יום ראשון אחר הצהריים, קטמון מארחת בטדי את אילת אבל בשבילי הכל מרגיש כמו אנפילד. אוהדי קטמון לרגע אף מזכירים את אוהדי ליברפול. נגמר 0:3. לירן דורף ביומן מסע.

אצטדיון טדי הוא בדרך כלל לא במסלול שלי. החיים המפונקים במרכז עושים את שלהם. כששמעתי שהפועל קטמון מארחת דווקא ביום ראשון את אילת, אמרתי לעצמי שזו ההזדמנות לעשות את החניכה המחודשת האישית שלי עם טדי המשופץ. הפעם האחרונה שהייתי שם הייתה עם הפועל רמת גן (קבוצתי האהודה) נגד הפועל ירושלים ועברו מאז לא מעט שנים.

14:40 נתקע בשער הגיא. הירושלמים לא עובדים לרוב בשעות האלה??

15:20 הגעה למגרש. טדי מרחוק נראה בעיני כמו אנפילד. חנייה דווקא יש ואפילו בשפע, בכל זאת גם מוקדם וקטמון עדיין לא בית"ר. חולפים בי געגועים על ההליכה המסיבית של אוהדי ליברפול עד למגרש, שעה ארוכה לפני פתיחתו, בכל זאת הצבע זהה.. בכניסה למגרש אני מזדהה ובתגובה שומע שאני אנטי קטמון. דווקא אני מהמפרגנים אנוכי עונה, תשאל את זדה מי המליץ על הרכש..

15:25 יורד במעלית לחדרי ההלבשה. האיש הראשון שאני רואה זה את זדה. המאמן והסיגריה. לפני כל משחק הוא חייב להרביץ כמה שאכטות. אחרי ברכות הוא שולח אותי לרגל אחרי ההרכב של אילת. אמרתי לו שגם ככה אני צריך אותו אבל מה ? בעיה. אילת עדיין לא הגיעה למגרש ואין ממי לקחת. בינתיים אני מסתפק להציץ בחצי עין על המבול ששוטף את טדי. לא הייתי בו מאז השדרוג והאצטדיון נראה כבר אופרה אחרת. מזג אוויר אנגלי בהתאם למגרש אנגלי נהדר וקרוב לדשא, מי שיושב בשורה הראשונה יכול לשמוע טוב טוב את דפיקות הלב של זדה.


מי שיושב בשורה הראשונה יכולים לשמוע את דפיקות הלב שלו. זדה (צילום: לירן דורף)

15:39 השופטים מבקשים מזכרת מכר הדשא לתמונה משותפת ואני נענה ברצון. גם בשבילי זו סוג של חוויה. על הדרך אני מברך לשלום את הרכש "ממרכז הארץ", סולומוביץ',פוגלמן ונווה. לא צריך אפילו לשאול אם הם מרוצים כאן, רואים זאת היטב על הפנים שלהם. זדה עושה סיור על הדשא ובדרך חזרה נתקל באוהד של הקבוצה שרוצה להביא לו את חלוץ נבחרת פלשתין שכבש השבוע צמד נגד ירדן. מאמן קטמון לא מתבלבל וישר מבקש לראות אותו באימונים כדי לדעת האם נפלה בחיקו מציאה מעניינית או עוד בלוף. רק הזמן יגיד.


מזכרת משותפת. צוות השיפוט (צילום: לירן דורף)

15:50 חוזר לחדר ההלבשה והופס אפילו אילת מגיעה סוף סוף. אני מחפש את התה והעוגיות אך נתקל בזדה שמזמין אותי לתדרוך לפני המשחק וכמובן שאני נענה ברצון. בכל זאת אם כבר הגעתי עד הלום.
ההרצאה קצרה ועניינית. זדה מדגיש איפה כל אחד צריך להיות בכל מצב שיתרחש על כר הדשא, מבליט את העובדה ששוער אילת בינוני (רק כדי לגלות אחר כך שהוא בכלל לא משחק) ורוצה שבמגרש כזה עם מזג אוויר סוער שהקבוצה תבעט מרחוק וכמה שיותר. "שחקו מהר" הוא אומר ואכן קטמון משחקת את הדבר הכי קרוב לטיקי טקה שיש בליגה א'.
זדה גם מבקש לשחק מהאגפים ומזהיר שאם לא, המשחק יהיה לפרקים תקוע (וכך היה בדקות רבות במחצית הראשונה). אגב בדיעבד זדה צדק, הגול הראשון של האדומים הגיע מהאגף והשני בבעיטה מרחוק.
לסיום זדה מבקש מחניכיו שיתנו לו מתנת יום הולדת 33 שיתקיים למחרת (מזל טוב!!). השחקנים מוחאים כפיים ומבטיחים שכך יקרה.


