הרבה לחץ השתחרר ביום שישי בנתיבות. אחרי שני הפסדים רצופים אף אחד שם לא רצה לחשוב על כלום מלבד ניצחון במיוחד שממול התייצבה בני אילת. במשך 71 דקות הזיעו שחקניו של אהוד כחילה עד שבא ליאל זגורי וכבש את השער היחיד במשחק. מזל שיש פגרה.

שני ההפסדים הרצופים מפתיחת העונה הכניסו את המערכת בנתיבות ללחץ. נכון שאף אחד לא אמר זאת במפורש אך כולם ידעו כי איבוד נקודות נוסף, נגד אילת בבית עשוי להכניס את הקבוצה לטלטלה גדולה. מנגד התייצבה בני אילת כשהיא מודעת ליכולות שלה במיוחד לאור חסרונם של דניאל קהא וערן מזרחי שהורחקו במשחק נגד מכבי יפו ביום שני. בלית ברירה הציב המאמן האילתי, ניסים עובדיה הרכב הגנתי מובהק.


שמונה בהגנה. פלס מנסה לפרוץ (צילום: שי מוגילבסקי)

על המחצית הראשונה אין הרבה מה להרחיב. האילתים שבאו במטרה אחת: להוציא לפחות נקודה התגוננו עם 8 שחקני שדה כשכל כדור הורחק לעברם של אדר זינו ולי זלייט שהיו היחידים שניסו לאיים על שערה של נתיבות במתפרצות. באחת מהן, היה זה לי זלייט שסיים את המהלך בבעיטה מ-16 אותה הדף, אורי מכלוף, שוער נתיבות, לקרן.
המחצית השנייה לא בישרה על שינוי ברמת המשחק. אילת המשיכה הלתגונן ולהרדים את המשחק של נתיבות ששחקניה הפכו מתוסכלים יותר ויותר כתוצאה מניסיונות הכיבוש העקרים.


התקפת נתיבות תוסכלה. דודו פלס מחמיץ (צילום: שי מוגילבסקי)

בדקה ה-60 הבין כחילה שאם ההרכב הזה הוא כנראה לא יצליח לכבוש והורה לאיציק פרץ להתחמם. שתי דקות מאוחר יותר, נכנס פרץ במקומו של עידו בוכובזה. חלוץתמורת קשר דפנסיבי. במקביל עברה נתיבות למערך של 4-2-4.
בדקה ה-68 זה כמעט השתלם. דודו פלס שלח כדור עומק לעברו של אורן פחימה שבעט כדור ששפשף את המשקוף ויצא החוצה. בדקה ה-71 זה סוף סוף קרה. דודו פלס הוביל כדור, שלח כדור עומק כמעט זהה לזה שעשה מספר דקות קודם לכן, הפעם לעברו של ליאל זגורי וזה לא התבלבל ושלח את הכדור חפינה הנגדיתצ של עידו ארגז, 0:1 לנתיבות והרבה לחץ שהשתחרר שם.


מנע מבוכה. ליאל זגורי (צילום: שי מוגילבסקי)

לאילת לא נותר אלא לנסות ולפתוח את המשחק אולם בהיעדר מאכז שדה לא הצליחה לסכן יותר מדיי את שער המקומיים.
בנתיבות לא רצו לקחת צ'אנסים מיותרים וחיםשו את השני. עד לסיום לא השתנתה התוצאה והרבה לחץ השתחרר בנתיבות.


זה מה שיש לו. מאמן אילת, ניסים עובדיה (צילום: שי מוגילבסקי)

אין ספק כי בפגרה תהיה לכחילה הרבה עבודה להכניס לכושר את חאוסטוב וזגר והכי חשוב להדביק את הקבוצה יחד.


הרבה עבודה בפגרה. אהוד כחילה (צילום: שי מוגילבסקי)