציעה שכזו עלולה להביא לזיהומים בכף הרגל ולהידרדרות המצב עד לקטיעה.
כך קרה גם למאמן העפולאי הוותיק ואחד משחקני העבר המוערכים ביותר ששיחקו אי פעם בעמק, שמוליק סבג (60), שסבל בעשור האחרון ממחלת הסוכרת ולפני כחודש כשהופיע לבדיקה שגרתית בבית חולים העמק קיבל את הבשורה המרה: חייך בסכנה, צריכים לקטוע לך את הרגל. "הדרך לשולחן הניתוחים וקטיעת הרגל הייתה קצרה מאוד. לא היו לי הרבה אופציות", כך גולל השבוע סבג ממיטת ההתאוששות שלו במרכז לוינשטיין, את הרגעים המכריעים ששינו את חייו מבלי הכר. "ד"ר בן לולו ניגש אליי ואמר לי במפורש: 'חייך בסכנה. אתה צריך לבחור בין החיים לרגל. כמובן, שאחרי התייעצות קצרה עם אשתי והסובבים אותי החלטתי לקטוע את הרגל", הוא מספר.

"מי ששם לי את הפרוטזה שיחק איתי בנתניה"
לאחר מספר שבועות של התאוששות במרכז לוינשטיין, וכחלק מתהליך השיקום, נאלץ סבג בשבוע האחרון לשים פרוטזה על הרגל השמאלית הקטועה. אלא שגם כאן ציפתה לו הפתעה גדולה מאוד. האיש ששם לו את הפרוטזה על הרגל, היה לא אחר מחבר קרוב ושחקן עבר ששיחק לצידו בהפועל חדרה. "הייתה פגישה מרגשת מאוד. לא להאמין אבל מי ששם לי את הפרוטזה שיחק איתי בנתניה לפני 35 שנה", מספר סבג בהתרגשות עם קולו הסדוק, "הוא הבטיח לרופאים בבית לוינשטיין שכשאצא ממרכז השיקום אעשה זאת בריצה".

     מאז שקטעו לי את הרגל יש לי מוטיבציה גדולה לחזור למגרשים.

"אני מנחם את האנשים שמתקשרים אליי"
מפתיע לומר אבל בחודש שאחרי קטיעת הרגל סבג מצא את תעצומות הנפש ואת הדרכים להתמודד עם מר גורלו ולחיות בשלום עם עצמו. לא לריב, לא לשנוא, לא להלחם. לקבל את המצב וללמוד לחיות ולחייך.
"מבחינה נפשית לא לקחתי את זה קשה. הגעתי למצב שאנשים מתקשרים אליי ואני זה שמנחם אותם", הוא מספר באופטימיות, "זה לא סוף העולם מבחינתי. אני מסתכל על חצי כוס המלאה. יש עוד מיליוני אנשים בעולם קטועי רגליים. זה מצב לא פשוט אבל מתרגלים לכל דבר בחיים. אצא מכאן ואתחיל ללמוד מחדש ללכת עם הפרוטזה. הכל יהיה בסדר. אני מודה לסובבים אותי על התמיכה האדירה ובעיקר לצוות המטפל בבית חולים לוינשטיין בראשותו של ד"ר פרידמן".

"חזרה לכדורגל? יש לי עוד מה לתת"
סבג, שצמח במחלקת הנוער של מכבי חדרה כחלוץ פורה, משם עבר לנתניה עד שהגיע לעפולה בתחילת שנות ה-80 ובמדיה רשם קריירה מפוארת שזכורה היטב עד היום לאנשי הכדורגל בעמק. בזמן שהוא מעכל את חייו החדשים עם פרוטזה על הרגל הקטועה, הוא מביט בערגה לעבר ימי הזוהר בכדורגל, בהם קרע רשתות והפך לאימת ההגנות.
"אני חי ונושם כדורגל מאז ומועלם", , "הכדורגל העניק לי הרבה רגעים קסומים ובלתי נשכחים. כשקטעו לי את הרגל חשבתי באותו רגע על אותם השערים החשובים שלקחו לי מהרזומה. אבל זהו הרגל הלכה לעולמה ועימה לא מעט זיכרונות".
על אף שאיבד את רגלו, מצליח סבג לשמור על אופטימיות ולא מתכוון לבכות על מר גורלו. לדבריו, מאז הקטיעה, באופן בלתי מוסבר, המוטיבציה שלו לחזור למגרשים נסקה לשחקים. "אומנם איבדתי רגל אך לא את הראש. מאמן צריך להשתמש רק בראש. מאז שקטעו לי את הרגל יש לי מוטיבציה גדולה לחזור למגרשים. אני מאמין שיש לי עוד הרבה מה לתרום מהניסיון והידע שלי. אני מקווה שתינתן לי הזכות והאפשרות לחזור ולהיות מאמן על הקווים בעתיד", בנימה אופטימית זו נעל סבג את הראיון המרגש.