הכי קרוב לטיקי טקה בליגה א'. שחקני קטמון בתדרוך (צילום: צילום: לירן דורף)

מכאן אני ממשיך לקחת את הרכב אילת ונענה ברצון. על הקפה כבר ויתרתי, ניסים עובדיה מפתיע ומעלה את אפללו בשער ואת צחי עבו האלמוני בחוד. זדה שובר את הראש ומנסה להבין על הלוח מי ישחק איפה. אחרי ניתוח קצר עם עבדכם הנאמן הוא מבין שצפויים לו חיים קשים ממה שחשב. התוצאה בסיום אמרה אחרת.

16:06 חוזר למגרש ונתקל כבר בקהל האדיר שהולך וגדל. "חבל, יכולנו לעשות פה הפנינג חנוכה נהדר" אומר לי אחד מאנשי קטמון אבל המזג האוויר הגשום הרס להם את התוכניות. בכל זאת 800 איש הגיעו ונהנו. גם הדלקת נר של חנוכה הייתה ( עזבו אותי מאיזה מספר,חנוכה הוא לא החג האהוב עליי). אמיר גולה עולה על כר הדשא, הקהל מקבל ומחבק אותו בחום, סוף סוף הוא חזר למקומו הטבעי, כיועץ לליאור.


מזג האוויר הרס להם את התוכניות. אוהדי קטמון לפני המשחק (צילום: לירן דורף)

חיזוק משמעותי לקבוצה ללא ספק. רק לאחר שחזרתי לביתי שמעתי לצערי על סיפורה הטראגי של ארגמן אהבה, בתו של גולה. אמיר תהיה חזק כולנו מתפללים בשבילה.
חזרה לאנפילד,מממ סורי,לטדי.. הגשם לא מרפה ומאיים להרוס לי את החוויה הירושלמית. את האוהדים זה לא ממש מעניין. הם ממשיכים לעודד ללא הרף, אמנם הם שרים הפועל ירושלים אבל מתכוונים בעצם לקטמון. בעיר נפוצות עוד פעם שמועות על איחוד אפשרי עם סאסי ולהקתו בשנה הבאה אך אנשי קטמון מכחישים בתוקף.


את חנוכה לא שכחו. מוצאים פטנט נגד הגשם (צילום: לירן דורף)

אני עולה ליציע הצפוני בעקבות הגשים העזים כדי להסתתר מעט. ריח הפופקורן נישא היטב באוויר. לרגע הרגשתי אי שם קרוב לבית עם הארומה המוכרת מהסינמה סיטי. מה שבטוח שאוהדי ליברפול היו מתים לנוף שנשקף מלמעלה. אכן ירושלים של זהב.


אוהדי ליברפול היו מתים לנוף (צילום: לירן דורף)

16:21 הגשם נרגע במעט ואני חוזר למגרש. מוטי מזרחי שוער המשנה של קטמון מכחיש בפניי על הכוונה לפרוש,"יש לי עוד שנה שנתיים לתת",ועל הדרך מבקש תמונת מזכרת עם מאמן השוערים אמיר אבוקסיס. לאחר מכן הוא גם מוצא שקל על כר הדשא ונותן לי,"קח שתהיה לך מזכרת מטדי", ביקשתי שימשיך לחפש, אולי יש אוצרות טובים יותר שם.


מצא שקל. מוטי מזרחי ואמיר אבוקסיס (צילום: לירן דורף)

16:26 השחקנים עולים על כר הדשא. זדה לא מסכים איתי על משל אנפילד ובוחר לעלות דווקא עם המעיל של מילאן. בשבילו טדי זה כנראה סן סירו.


בשבילו זה סן סירו. זדה עם המעיל של מילאן (צילום: לירן דורף)

16:30 הפתיחה של האדומים לא טובה. בקיעים רבים בהגנה ואיבודי כדור לא מעטים. הקהל לא מאבד סבלנות, הוא יודע שהשער בסוף יגיע וזה אכן קורה לאחר מבצע קבוצתי נהדר עם סיומת פנטסטית של מעודה שרץ לחגוג איתם. זדה רגוע, עכשיו תור אילת לרדוף אחריו.


זדה נרגע. מעודה חוגג (צילום: לירן דורף)

17:15 הגשם רק הולך ומתחזק. בהפסקה אני מוצא איזו מטריה שבורה שזרק אחד המאבטחים ומסתתר איתה. היא לא החזיקה מעמד הרבה זמן ואחד הסדרנים שמח לאמץ אותה חזרה,"אני ירושלמי" הוא אומר "ומזלך שיורד גשם אחרת הכחול על האף שלך היה הופך לכוויה סגולה, בלי גשם הקור פה מקפיא הרבה יותר,תגיד תודה", אז אמרתי.. על הדרך הוא גם דאג לי לכוס תה חמימה. אין ספק שבקבלת פנים הירושלמים אלופים.


מזל שירד גשם. הקוון, יגאל יסקוב דווקא נהנה (צילום: לירן דורף)

17:45 קטמון כבשה את השני והשלישי תוך זמן קצר מה שהספיק לאחד מאנשי אילת להגיד לי,"לאיפה הבאת אותי, וואלק אני מתגעגע לשמש של אילת". את האמת צודק, גם אני מתגעגע.

18:20 המשחק מסתיים, השחקנים רצים להודות בהשתחוות לקהל, תכ'לס מה הם שווים ללא הפנאטים בטריבונה שמגיעים לכל מקום. אין קהל כזה בליגה א'. את האמת? גם לא בלאומית. הסיסמא של אוהדי ליברפול you'll never walk alone יושבת עליהם בול. בשבילם שי אהרון הוא איאן ראש ועמית שמש שווה לא פחות מברוס גרובלאר.


הקידה המסורתית. שחקני קטמון בסיום (צילום: לירן דורף)

18:23 אני יורד חזרה לחדרי ההלבשה. אילת מזדרזים לברוח בעוד זדה שוב עם הסיגריה, אבל הרבה יותר רגוע. הראש שלו כבר בשקמה במחזור הבא,"אני יודע מה תגיד לי,ראיתי הכל בדיוק כמוך", אחרי שאמרתי לו מהזווית שלי את הנעשה על כר הדשא, הגענו להבנות הדדיות, שנינו כנראה הסתכלנו על החסרונות ולא על היתרונות,אופטימים כרגיל באופי..
השחקנים כבר יוצאים החוצה. סולומוביץ' ונווה סוחבים רגל, כפיר מלול לא מאמין שהכדור לא רוצה להכנס,"נמאס לי לבשל" הוא אומר. ג'רי אסוס אומר שלום לכולם ופסו מלווה לזדה את הפלאפון כי רדיו ירושלים רוצים לדעת מה קרה במשחק.


קטמון באנפילד. אוהדי קטמון מודים לשחקנים שלהם (צילום: לירן דורף)

19:00 כיבוי אורות בטדי. זדה יוצא ומבקש שאסדר לו כבר מגן שמאלי. מבטיח שזה יקרה, מי האמין שראיתי אותו מפסיד בקרב צמרת בליגה ג' עם בקעת הירדן לאריאל לא מזמן והוא אוטוטו (בלי נאחסים) יכול להשלים עלייה שלישית ברציפות,הפעם לליגה הלאומית.
על הפקקים ביציאה מירושלים כבר לא אספר מחוסר עניין לציבור. מעניין רק אם מישהו הרגיש שהוא יוצא מאנפילד כמוני, ולחשוב שאנוכי בכלל אוהד אברטון...